המוציאים לפועל: מיהו הסקורר היעיל ביותר בתולדות ה-NBA?

מיהו הסקורר הגדול בתולדות ה-NBA? חתיכת שאלה שכיף להתווכח עליה – דווקא בגלל שאין עליה תשובה. וגם לא תהיה תשובה אחת חד משמעית. אחד יעדיף את הסנטר הבטוח והיציב, השני את הצלף, השלישי את הבחור הרב גוני. אבל בגלל שאין דרך להגדיר "גדולה", אין גם תשובה.

עם זאת, ציון הדרך של קובי ברייאנט, שהגיע ל-30,000 נקודות, בכל זאת החזיר אותי לרצון לייצר איזשהו דירוג של סקוררים. ואם אי אפשר להגדיר "גדולה", מה כן אפשר להגדיר? ובכן, יעילות. בשביל זה צריך בעיקר מספרים, והם נגישים לנו. אז זה מה שניסיתי לעשות. בתוצאה הסופית ישנן אולי כמה הפתעות, אבל חשוב לזכור שני דברים: 1) לא לקחת את זה כתורה מסיני, זה בעיקר ניסוי שבא לתת זווית ראייה חדשה. 2) כן לנסות להבין איך הגעתי דווקא אל התוצאות האלה.

אז איך באמת הגעתי אל התוצאות האלה? בדקתי, כאמור, יעילות, ובחנתי איך היא שורדת לאורך זמן. זה אומר שחיפשתי מי קלע הכי הרבה נקודות, באחוזים הכי טובים, למשך כמה שיותר דקות ובכמה שיותר משחקים. במלים אחרות: מי השחקן שייתן לכם הרבה הכי נקודות בכל פעם שתביאו לו את הכדור כדי לזרוק לסל, וימשיך לעשות את זה גם אם תלכו אליו פעם אחרי פעם, התקפה אחרי התקפה, משחק אחרי, עונה אחרי עונה.

כל האלמנטים החשובים (נקודות למשחק, אחוז מהשדה, נקודות פר-זריקה, נקודות פר-דקה וסה"כ כמות המשחקים) נכנסו לאקסל אחד גדול ויפה, ובסופו של דבר הצלחתי להוציא "ציון אפקטיביות" כסקורר. לא ציון כמנהיג, לא כמנצח, לא כשחקן אול-אראונד. כסקורר. נ-ק-ו-ד-ה.

החישוב הזה כמובן נותן משקל נאה לאחוזי קליעה, מה שמקנה יתרון לשחקני פנים, אבל הוא מאזן את זה עם "נקודות פר-זריקה", שבעצם נותן יתרון למי שגם קולע שלשות וקולע גם באחוז גבוה מהקו. בסופו של דבר, אם אני צריך לדרג את האלמנטים לפי המשקל שהם קיבלו בחישוב, הייתי אומר שממוצע נקודות הוא ראשון, אחריו פחות או יותר ברמה שווה נקודות לדקה ונקודות לזריקה ולאחר מכן האחוזים מהשדה (כי הם באים כבר לידי ביטוי ברמת מסויימת ב"נקודות לזריקה"). לבסוף, כמות המשחקים (זאת אומרת שנתוני X על פני 150 משחקים יניבו "ציון אפקטיביות" נמוך מאשר אותם נתוני X על פני 500 משחקים). במלים אחרות, שחקנים שצריכים המון זריקות ויותר מדי דקות על המגרש כדי להגיע לכמות הנקודות הקבועה שלהם, נפגעים בדירוג הזה. כי הם פחות אפקטיביים. אלן אייברסון הוא דוגמא בולטת.

בסך הכל נבדקו עשרות שחקנים, ולכל שחקן נבדקו כמה וכמה תקופות (כל הקריירה, שנים אפקטיביות בלבד, שנות השיא וכו'). הדירוג בסופו של דבר מבוסס על "השנים האפקטיביות" של כל שחקן – כלומר, הקריירה כולה מינוס עונה או שתיים בהתחלה כאולי עוד לא היה שחקן חמישייה, ומינוס כמה עונות בסוף הקריירה, אצל שחקנים שהפכו לשחקני ספסל בגיל מאוד מבוגר.

אלה 5 השחקנים שהיו הכי קרובים להיכנס (והציון שהשנים האפקטיביות שלהן קיבלו): דומיניק ווילקינס (33.489), ריק בארי (33.645), אלן אייברסון (33.669), דייויד רובינסון (33.843) ודוויין ווייד (34.069). בנוסף, יצויין שקווין דוראנט העמיד נתון שמספיק כדי להיכנס לטופ 10, אבל הקריירה שלו עוד לא ארוכה מספיק כדי לכלול אותו ברשימה שכזו – גם אם מקומו סביר להניח בטופ 10.

