''זה יום הדין של לברון", "משחק 5 יגדיר את הקריירה של ג'יימס"

סידרת גמר ה-NBA מספקת לנו סיפורים למכביר, ולראייה משחק 4 בו התעלה דירק נוביצקי עם 10 נק' ברבע האחרון אחרי משחק נוראי בגלל מחלת השפעת בה חלה, ומשחקו האנמי של לברון ג'יימס אשר לראשונה ב-90 משחקים פלייאוף לא הגיע ל-10 נק'. לג'יימס, שקלע רק 3 סלי שדה וסיים עם 8 נק', הייתה זו גם הפעם ה-9 ב-717 משחקים בקריירה ללא דאבל פיגרס.

אחרי משחקו החלש שהסתיים בהפסד מיאמי ובניצחון 83:86 למאבריקס שהישוו ל-2:2 את הפיינלס, אמר ג'יימס לכלי התקשורת כי הוא ינסה להיות אגרסיבי ואסרטיבי יותר במשחק 5. והתקשורת, אשר עוקבת אחר כל מילה ומהלך העונה בקבוצת הכוכבים של מיאמי כבר החליטה: "משחק 5 הלילה בטקסס הוא יום הדין של לברון ג'יימס", הייתה כותרת עיתון בארה"ב היום, בעוד שהשיקגו טריביון הכריע: “משחק 5 יגדיר את הקריירה של לברון. אחרי משחק 4 גרוע, נראה כולנו מי הוא באמת".

משהו אכן קרה ללברון. הוא נראה כמו השחקן שלא מסוגל לקלוע סל ואפילו לא רוצה. כמו לברון ג'יימס בגמר 2007 מול הספרס העדיפים. כמו במשחק 6 המפורסם מול בוסטון אשתקד אחרי שרחשו שמועות על רומן בין חברו לקבוצה, דלונטה ווסט, לאימו. “אני חושב שזה הזמן", אמר ג'יימס לקראת המשחק החמישי והכל כך מכריע בסיומו תתקרב אחת הקבוצות מרחק W נוסף מאליפות, “אני חושב שזה הזמן שלי".

את ההגדרה הטובה ביותר לערב המוזר בו לברון לא היה נראה כמו לברון נתן דשון סטיבנסון, שומרו בדאלאס, שאמר: “LEBRON CHECKED OUT THE NIGHT”. אחר כך הוסיף: “נדהמתי שהוא אפילו לא ניסה לתקוף בכלל". ביום שאחרי המשחק הרביעי הוא צפה שלוש פעמים בקלטת המשחק. “אי אפשר לתרץ את היכולת שלי", הודה, “אני כועס על עצמי". עכשיו הוא מאיים: “זה הדבר הגדול ביותר, שזה היה משחק אחד בסידרה, ואתה יכול להשאיר את חותמך על המשחק הבא. משחק 5 יהיה משחק עצום". גם דוויין ווייד בטוח שהלילה לברון ג'יימס שוב יהיה בשיאו: “הוא יעשה משהו נהדר כל כך שמשחק 4 לא יהיה בכלל נושא לשיחה".

משחק 5 הוא גדול בחשיבותו הרבה יותר משחק 3 החשוב מסורתית, לנוכח ה-2:2. שתי הקבוצות חבולות ופצועות, או כפי שהודה אריק ספולסטרה, מאמן ההיט "אין שחקן שמרגיש טוב פיזית בזמן הזה של העונה". גם לברון עייף, לדבריו מאחר ובמרבית משחקי ההיט בחודש האחרון שיחק את כל 24 הדקות במחצית ה-2. “בסופו של היום כולנו פצועים בצורה כזו או אחרת", אישר כריס בוש, “כולנו עייפים, קשה מאוד פיזית לעלות למגרש ולהכות אחד בשני כל לילה, אז כולנו באותה סירה". “ננוח בקיץ", אמר בצד השני שון מריון, “אם אני אקיא דם אז אקיא דם, זה הזמן בשנה. העונה התקצרה בהרבה ובעוד כמה ימים תסתיים. ננוח כשזה יקרה אבל עד שהיא תסתיים אקיא דם".

מלבד לברון, הסידרה הזו המאיימת ללכת בניגוד לכל הציפיות למשחק שביעי ומכריע (שייערך במידת הצורך במיאמי ברביעי לפנות בוקר) כבר עומדת לשבור שיא: היא צמודה בצורה שאיש לא שיער, כשניצחון ההיט ב-8 נק' במשחק 1 היה הפער הגדול ביותר. בסדרות הגמר ב-1947 ו-1948 היו היחידות בהיסטוריה מלבד זו הנוכחית בהן שני משחקים רצופים הוכרעו בפער של 3 נק' ומטה. שני משחקים נוספים בפער כזה יקנו למפגש הזה מימד היסטורי, כאשר בגמר 1957 ו-1958 היו ארבעה משחקים שהסתיימו ב-3 הפרש ומטה.

אבל פער הנק' לא משנה. וגם דאלאס, שהגיעה לסידרה כאנדרדוג ומוצאת עצמה בעמדה מצוינת לעלות ליתרון 2:3, לא תהיה הסיפור הגדול של 47 הדקות הראשונות במשחק 5. גם דוויין ווייד, המצוי בכושר בלתי ניתן להסבר, לא. אפילו לא דירק נוביצקי, כוכב המאבס שמציג משחקי על, וגם לא חבריו, שנענו לתביעותיו להופיע ולסייע לו במאני טיים. לפני 11 חודשים לקח לברון ג'יימס את תשומת הלב העולמית כשהדהים ב"החלטה" לקחת את כישוריו למיאמי. הכישורים הללו, ההחלטה הזו וכל בניית קבוצת הגלאקטיקוס של מיאמי הם אלו שיוגדרו הלילה בטקסס. ובאותה נשימה גם לברון.