מיטיבי לסת: איך שיקגו התחילה לנצח פתאום?
הבולס התפרקו בקיץ מכל נכסיהם ורגע לפני העונה, בובי פורטיס שבר למירוטיץ' את הלסת. אלא שאחרי פתיחת 20:3 מירוטיץ' חזר ופתאום, הבולס הפכו לאחת הקבוצות החמות בליגה. עכשיו השאלה היא האם לא כדאי להם לחזור לתכניות הטאנקינג
לפני קצת יותר משנתיים ערך ג'ורדן פולי מאתר "ואנטג' ספורטס" ניתוח של זריקת ה"pump fake" ב-NBA. הטעיה קטנה של השומר, מעבר מתחת לניסיון החסימה שלו וזריקה לסל. במקום הראשון בליגה כולה בניסיונות זריקה כאלה, ניצב ניקולה מירוטיץ'. הוא גם היה במקום האחרון באחוזים מהשדה בניסיונות זריקה כאלה. זה היה רק עוד נתון אחד מתוך רבים שהסביר איך מי שהיה השחקן הטוב באירופה לתקופה מסוימת, לא ממש הצליח להשתלב ב-NBA.
בקיץ האחרון, אחרי עוד עונה מאכזבת משהו, מירוטיץ' הבין שהגיע הזמן לשינוי כללי והחליט שהעונה הוא ישתמש כמה שפחות ב"pump fake". ואכן, מאז שחזר למגרשים, הוא ממעט לבצע את התרגיל המיושן הזה, אבל כאשר צלף בתחילת השבוע שלשה לקראת סוף הרבע הראשון אחרי שהקפיץ את דאריו שאריץ', הוא גרם לכל הספסל של הבולס להתלהב ואפילו קיבל כיף משותפו על הפרקט, בובי פורטיס.
אותו פורטיס היה אחראי לכך שכל תכניות הקיץ של מירוטיץ' נהרסו. אותו פורטיס, יחד עם מירוטיץ', מוביל בשבועות האחרונים את שיקגו לאחת הריצות הביזאריות בתולדות הליגה. קבלו את אחת הקבוצות הכי לוהטות, ועדיין איכשהו גם הכי גרועות במזרח.
אל ליל הדראפט האחרון, ב-22 ביוני, שיקגו הגיעה עם הבחירות 16 ו-38, ועם הרבה כאבי ראש. מאז הפציעה של דרק רוז בפלייאוף 2012, הקבוצה מעיר הרוחות אף פעם לא הייתה ממש גרועה, אבל גם לא הצליחה לחזור להיות ממש טובה. היא נתקעה איפשהו באמצע, המקום הכי גרוע להיות בו ב-NBA: הרחק ממאבק על טבעת אליפות, והרחק מהאפשרות להשיג פרנצ'ייז פלייר עם בחירת דראפט גבוהה.
הדבר הכי קרוב לכוכב שהיה לבולס בשנים האחרונות הוא ג'ימי באטלר, שנבחר במיומנות במקום ה-30 של דראפט 2011 ואמור היה להוביל יחד עם רוז את שיקגו בחזרה לימי הזוהר, שלא היו לקבוצה מאז מייקל ג'ורדן ושות'. אלא שבשיקגו הבינו, בעיקר אחרי העונה שעברה בה גם חזרתו הביתה של יליד העיר דוויין וייד והצירוף של רייג'ון רונדו לא עזרו לייצר יותר מדי תוצאות, שעם באטלר הם יישארו קבוצה ממוצעת. השילוב בין המצב הקיים לעובדה שהגארד יסיים את החוזה שלו בתום העונה הקרובה הוביל את הבולס להחליט שהם לא רוצים לתת את חוזה ה"סופר מקס" ומשם, הדרך למהפכה הייתה קצרה.
