לסיים את המנדט: כשהנציגות פוגשות את האנגליות

זה בד"כ נגמר בנוק אאוט, אבל תמיד מרתק כשזה קורה: אחרי שמכבי חיפה הצליחה להשיג ניצחון מרשים על חשבונה של רוסטוב הרוסית בסיבוב השלישי של מוקדמות הליגה האירופית - נקבע לה מפגש בודד, בלונדון, נגד טוטנהאם. זו תהיה הפעם ה-18 שקבוצה ישראלית תפגוש קבוצה אנגלית במסגרת אירופית רשמית, ולרגל המעמד יצאנו לחקור מעט על הפעמים הקודמות שבהן עם ישראל פגש את שליטיו לשעבר מהמנדט.

היסטוריה קרובה
בפעם האחרונה בה ברק בכר פגש קבוצה אנגלית, הוא יצא מהמפגשים מחויך: זה קרה בעונת 2016/17, אז התמודד בשלב הבתים של הליגה האירופית עם הפועל באר שבע נגד סאות'המפטון. במפגש הראשון בטרנר זה הסתיים ב-0:0, בגומלין בסנט מאריז הוא נהנה משער בלתי נשכח של מאור בוזגלו, וירג'יל ואן דייק (אז עוד שחקן סוטון) כבש בתוספת הזמן שער שלא הספיק - וזה נגמר ב-1:1 שהעביר את באר שבע לשלב הבא.

גם למוריניו יש היסטוריה של שני מפגשים מול קבוצה ישראלית: בשביל זה צריך ללכת שנה קודם, לעונת 2015/16, אז מכבי תל אביב של סלאבישה יוקאנוביץ' וערן זהבי העפילה לשלב הבתים בליגת האלופות (בפעם האחרונה עד היום, לפחות עד יום רביעי הקרוב בזלצבורג). היא פגשה את צ'לסי, בהובלת המאמן הפורטוגלי, שכבר מההתחלה הוכיחה שזה לא כוחות - 0:4 במפגש הראשון בסטמפורד ברידג', 0:4 בגומלין בסמי עופר. מכבי, למרות זהבי, סיימה עם אפס נקודות ושער אחד לרפואה. של זהבי, מי אם לא הוא.

וגם טוטנהאם מכירה את ישראל - ולא רק דרך בעליה היהודים. פעם אחת בהיסטוריה היא פגשה קבוצה ישראלית, זה קרה בשלב הבתים (קצר הימים) של גביע אופ"א בעונת 2007/08. אז, היא התארחה בבלומפילד אצל הפועל תל אביב - וניצחה אותה בקלות 0:2, משני שערים מהירים של דימיטר ברבאטוב ורובי קין.

היסטוריה רחוקה
סטטיסטית, אגב - היתרון הוא (באופן טבעי) של האנגלים. מתוך 17 המשחקים שנערכו היום, ב-11 הקבוצה האנגלית יצאה עם ידה על העליונה. ארבע פעמים נוספות המפגשים הסתיימו בתיקו - ורק פעמיים הצליחה הקבוצה הישראלית להתעלות ולנצח. פעם אחת, זו אפילו היתה מכבי חיפה.

הפעם הראשונה שקבוצה ישראלית עמדה מול קבוצה אנגלית במסגרת אירופית היתה ב-18 לאוקטובר, 2001. הימים היו ימי השיא של האינתיפאדה השנייה, וצ'לסי - רגע לפני ההשתלטות של רומן אברמוביץ', עם יו"ר אנגלי עב זקן בשם קן בייטס ומאמן בשם קלאודיו רניירי (לימים אלוף אנגליה עם לסטר), הגיעה לארץ בסגל חסר, ללא שחקנים כמו עמנואל פטי או מרסל דסאיי שחששו לבוא בשל התקפות הטרור. ג'אנפרנקו זולה כן הגיע, כמו גם שמות כמו פרנק למפארד או סלבישה יוקאנוביץ' (מי שיום אחד יפגוש קבוצה אנגלית בעצמו עם קבוצה ישראלית).

אבל עם כל הכבוד לבלוז, זה היה הערב של הפועל: פנדל מדויק של שמעון גרשון בדקה ה-89, ושער נוסף של סרגיי קלשצ'נקו עמוק בתוספת הזמן (מהגבהה מדויקת של יוסי אבוקסיס) העניקו לה 0:2 סנסציוני ובלתי נשכח - אחד מתוך שני ניצחונות בסה"כ. בגומלין (1 בנובמבר) הפועל בערב ענק של שביט אלימלך הצליחה לסחוט 1:1 מלונדון - ולעבור לשלב הבא בגביע אופ"א, בקמפיין שיסתיים רק בהדחה ברבע הגמר מול מילאן הגדולה.