יאללה, לתוצאות.

10. ג'ורג' גרווין
"ציון אפקטיביות" ב"שנים האפקטיביות": 34.62
סיפור מקרה: לגרווין, האייס-מן, היה משחק מלוטש ויפהפה. אחד הסקוררים המענגים לצפייה אי פעם. תחשבו קווין דוראנט, רק אלגנטי עוד יותר. סווינגמן גבוה ומהיר עם קליעה מושלמת מחצי מרחק ויכולת מעולה במגרש הפתוח, היה קולע מעל שומרים נמוכים וחולף על פני שומרים גבוהים. האיש שהעלה לדרגת אומנות את הפינגר-רול. קלע 26,595 נקודות בקריירה, כולל 5887 ב-ABA. 4 פעמים מלך הסלים, בכולן קלע לפחות 50% מהשדה.

9. ג'רי ווסט
ציון: 35.029
סיפור מקרה: ווסט נפגע מכך שבזמנו לא שיחקו עם קשת שלוש, אחרת היה מדורג גבוה יותר. ועדיין, זה לא מנע ממנו להציג משחק אחרי משחק את הטווח הבלתי נגמר שלו. הג'אמפ שלו הוא בלי ספק אחד היפים בתולדות הליגה, והוא השחיל אותו באחוזים מטורפים. "מר קלאץ'" – הלוגו של הליגה – היה נחשב לגארד הטוב בתולדות המשחק עד השגיעו מג'יק ומייקל. וגם היום יש כאלה שיתנו לו את הכבוד. אין עוד גארדים בגובה שלו, מהשנים ההן, שקלעו כל כך הרבה נקודות (27.0 למשחק בקריירה) ובכאלה אחוזים מהשדה (47.4%).

8. לברון ג'יימס
ציון: 35.232
סיפור מקרה: מה? מה הוא עושה פה? רק לפני שבוע דירגתי מוסרים והוא השתחל לעשירייה, ועכשיו שוב? ובכן, כן. אין כל כך מה לעשות בנידון. האיש הוא מכונת כדורסל מושלמת. וכשקיבצתי את המספרים שמצביעים על אפקטיביות כסקורר, התגלה שגם כאן יש לו חתיכת קייס. רק העונה הראשונה שלו הוצאה מהחישוב, ומאז האיש קולע 28.4 נקודות למשחק ב-49.2%. פעם אמר שבכל עונה יוכל לזכות במלך הסלים, והוא גם צדק. עד שהגיע דוראנט, לפחות.

(אגב, מלה על דוראנט, שכאמור לא נכנס לדירוג כי  הוא עדיין בשלב מוקדם מדי  בקריירה שלו: הוא קולע העונה 26.5 נקודות למשחק, הכי נמוך מזה  שלוש שנים - אבל ירד רק ל-16.6 זריקות  – הנמוך ביותר בקריירה שלו. הייתי אומר משהו על זה שראסל ווסטברוק גונב לו יותר מדי זריקות, אבל גם הוא ירד השנה ועוד הקפיץ את האסיסטים מ-5.5 ל-8.7. טוב, אני עוצר כאן. זה שווה טור נפרד)

7. קובי ברייאנט
ציון: 35.436
סיפור מקרה: מה?! מה הוא עושה פה?! כלומר, רק פה?! מקום שביעי? שונאי לייקרס! שונאי קובי! אוקיי, אוקיי. לנשום. זה הסיפור: אם היינו מדרגים את הסקורר הכי מגוון אי פעם, ובכן – הוא לבטח היה נכנס לטופ 3, וכנראה אפילו למקום הראשון. כן, לפני מייקל ג'ורדן. בעיקר בזכות הטווח העדיף. וגם אם היינו מדרגים את הסקורר הכי מסוכן לזריקה האחרונה, הקשה, בנפילה, עם שומרים על הפרצוף – שם בטוח הייתי שם אותו ראשון. אבל הדירוג הזה הולך קצת אחרת. הוא הולך על אפקטיביות לאורך משחקים שלמים, לאורך שנים. ובזה, מה לעשות, קובי "רק" שביעי לפי הדירוג שעשיתי. האם זה אומר שהוא באמת 7? או בעצם 9? או בעצם 5? לאו דווקא. אבל זה נותן כיוון. ואם הציון שיצא לו מספיק למקום השביעי, אז כנראה שהוא לא הסקורר הכי אפקטיבי אי פעם, אבל כנראה כן בטופ 10.