בשיקגו ניסו לשכנע את בוסטון במשך כמעט שנה להעביר אליהם בתמורה לבאטלר את אחת מבחירות הדראפט הגבוהות שהסלטיקס החזיקו בהן, אך דני איינג' סירב. הוא האמין שהמחיר על באטלר יירד ככל שהבולס יילחצו וכך אכן היה, אך בוסטון לא זכתה בו ובערב הדראפט שיקגו הפתיעה את כולם ושלחה את האולסטאר שלה לחיקו של מאמנו לשעבר טום ת'יבודו במינסוטה. הבולס קיבלו בתמורה את זאק לאבין הפצוע, כריס דאן אחרי עונת רוקי מזעזעת והבחירה 7, ומשום מה, העבירו לוולבס את הבחירה 16 שלהם. הטרייד הזה שם את שיקגו ללעט וקולות רבים קראו לפיטוריו של ה-GM גאס פורמן.
שבוע לאחר מכן שוחרר רונדו ואווירת הטאנקינג הייתה בשיאה, בעיקר כאשר בסוף ספטמבר נפתר גם הפלונטר עם וייד, שחבר ללברון בקליבלנד. שיקגו הייתה מוכנה לעונה בקרקעית הליגה, אבל שום דבר לא יכול היה להכין אותה למה שקרה ב-17 באוקטובר.
יומיים בלבד לפני משחק פתיחת העונה בטורונטו, צצו לפתע דיווחים על עימות אלים באימון הבולס. מהר מאוד התבררה חומרת המקרה. בובי פורטיס, שנאבק על המקום והדקות עם ניקולה מירוטיץ', שלח אגרוף לפניו של הספרדי-מונטנגרי. התוצאה: זעזוע מוח פלוס שבר בלסת.
זו הייתה השפלה שבשיקגו לא ממש ידעו באותו רגע איך להתמודד איתה. הם השעו את פורטיס לשמונה משחקים, עונש מוזר משהו, לא קשה מדי ולא קל מדי. הם שמעו ממירוטיץ', כך על פי הדיווחים, שזה "או אני או הוא" ומישהו יצטרך לעבור בטרייד והם גילו שהשחקן הכי טוב שנשאר להם בסגל ייעדר בששת השבועות הראשונים של העונה.
עם המכה הזו, תרתי משמע, שיקגו יצאה לדרך והדרך נראתה נורא. אחרי הפסד ב-17 הפרש במשחק הפתיחה, הבולס הפסידו עוד פעמיים, לסן אנטוניו וקליבלנד וניצחו את אטלנטה. עד כאן, סביר. אחר כך הגיעו בין היתר תבוסה ב-32 הפרש לאוקלהומה סיטי וב-39 הפרש לספרס. ב-17 בנובמבר שיקגו "שיפרה" את מאזנה ל-10:3 עם ניצחון דרמטי על שארלוט ומשם והלאה יצאה לרצף של עשרה הפסדים, הרצף השמיני הכי גרוע בתולדות המועדון. הרצף הזה כלל השפלה ב-49 הפרש אצל הווריירס, תבוסה ב-30 הפרש מול יוטה וגרוע מכך אולי, שני משחקים של התפרקות מביכה: מול הלייקרס הובילה הקבוצה של פרד הויברג ב-19 הפרש והפסידה בתשע ואצל אינדיאנה, ב-6 בדצמבר, היא הובילה ב-16 ברבע האחרון וב-13, שבע דקות וחצי לסוף ונכנעה לשלשה של ויקטור אולדיפו.
ואז, מירוטיץ' חזר. במשחק הראשון שלו, הפורוורד היה רגוע וסיים עם שש נקודות בלבד בניצחון בהארכה על שארלוט, שוב היא. משם והלאה הוא פנטסטי. בשבעת המשחקים הראשונים שלו, קלע מירוטיץ' 19.6 נקודות ב-52.2 אחוז מהשדה, כולל 48.8 אחוז מדהימים לשלוש. תוסיפו לזה 7.7 ריבאונדים וכל זה כשהוא עולה מהספסל. מבין כל זוגות השחקנים של הבולס ששיחקו יותר מחמש דקות בממוצע למשחק ביחד, השילוב בין מירוטיץ' לפורטיס הוא המוצלח מכולם, עם רייטינג התקפי אדיר של 119.7 (לשם השוואה, לסטף קרי ודוראנט יש רייטינג של 120.1 בדקות המשותפות שלהם העונה). בשבעת המשחקים הראשונים של מירוטיץ' העונה, הבולס היו טובים יותר ב-18.3 נקודות פר 100 פוזשנים כשהוא היה על הפרקט לעומת הזמן בו הוא נח על הספסל.
