(התקציר באדיבות ספורט 1)
יש תסריטים שפשוט כותבים את עצמם. קלישאות שהן חזקות מדי מכדי להיות מופרות על ידי משהו כמו נסיבות או המציאות. מכבים נגד יוונים, בנר האחרון של חנוכה. מה עוד יכול לקרות שם חוץ מנס גדול? אין סרט אחר, בחייכם. בטח ובטח בימים טרופים ועקובים מדם כמו אלו. אז ברוחו של החג (יחד עם דמי חנוכה), מכבי חיפה חוללה את הנס, השיגה הישג משמעותי מאוד, וזכתה במקום השלישי בבית המסויט הזה של הליגה האירופית, על חשבון פנאתינאייקוס, מוליכת הליגה היוונית.
אין איך להמעיט בחשיבות ההישג הזה, באמת שלא. מי היה מאמין, אחרי תצוגת הנפל מול ראן, שזה יהיה הפיניש שמכבי חיפה תשיג בשלב הבתים. מה שנראה כמו דישדוש עצוב וזילזול במעמד הפך להיות נקודת אור עצומה, ייתכן מאוד שגם נקודת מפנה עבור מכבי חיפה כקבוצה וכמערכת בעונה הנוכחית, מקצועית ומנטלית.
רוצים לשמוע משהו מדהים? זה היה ניצחון החוץ הראשון (!) אי פעם של מכבי חיפה בשלב בתים אירופי. ניצחון שהגיע אחרי תיקו שקטע 10 שנים של הפסדי חוץ בשלבי בתים. קחו בחשבון שמכבי חיפה שיחקה, דה פקטו, משחק ביתי אחד בכל שלב הבתים הזה, ותבינו את גודל השעה.
פנאתינאייקוס הגיעה למשחק הזה, כאמור, מראש טבלת הליגה היוונית, עם שאיפות לעונה אירופית ממושכת, והוא היה עבורה משחק גמר לכל דבר ועניין. מכבי חיפה, החבולה והמוכה, עמוסת הפציעות, השערוריות והרחשים בחשים, עלתה למשימה הזו בתנאים אולי הכי לא אופטימליים שיכולים להיות - ובכל זאת הצליחה להשיג את הנס המיוחל ולשוב הביתה עם כרטיס לשלב הבא בקונפרנס. נוקאאוט אירופי ראשון לאחר שלב בתים, לראשונה מאז 2007.
מרבית השבחים על כך צריכה ללכת לאחד, מר מסאי דגו. הזילזול והאש שהוא חוטף, גם מאוהדי מכבי חיפה ואנשי תקשורת שמזוהים כאוהדים, הוא פשוט עצום. בסופו של דבר, הוא מתמודד עם סיטואציה על סף הבלתי אפשרית מבחינת מצב ואיכות הסגל, מצב הפציעות בקבוצה, עומס הציפיות הסטנדרטי במכבי חיפה, היעדר הקהל וגם חוסר הניסיון שלו במעמדים ובסדרי הגודל של מועדון כמו שלנו - ועם כל אלו, ועל כל אלו, הוא הצליח אתמול להביא הישג יוצא מן הכלל.
מכבי חיפה הגיעה אתמול מוכנה, עשתה מתפרצות חכמות והתגוננה יעיל ברוב שלבי המשחק. עקיצה שובבה של קורנו את דין דוד שלחה את כולנו לעולם קצת יותר שמח מזה שאנחנו חיים בו כעת. על הדרך, הפציעות של מוחמד וסונדגרן, לא שחקנים שוליים במכבי חיפה בשום דרך, לא תרמו למהלך המשחק שלנו. בחצי השעה בין הדקה ה-30 לדקה ה-60 לערך, נזקקנו ללא מעט נשיקות של אלילת המזל. ג׳אבר לא נכנס טוב למשחק בחילוף, והמעבר לקו 4 עם עילי פיינגולד לא היה חלק, בתוספת העייפות הטבעית מהמשחק השני באותו השבוע של מרבית השחקנים. היוונים שכבו עלינו ברמת מצור שלושים המטרים האחרונים, במה שהזכיר נשכחות מהעימותים הצבאיים בין הממלכות מהעת העתיקה.
אבל אז, החילופים של דגו הצליחו להביא לרגיעה ולשינוי מגמה, עד לרגע העקיצה המתוקה מבית קורנו את שרי. צרחות אושר, כמה התגעגענו אליהן. כמובן שהיינו צריכים את מנת התקף הלב הקבועה שלנו, ובדקה ה-88 היוונים צמצמו מערבוביה בקרן, מסדרים לנו שמונה דקות של פרפורי חדרים. אבל, רוח החג לא תאפשר לכזה פיאסקו להתרחש, ואכן הצלחנו לשרוד את שריקת הסיום, עם היד על כרטיס לשלב הבא.
הרווח מהמשחק הזה הוא עצום עבורנו, יותר מהרווח הכספי או המקצועי. היו לא מעט שחקנים שהצטיינו - השריף של עוספיה נצץ למרחקים עם תצוגת הצלות מעולה (אם כי הוא חייב לעבוד על משחק הגובה שלו באופן דרסטי), פייר קורנו היה מעולה, גם סונדגרן עד הפציעה, דין דוד, כמובן, מדלוור באופן קבוע והפך להיות הראשון אי פעם במכבי חיפה שכובש בכל שלבי הבתים - אירופית, אלופות וקונפרנס. גם ההגנה הייתה כולה במשחק הקרבה מצויין, אין אופציה אחרת אם רוצים להשיג תוצאה שכזו.
אבל הרווח הגדול מכולם הוא צ׳ארון שרי. הצרחה שלו לאחר השער השני שיחררה כל כך הרבה כאב, גם מתקרית השלט, גם מהמצב המאוד לא פשוט אצלו בבית, ונראה שבין שלל הדברים, שרי שלנו מצא אתמול שוב את שמחת החיים שלו. ומכבי חיפה עם ובלי שמחת החיים של שרי, המנהיגות והאש שלו, היא קבוצה אחרת לגמרי.
מכבי חיפה נראתה שפופה מוראלית בשבועות האחרונים, לא מעט בגלל המצב המסובך בו נתון היה הקפטן שלה. הניצחון אתמול יכול לשנות את זה במידה לא מועטה. ברור, המציאות והמצב הנתון שלנו כמדינה עדיין נותרים בעייתיים, אבל לאחר הישג שכזה, בהחלט ניתן לצפות לשינוי לטובה במצב הרוח הכללי של המועדון ושל אלו המובילים אותו, על הדשא ומחוצה לו.
אודה ולא אבוש - גם אני לא האמנתי. אפילו כעסתי על מה שנראה כזילזול במעמד מצד מכבי חיפה. אבל מסאיי דגו והשחקנים, גם אלו מקצה הסגל, הוכיחו רוח עצומה, נחישות ובנסיבות המטורפות שבהן כולנו נמצאים, בימים עצובים ומדממים, הצליחו לגרום לנו לחיוך ולגאווה עצומה.
ד״ש לחברים עם דגלי פלסטין מהיציעים של פאו, מקווים שנהניתם מהחגיגות של כל הקבוצה עם דגל ישראל. ברית עלק, תדחפו אותה אתם יודעים איפה…
מה יש לומר, חזר לנו החשק. יאללה, תביאו את הדרבי.