שולט בצבע: ההתגייסות של ה-NBA למען סייגר

בכל שנה, ה-NBA מקדמת עצמה באמצעות סלוגן כזה או אחר. המטרה היא להמחיש את העובדה שלא מדובר בעוד ליגת כדורסל, אלא בחוויה, מוצר של ספורט, תרבות, הנאה ובידור. יותר מבליגות כדורסל מקצועניות אחרות, חלק מהעניין הוא גם מה שקורה בסיום המשחק, בצדי הפרקט. חלק משואו אחד גדול.

העונה בחרו ראשי הליגה בסלוגן This is why play ("זו הסיבה לשמה אנו משחקים"). הקליפ שמציג את האמירה מדבר על הרגעים המרגשים על המגרש ומחוצה לו. כזה הוא גם הסיפור של קרייג סייגר. סיפור מרגש, שמתרחש על הקווים אך מזמן עבר מצד הפרקט למרכז שלו.

אין הרבה שדרי קווים מפורסמים בליגה, וגם עכברי כדורסל יתקשו להיזכר בשמותיהם מיד. לעומת זאת, סייגר הוא מותג. "אה, ההוא עם החליפות". הטיפוס הכי צבעוני שמכסה את הליגה. החליפות המוזרות שלו הקנו לו תהילת עולם בקרב אנשי הליגה ואוהדיה. אבל לא רק. זו גם השפה העיוורת שלו בראיונות בין הרבעים עם גרג פופוביץ', המאמן שמתעב תקשורת יותר מכולם. זו הדרך בה הוא שואל, חוסר ההתנשאות והבנת מקומו בהצגה הזוגית הזו שנקראת NBA ותקשורת. לכן, כשהודיע שהלוקמיה בה לקה כבר אינה בנסיגה, זה נגע בכולם. מאמנים, שחקנים, אנשי תקשורת ואוהדים. תכניות שלמות מוקדשות לו, אנשי הליגה, הכוכבים הגדולים והאוהדים מתפללים שינצח במלחמה שלו. סייגר הצליח לרגש את כולם, אולי כי לכולם ברור שפלייאוף נוסף בלי קרייג סייגר על הקווים וה-NBA בלי הצורה המיוחדת בה סיקר את הליגה, כבר לא יהיו אותו הדבר.

כמו כל איש ספורט אמריקאי, גם סייגר התחיל את קריירת הספורט שלו, ואם תרצו קריירת הלבוש המוזרה, בקולג'. סייגר למד באוניברסיטת נורת'ווסטרן שם העביר את הזמן בתור "ווילי חתול הבר", האיש בתוך הקמע שרץ במגרשים של קבוצות האוניברסיטה ומשלהב את הקהל. בשנתו האחרונה באוניברסיטה ב-1972 עבד כשדר קווים בערוץ מקומי וסיקר משחקי בייסבול. ב-1981 עבר לרשת ארצית והחל לעבוד ב-CNN ספורט שם היה עשור ומתחילת שנות ה-90 הוא עובד ברשת TNT של איל התקשורת טד טרנר, שם הוא גם שדר קווים במשחקי ה-NBA. סייגר תמיד יגיע לשידור בחליפה, והיא תהיה תמיד צבעונית וזועקת. לכל משחק הוא מגיע עם חליפה אחרת ולעולם לא אותה חליפה פעמיים. יש מי שאף פתח טאמבלר המוקדש לחליפותיו של השדר הצבעוני.

באפריל 2014 התהפכו חייו. הוא אובחן לראשונה כחולה בלוקמיה ועזב את העבודה לצורך טיפולים. למזלו, בנו קרייג סייגר ג'וניור, התגלה כהתאמה מושלמת ותרם לו מח עצמות, מה שסייע להחלמתו. במרץ 2015 חזר הסרטן ולאחר זמן מה הודיעו הרופאים על נסיגה והליגה קיבלה אותו באהבה, בעיקר גרג פופוביץ' שחיבק אותו מול המצלמות במפגש הראשון ביניהם כשחזר לעבודת הקווים. אלא שבראיון ל-HBO, הודיע שבפעם השלישית, הסרטן חזר והפעם באגרסיביות. לאדם ללא טיפול היו נותרים 3-6 חודשים בלבד. "למזלי אני מקבל את הטיפול הטוב בעולם, ואני בטוח שאנצח גם הפעם את המחלה", אמר סייגר בבטחון רב.

בנו, שתרם לו את מח העצמות נמצא עימו בכל אחד משלבי הטיפול, ואף הלך בדרכו והפך לשדר קווים. זכור במיוחד הריאיון שערך עם מאמן הספרס גרג פופוביץ' במהלך פלייאוף 2014 בו פנה פופ לסייגר ג'וניור ואמר לו "אתה עושה עבודה טובה, אבל הייתי מעדיף שאביך יהיה פה", ואז פנה למצלמה ואיחל לשדר הוותיק החלמה מהירה והבטיח להיות נחמד לכשיחזור. "אין צורך שיהיה נחמד. אני מחבב אותו כמו שהוא", ענה השדר הצבעוני. סייגר ג'וניור מחזיק חשבון טוויטר בו מלבד עדכונים וחוויות מעולם הספורט, מעדכן גם על מצבו של אביו. לפני מספר ימים העלה את התמונה המשפחתית של סייגר עם 5 ילדיו.

סייגר הוא חלק מהפנים של הליגה. הנציג הנאמן והאותנטי שלה. אין אוהד אמיתי שלא מכיר אותו. הוא לוקח את המשחק ברצינות ומקצועיות ברמות הכי גבוהות, חי אותו, מכיר ניואנסים אצל כל שחקן וסיפר פעם כי לפני משחק הוא גם מנתח את אופי השחקנים לשידור הספציפי אליו הוא מתכונן גם כדי לדעת למי לגשת ובאיזה זמן של המשחק ולקבל את התגובות הכי טובות בשביל הצופה. "יש עורך לשידור ויש במאי, אבל יש גם אותי. אני יודע איך להגיע ללב של אותם חברים על הפרקט ועל הקווים כדי להוציא את המקסימום של החוויה עבור הצופים שלי בבית. אבל בו זמנית, אני יודע שאני חלק משואו, ואסור לי לייחס לעצמי חשיבות יתר. אני לא גדול מהמשחק ולא לקחת את עצמי ועבודתי ברצינות רבה מדי. אני רוצה שיחשבו שאני דוגמה לאיזון המספק פרשנות ושידור בצורה טובה, איכותית ומקצועית".

מי שהתחיל את הקריירה כקמע ובהמשך הפך ל"שדר של אמריקה" ניצב בפני קרב לא פשוט, ולא בפעם הראשונה. אך הוא לא נמצא שם לבדו. עולם הספורט, ואוהדים רבים מסביב לעולם, מחזיקים לו אצבעות ומקווים שגם הפעם ינצח. ה-NBA הוא הרבה מעבר לכדורסל. הוא חוויה. אנו מזדהים עם קרייג סייגר כי הוא לא לבד שם, הוא התקווה של כולנו לנצחון החשוב הזה. את הסיפור המרגש הזה, את הנצחון הזה, כולנו רוצים.