התבוסה של בית"ר ירושלים בבולגריה היא לא פחות מבושה וחרפה. היה כל כך מכוער לראות את ההתפרקות מול בוטב פלובדיב והמשחק שלה נראה כמו שכונה אחת גדולה. אני חושב שמה שמשפיל יותר מכל עבור בית"ר זו העובדה שהתוצאה 4:0 בסופו של דבר מחמיאה לה ועושה עימה חסד רב.
בוטב הגיעה לאינספור הזדמנויות, הייתה יכולה אפילו להשפיל את בית"ר הרבה יותר ורק בנס זה נגמר ב-4:0 ולא בשביעייה או שמינייה מהדהדת. המאמן שרון מימר בחר לפתוח בהרכב לא נכון ואף שחקן לא הראה אפילו שמץ של לחימה או רצון. המשחק של בית"ר לא היה מסודר, הכל היה בנוי על יכולת אישית ולא ראינו שום דבר מהבנייה שנעשתה שם במהלך הקיץ.
לא ברור מה שרון מימר ואלי אוחנה עשו במהלך ההכנה. העסק נראה רע מאוד וזו לא רק השפלה, אלא גם כישלון עצום. בעונה שעברה, בית"ר של רן בן שמעון הגיעה עד הפלייאוף של המוקדמות והעונה טביב היה בטוח שיגיע לשלב הבתים, לכן גם הצהיר שיחזק את הקבוצה, אבל אין ספק שהכישלון הגדול הזה בפתיחת העונה הוא צורב מאוד ושם בסימן שאלה גדול את כל מה שבית"ר בנתה לקראת 2017/18.
אני מצפה בכיליון עיניים לתגובה של אוחנה למה שראינו בבולגריה. אני חושב שמימר עשה את כל הטעויות האפשריות ולמעשה הרס את המשחק. מרכז ההגנה של בית"ר היה כל כך כבד ואיטי וגם השוער בוריס קליימן סיפק הופעה מבישה. זה נכון שהוא הציל שניים או שלושה מצבים של שער בטוח, אבל מצד שני עשה כל כך הרבה טעויות והוא לא נקי בשערים שספג, במיוחד לא בשער השני. אגב, ההתנהגות של מרסל הייסטר, שהובילה לכרטיס האדום שלו, מכעיסה וגובלת בחוצפה וצריך לתת על כך את הדין.
לא אגזים אם אצהיר שלאוחנה יש עוד הרבה עבודה עד שבית"ר תעלה על המסלול הנכון. היא לא יכולה להרשות לעצמה להיראות כמו שנראיתה והמעמד של מימר מעורער לחלוטין. אני לא חושב שצריך לפטר אותו כבר עכשיו, אבל אין ספק שמקומו התערער ומספיק שתי תוצאות רעות נוספות בגביע הטוטו או בפתיחת הליגה ומי יודע מה יעלה בגורלו?
מה שכואב יותר מכל זו העובדה שבית"ר הושפלה מול קבוצה בינונית מאוד, הביזיון הזה ירדוף אותה עוד הרבה זמן ויכול להשליך גם על הליגה. לבית"ר היו בעבר הרבה השפלות ונראה שפשוט אין לה את זה בזירה האירופית. זה נכון שהיו תבוסות בהפרשים גבוהים יותר בעבר כמו לוויסלה קראקוב או בנפיקה, אבל הכישלון מול בוטב הוא אולי הצורב והמשפיל ביותר.
בניגוד גמור לבית"ר ירושלים, מכבי ת"א עלתה בקלילות ובהרבה שקט אחרי ניצחון כפול על רייקיאוויק. הקבוצה האיסלנדית מאוד חלשה ולא נחשבת לאינדיקציה עבור הצהובים, לא זו הליגה שלהם, ולמרות ההעפלה החלקה, יש לי לא מעט מחלוקות בנוגע להחלטות של ג'ורדי קרויף ובראשן - הצבת ארון שוינפלד באגף השמאלי.
ג'ורדי, אם בחרת לשחק עם שוינפלד, תפתח עם שני חלוצים במרכז הרחבה. אי אפשר להציב את האמריקאי על הקו ולבקש ממנו לרדוף אחרי המגן כי האיכויות שלו באות לידי ביטוי אך ורק במרכז הרחבה, שם הוא יכול לנצל את האגרסיביות והגובה שלו. כל ילד יודע שאם מציבים את שוינפלד בצד, מוציאים ממנו את כל העוקץ ומאבדים את היתרונות שלו. הוא לא מתאים לשיטת 4:3:3 כשחקן קו, אלא חייב לשחק כחלוץ מטרה במערך של 4:4:2 ולצד וידאר קיארטנסון. בשלב הבא, מכבי ת"א תפגוש את פאניוניוס היוונית וגם אותה היא חייבת לעבור. השד לא נורא כל כך ומכבי נחשבת לפייבוריטית. אוי ואבוי לה אם לא תעבור.
ההפתעה הכי גדולה ונעימה היא ללא ספק בני יהודה, שהשלימה ניצחון גדול על טרנצ'ין ותפגוש את זניט סנט פטרסבורג בשלב הבא. כל הכבוד ליוסי אבוקסיס שנתן להרבה שחקנים אלמוניים את חולצת ההרכב. זה רק מוכיח לכל ה"גאונים" שממהרים לצרף זרים שהם חייבים לרדת לליגות הנמוכות ולחפש ילדים ישראליים מוכשרים, יש כאלו בשפע!
תנו הזדמנות לכשרונות הצעירים שלנו במקום לצרף שחקנים זרים במאות אלפי יורו. קחו לדוגמא את קאיו הברזילאי, שהגיע למכבי חיפה בעסקה יקרה מאוד, אבל אם הכסף הגדול שהושקע בו לא מספיק, אז אחר כך עוד צריך לדאוג לו לתכנית הרזייה. מי שמע על דבר כזה? למה לא נותנים קרדיט לשחקנים הצעירים?
אני מוריד את הכובע בפני יוסי אבוקסיס, ששיחק בהתאם לכלים שלו, סגר חזק במרכז ההגנה עם שלושה בלמים ויצא למתפרצות מסוכנות. בני יהודה גם החמיצה הרבה הזדמנויות והייתה יכולה לנצח בתוצאה גבוהה יותר. מדובר בהישג גדול של מחזיקת הגביע. צריך להודות שהסיכויים שלה מול זניט סנט פטרסבורג אפסיים, אבל עצם העובדה שהיא הגיעה לשלב המוקדמות השלישי זה יפה מאוד ומגיעות לה כל המחמאות. הניצחון על טרנצ'ין הוא תעודת כבוד אדירה למועדון הכתום.