אחד הדברים הכי משונים בספורט האמריקאי, בוודאי שעבור האוהדים מישראל, אירופה או כל מקום מחוץ לארצות הברית כנראה, הוא הזזה של קבוצה ממקום למקום. בעוד שבישראל אף אחד לא יחשוב, לעולם, להעביר את מכבי תל אביב לחיפה, או את בית"ר ירושלים לבאר שבע, הרי שבאמריקה מדובר בעניין שבשגרה וכל כמה שנים נודדת קבוצה באחד מענפי הספורט הגדולים מעיר לעיר.
במקרים רבים, הנדידה הזו נובעת מסכסוכים בין הבעלים של אותה קבוצה לבין העיר וכך היה גם במקרה של שארלוט, שעם סיום עונת 2002 העביר אותה ג'ורג' שין, אחרי 14 שנים בצפון קרוליינה, לניו אורלינס. ההיסטוריה המסקרנת של ההורנטס, שהגיעו ארבע פעמים לחצי גמר המזרח וגידלו כמה כוכבים נהדרים כמו גלן רייס, מגסי בוגס ומלך הנקודות של הקבוצה בכל הזמנים, דל (אבא של) קרי, נדדה איתם ובשארלוט חיפשו פתרונות חדשים.
ב-18 בדצמבר 2002, היום לפני 15 שנה, הפתרון הזה נמצא. לארי בירד היה בראש אחת הקבוצות שהשיגו הצעה לקבלת זיכיון לפרנצ'ייז חדש בעיר, אך לבסוף מי שזכה במכרז היה רוברט ל. ג'ונסון, הבעלים של חברת טלוויזיה גדולה, שהפך לבעלים השחור הראשון של קבוצת ספורט גדולה בארצות הברית. מאותו יום, החל המסע של שארלוט "החדשה".
עונת הבכורה של הפרנצ'ייז החדש, הפעם תחת השם בובקאטס, הייתה ב-2004/05 וכמו כל קבוצת אקספנשן, חבלי הלידה היו קשים. 18 ניצחונות בשנה הראשונה, 26 בשנייה, 33 בשלישית, 32 ברביעית ו-35 בחמישית. בסופו של דבר, הפלייאוף הראשון הגיע ב-2009/10, תחת לארי בראון והסתיים עם הפסד בסיבוב הראשון ושנתיים אחריו הגיעה גם ההתבזות הגדולה, כאשר את עונת 2011/12, שקוצרה בגלל השביתה, סיימה שארלוט עם שבעה ניצחונות שלמים, לעומת 59 הפסדים, באחת העונות המביכות בתולדות הליגה. 10.6 אחוזי הצלחה.
משם אפשר היה רק לעלות ואכן, תוך ארבע שנים הגיעה הקבוצה פעמיים לפלייאוף. לא פחות חשוב מכך, ב-2014, אחרי שניו אורלינס הפכה לפליקנס, הבעלים מייקל ג'ורדן, שלקח את הקבוצה ב-2009, הודיעה על החזרה להורנטס. בשנתיים האחרונות ההורנטס שוב מקרטעים ונחיצותה של קבוצה בשארלוט, קרוב כל כך לצ'אפל היל ודורהאם, שם משחקות שתיים ממכללות הכדורסל הטובות בארצות הברית (UNC ודיוק), עולה לדיון. האם לא רחוק היום בו עוד קבוצת NBA תעזוב את שארלוט?