שנה לאחר מכן, הגיעה התמודדות אנגלית בלתי נשכחת נוספת - זו של מכבי חיפה עם מנצ'סטר יונייטד. זה קרה אחרי שהירוקים העפילו באופן היסטורי לשלב הבתים של ליגת האלופות, ושם פגשו את האימפריה של סר אלכס פרגוסון, באולד טראפורד, למשחק הראשון אי פעם. 18 בספטמבר, 2002. שער של יניב קטן הימם את "תיאטרון החלומות", אבל יונייטד ניצלה את פערי הרמות הברורים וגמרה את הערב עם 2:5 דורסני. הגומלין, אגב, נגמר לגמרי אחרת: יניב קטן, ריימונדס ז'אוטאוטס ואיגביני יעקובו פירקו את יונייטד 0:3 (שלמען הסדר הטוב, הגיעה בסגל משני - ועדיין, בהרכב שכלל שחקנים כמו אולה גונאר סולשיאר, ריו פרדיננד, דייגו פורלאן וגארי נוויל) ב-GSP בקפריסין והשיגו ניצחון יוקרתי על אחת ממועדוני הפאר באי הבריטי.

מלבד שתי הדוגמאות הפיקנטיות היו גם לידס (שהעיפה את הפועל ת"א ב-2003 עם רביעייה של אלן סמית'), סטוק סיטי שניצחה פעמיים את מכבי ת"א בליגה האירופית ב-2012 (וד"ש לנעל של יואב זיו), ניוקאסל שהביסה ללא קושי את בני סכנין 1:7 בשני המשחקים (כולל הקטטה בין ניקי באט לעבאס סואן), וגם ליברפול - שהיתה אמורה להגיע לישראל במוקדמות ליגת האלופות בעונת 2001/02, אך לא הגיעה בשל "פרשת הפקס" הארורה. התיקון היה שש שנים אחר כך, אבל לא היה בישראל - זה קרה בקיץ 2006, של מלחמת לבנון השנייה, המייטי רדס ניצחו 1:2 באנפילד (גוסטבו בוקולי העלה את הירוקים ליתרון מפתיע), ו-1:1 בגומלין בסופיה לא הספיק.

הנבחרת
בסה"כ ארבע פעמים נפגשו הנבחרות הבוגרות של ישראל ואנגליה. המפגש הראשון היה במשחק ידידותי - בפברואר 1986. את הנבחרת הוביל יוסלה מרימוביץ', ועל הדשא התרוצצה אחת הנבחרות המוכשרות שידענו: בהרכב הנבחרת אז שיחקו השוער אבי רן, הבלם אבי כהן ז"ל, משה סיני, רפעת (ג'ימי) טורק, אורי מלמיליאן, זאהי ארמלי וכמובן, אלי אוחנה - שגם כבש את השער הראשון במשחק בדקה ה-7 מבישול נדיר של מוטי איווניר. אבל היתרון האנגלי הקלאסי, עם שחקנים כמו פיטר שילטון, טרי בוצ'ר וגלן הודל נתן את אותותיו עד הסיום. בריאן רובסון, חלוצה של מנצ'סטר יונייטד, כבש צמד - ואנגליה ניצחה 1:2, ארבעה חודשים לפני שתתייצב למונדיאל במקסיקו (ותחטוף מדייגו מראדונה). כמעט שנתיים אחר כך, אנגליה הגיעה לביקור ידידותי חוזר, שהסתיים בתיקו 0:0

המפגשים הנוספים בין אנגליה וישראל קרו כמעט עשרים שנה אח"כ. אלה היו מוקדמות יורו 2008, והנבחרת - אז בהובלת דרור קשטן - פגשה את אנגליה בבית המוקדם. המפגש הראשון היה במרץ 2007 באצטדיון ר"ג: סטיב מקלארן היה המאמן האנגלי, ועל הדשא היתה נבחרת נוצצת במיוחד - שכללה שמות כמו ריו פרדיננד, ג'ון טרי, סטיבן ג'רארד, פרנק למפארד, אואן הארגריבס וכמובן - מי שנחשב לאחד מהכוכבים הגדולים ביבשת בזמנו, ויין רוני. הנבחרת של קשטן שיחקה נסוג, והצליחה לסחוט 0:0 וחגיגת "יש" קלה מצידו של המאמן הוותיק. בגומלין בוומבלי זה היה הרבה יותר ברור - 85 אלף צופים מילאו את וומבלי באחר צהריים של יום שבת, כדי לראות את שון רייט-פיליפס, מייקל אואן ומיקה ריצ'רדס סוגרים 0:3 קליל על חשבון הנבחרת הישראלית.

אבל אם נרצה לסיים במעט אופטימיות, ניזכר בפעם האחרונה שבה נבחרת ישראלית ואנגלית עלו ביחד לאותו הדשא. זה קרה באליפות אירופה עד גיל 21 שנערכה בישראל בקיץ 2013. הנבחרת הצעירה של גיא לוזון קיבלה הגרלה קשה, והגיעה למחזור האחרון עם נקודה אחת מתוך שש בשלב בתים שכלל את נורבגיה, איטליה - ואנגליה. במחזור האחרון וחסר החשיבות, אופיר קריאף כבש באצטדיון טדי את השער היחיד - והעניק לגיא לוזון את הניצחון, שלא היה שווה יותר מדי, אבל סחט ממנו חגיגות אדירות. בכר יחגוג שוב? נחכה ונראה.