וכשחושבים על זה, זה לגמרי הגיוני. בניגוד לאלה שמעליו ברשימה, לאורך הקריירה קובי היה צריך די הרבה זריקות ביחס לכמות הנקודת שלו, והאחוז שלו מהשדה בקריירה לא מרשים כלל עם 45.4%. העונה, אגב, הוא מדהים עם 28 נקודות ב-49% ו-19.2 זריקות בלבד. אם היה מעמיד את המספרים האלה על פני כל השנים האפקטיביות שלו היה מגיע למקום השלישי ברשימה. אבל הוא לא. ולכן הוא מחוץ לטופ 5.

6. קארל מאלון
ציון: 35.571
סיפור מקרה: אחרי שהקדשתי לקובי שתי פסקאות, כאן אני אקצר: לקארל מאלון היה יותר כוח מאשר יש ללברון ג'יימס, והרבה פחות סנטימנטים. אה, כן, והוא גם היה מהיר. והייתה לו קליעה מעולה מחצי מרחק. אי אפשר היה לעצור אותו במגרש הפתוח, וגם בהתקפה העומדת הוא היה קטלני עם הגב או עם הפנים לסל. מה שיצא מזה זה 36,928 נקודות ב-51.6% מהשדה, ושיא של 12 עונות עם לפחות 2000 נקודות, 11 מהן ברצף (גם שיא). אם זו לא הייתה קלישאה מפגרת הייתי אומר שאפקטיביות הייתה שמו השני. אבל זו לא רק קלישאה, זה גם שקר. שמו השני הוא אנתוני.

5. קארים עבדול ג'באר
ציון: 35.573
סיפור מקרה: כשחושבים יעילות התקפית, ברמות ההיסטוריות, לא לוקח יותר משתי שניות עד שעולה בדמיון הסקיי הוק. הזריקה הקטלנית והיעילה בתולדות המשחק. נכון, לכרים עבד-אל ג'באר היו הרבה מאוד דרכים לסיים סביב ובתוך הצבע, אחרת הוא לא היה מגיע למספר שיא של 38,387 נקודות ב-55.9% מהשדה בקריירה, אבל סימן ההיכר שלו היה גם הנשק העיקרי שלו. מקרה נדיר של פשטות, גאונות, יופי ויעילות בתנועה אחת.

4. שאקיל אוניל
ציון: 35.67
סיפור מקרה: לא, הוא לא היה מקבל כדור מחוץ לבקבוק, עולה לג'אמפ ומשחיל אותו. הוא גם לא היה עושה שלוש או ארבע תנועות ברצף עם הגב לסל כדי להטעות את השומר. הוא לא היה צריך שום דבר מהדברים האלה. עם הכוח הפיסי שהוא אולי הגדול בתולדות הליגה, הוא פשוט היה מתמקם בעמדה שנוחה לו, מקבל את החפץ, ודוחף אותו דרך הטבעת. וזה עבד יופי. לשאקיל אוניל יש רצף של עשר עונות בהן קלע בממוצע 28.1 נקודות ב-57.8% מהשדה. אין מישהו שמתקרב למספרים האלה. אגב, אם היה מסוגל לקלוע מהעונשין חייו בליגה היו הופכים קלים יותר, ואין לדעת לאן היה מטפס בדירוג הזה. זה לא שהוא לא גבוה מספיק, אבל תמיד אפשר עוד. זה היה הסיפור איתו, בשורה התחתונה.

3. אדריאן דנטלי
ציון: 36.24
סיפור מקרה: הנה, בפעם השלישית בדירוג הזה, אני צריך לפתוח את הפסקה עם "מה?!?!?!". ובכן, כן. קשה להתווכח עם המספרים, וכשבאים למדוד יעילות כסקורר – דנטלי הוא שני רק לשני הגדולים ביותר. שמתם לב איך הציונים היו צמודים מאז ללברון ועד שאקיל? אז כאן זה נפסק. דנטלי מקבל ציון שהוא טוב משל כל החבר'ה ההם – בפער ניכר. עכשיו, אם אתם לא מבינים למה הוא כאן, אז הנה המספרים: 24.3 נקודות למשחק, על פני קריירה של 955 משחקים, כשהוא צריך רק 15.8 זריקות למשחק, אותן השחיל בקצב מדהים לשחקן חוץ של 54%. ואלו רק מספרי הקריירה כולה. בשנות השיא שלו, בין 79 ל-86, הוא קלע 29.6 נקודות ב-56.2%, עם 19 זריקות למשחק. אלה נתונים שאף סקורר כמעט בהיסטוריה לא יכול להציג.

