* מדור חדש באתר: לקראת המשחק המרכזי שישודר בכל שבוע, ניזכר ב"משחק מן העבר", מפגש גדול או משמעותי בין הקבוצות. בנוסף, נציג מפתח אחד לניצחון עבור כל קבוצה. מתחילים עם המפגש בין יוסטון לניו אורלינס (בין שני לשלישי, 3:00, 5+ לייב ו-5+ לייב HD).
עונת 2004/05 לא הייתה מוצלחת בכלל עבור ניו אורלינס, אז עוד ה"הורנטס". הקבוצה הצעירה, שעברה שנתיים בלבד קודם לכן משארלוט, נתקלה בקשיים ואחרי עונות של 47 ו-41 ניצחונות, היא סיימה את עונתה השלישית בביג איזי עם 18 ניצחונות בלבד. הניצחון הלפני אחרון של אותה עונה, ב-1 באפריל 2005, היה כנראה המרשים מכולם, אבל מאחוריו, או לפניו אם לדייק, ניצב משהו גדול הרבה יותר.
יוסטון החזקה, שהייתה בעיצומה של ריצה לפלייאוף (הפסידה 4:3 לדאלאס בסיבוב הראשון) פתחה היטב לעיני הקהל הביתי ובהובלת טרייסי מקגריידי, סיימה את הרבע הראשון ביתרון 11:17. גם בהמשך ההתקפה של האורחים, שניצחו עד לאותו רגע רק חמישה מ-35 משחקי החוץ שלהם באותה עונה עגומה, לא ממש תפקדה, ו-3:30 לסיום הרבע השלישי הפער הגיע לשיא של 18 נקודות לזכות הרוקטס (38:56). בייאושו, השליך המאמן ביירון סקוט לפרקט את כל המחליפים שלו וראה אותם מספקים ריצה מופלאה של 4:23 תוך כשמונה דקות, בכיכובו של פי ג'יי בראון, בדרך למהפך גדול. הרוקטס עוד ניסו להישאר בעניינים, אבל חסרונו של יאו מינג, שרק התחיל להיפצע באותם ימים (זה היה המשחק השני בלבד שהחמיץ בקריירת ה-NBA שלו) השפיע, לי ניילון מיודענו סיפק נקודות חשובות וכריס אנדרסן הבריק, בדרך ל-73:76 לניו אורלינס בסיום, למרות משחק גרוע של הרוקי ג'יי אר סמית' (1 מ-8 מהשדה).
ה"בירדמן", בשנה הראשונה שלו בניו אורלינס, הודה לאחר המשחק שבעונה כל כך מייאשת, הוא פשוט כבר לא מביט לעבר לוח התוצאות, אלא מנסה להמשיך לשחק: "היינו בפיגור 18? אפילו לא חשבתי על מהפך", אמר. מקגריידי לא חסך במילים: "זה אחד ההפסדים הכי מתסכלים שהיו לי. אפשרנו להם לצבור ביטחון, ועוד אצלנו בבית. אני פשוט לא מבין מה קרה". אז מה באמת קרה באחת מהפתעות העונה ההיא? לא ברור, אבל מי שהחמיצו את הקאמבק החלומי של ניו אורלינס, שקטעה רצף של שישה הפסדים מול הרוקטס, היו הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש האב ואשתו ברברה, שנעלמו מהאולם בהפסקת המחצית. ארבעה חודשים בלבד לאחר אותו משחק, בנו, ג'ורג' וו. בוש, נתקל במשבר הכי גדול של כהונתו: הוריקן קתרינה, שחירב את ניו אורלינס ושלח את ההורנטס לשחק שנתיים באוקלהומה סיטי. אם תרצו, הלילה ההוא ביוסטון היה הניצחון הגדול האחרון של קבוצת ספורט מניו אורלינס לפני האסון. רגע קטן של אושר.
מה יוסטון צריכה לעשות? להמשיך לשלוט בריבאונד ההגנה. הרוקטס מאוד, מאוד טובים העונה והם עושים זאת בין היתר בזכות העובדה שהם לא מאפשרים ליריבות הזדמנות שנייה והופכים רבים מהריבאונדים בהגנה למתפרצות קטלניות שנגמרות בשלשות. יוסטון נמצאת בצמרת הליגה באחת הקטגוריות שמעניינות יותר מכל את אנשי ה-NBA כיום: אחוז הריבאונדים ההגנתיים. כלומר, כמה מהריבאונדים ההגנתיים האפשריים הקבוצה אכן הצליחה לקטוף. הרוקטס רושמים למעלה מ-80 אחוזי הצלחה, בעוד ניו אורלינס, למרות צמד הגבוהים שלה, נמצאת בתחתית הקטגוריה המקבילה לאחוז ריבאונדים התקפיים, עם בקושי 20 אחוזי הצלחה.
מה ניו אורלינס צריכה לעשות? להניע את הכדור. העונה הפליקנס הרבה יותר טובים ממה שהיו ב-2005 והם עושים זאת כמובן בזכות שני הגבוהים הנהדרים שלהם, דמרקוס קאזינס ואנתוני דייויס. קאזינס הוא הערך המוסף של ניו אורלינס, שכן מעבר לנקודות ולריבאונדים, הוא מייצר משחק קבוצתי. "בוגי" הוא אחד הגבוהים הטובים ביותר בליגה בכל הקשור לאחוז הסלים שנקלעים מהאסיסטים בשעה שהוא על המגרש ובזכותו, הפליקנס בצמרת הליגה גם באחוז האסיסטים הקבוצתי וגם בכמות הפוזשנים שנגמרים באסיסט. זה לא בדיוק משהו שמצופה מקבוצה עם שני גבוהים דומיננטים כל כך, אבל קאזינס ודייויס מוכיחים שאפשר גם אחרת ומול הרוקטס התזזיתיים, הם יצטרכו לייצר כמה שיותר נקודות ממשחק חכם.