הבולס ניצחו את כל שבעת המשחקים האלה, כולל 23 הפרש מול הסלטיקס (בלי קיירי) וניצחונות על יוטה, במילווקי ועל פילדלפיה. אפילו ההפסד בקליבלנד בין חמישי לשישי הגיע אחרי פייט אדיר ומשחק מרשים מאוד של השוורים.
כמובן שלא מדובר רק במירוטיץ'. כמעט כל שחקן בקבוצה מעיר הרוחות העלה את הרמה שלו בשבועיים האחרונים. פורטיס, שכבר הספיק להתנצל על התקרית, מוצא את מקומו כרול פלייר וסופסוף נראה כמו מישהו עם עתיד משמעותי בליגה. דאן מתחיל להזכיר במשהו את ההבטחה הגדולה שהוא היה, מארקנן שהרשים ביורובאסקט בקיץ ושהיה עוד כלי לנגח את הבולס, לאחר שאלה בחרו בו במקום השביעי בדראפט האחרון, נראה כמו רוקי שאפשר לבנות עליו לכמה שנים טובות ואפילו שחקנים כמו דנזל וולנטיין מתעלים פתאום. וכל זה עוד לפני החזרה המתקרבת של לאבין, שאמור לשוב בחודש הבא.
הבולס משחקים הרבה יותר מהר (הם היו במקום ה-23 בקצב המשחק עד לרצף הניצחונות שלהם, ובמקום השני בליגה בקצב במהלכו) ואת זה אפשר לייחס לרכז המחליף דייויד נוואבה, שקונה את מקומו בליגה וכנראה שגם את החוזה הבא שלו. כמעט שליש מההתקפות שנוואבה מוביל הן מתפרצות, הנתון הכי גבוה בליגה כולה ובמתפרצות האלה הוא מחזיק בכ-65 אחוזים מהשדה, כך שיש היגיון מאחורי השיגעון.
הויברג, שמעמדו היה מעורער מאוד לפני שבועיים בלבד, החליט לשבור את הכלים ולשחק כדורסל פרוע ופתאום, הקבוצה שלו, שניצחה רק שלושה מ-23 המשחקים הראשונים שלה העונה, לקחה שבעה ברציפות. למעשה, שיקגו היא הקבוצה הראשונה אי פעם שעוברת מרצף של עשרה הפסדים לרצף של חמישה ניצחונות לפחות.
וכאן עולה השאלה הגדולה הבאה: למי זה טוב? הרי בדיוק מזה הבולס ניסו להימנע. בדיוק בשביל זה הם הלכו לעונת בנייה. כדי לא להיות שוב קבוצת המאזן החצוי שתקועה באמצע. כרגע, הם נראים כמו שההיט נראו בעונה שעברה, עם פתיחת ה-31:10 שלהם שהפכה ל-41:41 בסיום העונה והקשתה עליהם להתחזק במחזור הרוקיז הנהדר שנכנס לליגה (מיאמי נאלצה להסתפק בבאם אדבאיו בבחירה ה-14. לא רע, ממש לא מבריק).
ה-GM פורמן, שחטף את כל האש, נהנה כרגע ממחמאות על המהלכים המבריקים בדיעבד שביצע, אך בקרוב, כאשר תגיע נקודת אמצע העונה ועמה הטרייד דדליין, הוא יצטרך לקבל החלטות חשובות. מירוטיץ' ופורטיס, עם כל הכבוד לכיף המרגש ביניהם, לא יהיו חברים בקרוב כנראה ואולי בכל זאת אחד מהם יישלח בטרייד, במטרה לחזור לתכנית הבנייה. מצד שני, אם רצף ההצלחות המוזר הזה יימשך לפורמן יהיה קשה לחתוך אותו.