איך הוא עשה את זה אתם שואלים? ובכן, מבחינה סטטיסטית מה שמאפשר לו ציונים כל כך גבוהים זו העובדה שהלך לקו המון. באותה תקופה שבין 79 ל-86 הוא זרק 10.1 זריקות עונשין למשחק. שגם זה סימן לאפקטיביות של סקורר: ראשית, קשה לעצור אותך בלי עבירה. שנית, כדאי לעשות עליך עבירה, כי אחרת סביר שתקלע. שלישית, לסחוט פאולים זו גם אומנות של סקוררים. רביעית, הוא קלע את העונשין שלו ביותר מ-80%. דנטלי היה חתול רחוב בתנועות ובחכמה שלו על המגרש, אלגנטי, קטלני וערמומי, מנצל כל חצי פירצה, כל תנועה לא נכונה של השומר, כל יתרון יחסי שיש לו על האיש שמולו. כל מה שההגנה נותנת, הוא ייקח, ובמינימום מאמץ. לפעמים, הוא גם יחטוף בלי רשות. חתול רחוב, נו.

2. ווילט צ'מברליין
ציון: 38.28
סיפור מקרה: בתקופה שנבדקה, ווילט קלע 33.1 נקודות למשחק, ב-53.1% מהשדה. אף אחד אחר לא עשה את זה מעולם. ולא, זו לא הייתה תקופה קצרה במיוחד. זה נתון שהוא הציג על פני למעלה מעשור ו-881 משחקים, מה שכאמור גם תורם לציון הסופי. מה שמוריד לו מעט את הציון – האסטרונומי בהשוואה לכל היתר כאן (מלבד המקום הראשון, כמובן), זו כמות הדקות העצומה ששיחק (כמעט 46 למשחק לאורך הקריירה!) וכמות הזריקות הגדולה שלקח כדי להגיע למספרים האלה, מאחר ולא קלע שלשות (לא היו אז) ולא קלע עונשין (51.1% לקריירה מהקו).

1. מייקל ג'ורדן
ציון: 38.864
סיפור מקרה: למעלה מ-150 "תקופות" שונות, כולל תקופות חופפות, בדקתי כדי להרכיב את הרשימה הזו. מקומות 3, 4, 5, 6, 10, 11, 13 ו-18 הלכו לתקופה כלשהי מהקריירה של מייקל. ובניגוד לאחרים שיש להם יותר מתקופה אחת בצמרת (ווילט, דנטלי, ג'באר, קובי) – לאף אחד אין כזה מקבץ. ומה שמצחיק זה שאצל מייקל זה לא סתם מקבץ. זו פשוט כל הקריירה. הציון הפסיכי שהוא קיבל, שמציב אותו כאן במקום הראשון, כולל את כל הקריירה שלו בשיקגו - החל מהרוקי ועד העונה האחרונה, כולל הפציעה, כולל רבע עונת החזרה החלשה, ועד שהגיע לגיל 35. דבר מכל אלה לא פגע מספיק בציון כדי שהוא אפילו יתקרב למקום השני.

המספרים שאיפשרו את הציון הזה הם 31.5 נקודות למשחק ב-23.3 זריקות, שנכנסו ב-50.5% אחוז, לצד 7.3 קליעות עונשין למשחק (ב-83.8%). וכל זה רק ב-38.6 דקות למשחק, על פני 930 משחקים. גם מהשלוש אין לו מה להתבייש עם 33.2% בקריירה. פער זניח מה-33.7% של קובי, למשל, שנחשב על פי רוב לקלעי שלוש הרבה יותר טוב. אנשים לא יודעים את זה, אבל בין 89 ל-97, אחרי שסיגל לעצמו את הקליעה משלוש, הוא תפר 0.9 שלשות למשחק ב-37.2%. כן, כן.

הדאנקים המטורפים על אנשים, המתפרצות אחרי חטיפה, קליעות הניצחון והקלאץ', החדירות מהאמצע בין שומרים או מקו הבסיס מאחוריהם, הג'אמפ בתנועה או בנפילה או אחרי עצירה וקפיצה לאחור. והטרנאראונד ג'אמפר. אוי, הטרנאראונד ג'אמפר מהפוסט אפ. מה שלא תעשה, הוא כבר ימצא דרך לחסל אותך. וזה יהיה קטלני כמו ג'יימס בונד, ואלגנטי לא פחות. וכפי שהמספרים מוכיחים: יעיל אפילו יותר.