אין לא יכול

דצמבר 2006 – אני חייל בצבא, מצפה כבר שיגיע יום שישי ואיתו אתנחתא קלה כשהפועל ב"ש תשחק מול הפועל רעננה בליגה הלאומית. ביום המשחק יוצאת הודעה שהוא מבוטל בגלל פנייה של גורמים בעולם התחתון לשלושה שחקני ב"ש כדי שיטו את תוצאה. מצב הקבוצה נראה מייאש יותר מאי פעם.

דצמבר 2016 – הפועל ב"ש יוצאת למשחק חוץ בסאות'המפטון האנגלית, כשהיא זקוקה לתיקו עם שערים כדי לעלות משלב הבתים של הליגה האירופית – והיא עושה את זה. ב"ש ב-32 האחרונות.

חשוב מאוד לקרוא כמה פעמים את שתי הפסקאות הראשונות כדי לנסות להבין קצת מה עובר על אוהדי באר שבע הבוגרים בשנה האחרונה ובטח בשיכרון החושים שאחרי התוצאה המדהימה בסאות'המפטון. למעשה, זה בלתי ניתן לעיכול. את זה יודע כל מי שאוהד קבוצה בארץ. כי הרי הכדורגל הישראלי הוא כמו רכבת הרים: איפה מכבי ת"א של ג'ורדי ואיפה זו של לוני ונמני? מה בין בית"ר של גאידמק או של אלי אוחנה וההונגרים לזו של היום? והפועל ת"א? זו שהביסה את בנפיקה בליגת האלופות וכרגע לא ברור מה יהיה איתה מחר?

גם בב"ש – אין שום קשר בין הקבוצות שדשדשו בליגה הלאומית, אלה שחטפו רביעיות וחמישיות מהגדולות בליגת העל, לקבוצה הזו של ברק בכר, מנפץ תקרות הזכוכית הגדול ביותר של הכדורגל הישראלי. בפיקודו של המאמן בן ה-37 כל דבר שנחשב לבלתי אפשרי קרה מאז פתיחת העונה שעברה. בניגוד למשחק הלימבו בו המוט יורד בכל סיבוב, בכר העלה את הרף עוד קצת ועוד קצת.

לנצח את מכבי ת"א בבלומפילד במשחק חשוב? אז נכון שאין את אמיר אבוטבול, אבל יש את ברדה ואת מליקסון, אין סיבה שלא. 40 שנים בלי אליפות? 19 שנים בלי תואר משמעותי? לא מעניין. יש סגל טוב ועמוק, אצטדיון חדש וביתי – אפשר לעשות את זה. ב"ש לא ניצחה באירופה מאז 1997? בשנה שעברה בכר הלך הביתה עם המחמאות אחרי ת'ון. זה לא מספיק, ושריף טיראספול לא איכותית יותר. מנצחים, גם אם זה בהופעה לא משכנעת כשהקבוצה מקבלת שלושה פנדלים.

ב"ש מעולם לא השתתפה בשלב בתים אירופי? צריכים לעבור את אולימפיאקוס כדי להבטיח את ההשתתפות? מאולימפיאקוס נותר רק שם, 180 דקות בלי ספיגה כשהיוונים כמעט לא מגיעים למצבים. ממשיכים הלאה. הולכים לשחק בקודש הקודשים, סן סירו? ב"ש לא ניצחה בחוץ באירופה מאז טיראנה ב-1995? גם במקרה הזה, ההיסטוריה של אינטר לא עולה על כר הדשא וסטטיסטיקות נועדו להישבר. אינטר יכולה לשמור את הניצחונות שלה ליובנטוס ולנאפולי. מבחינת ב"ש: עוד משחק מול עוד קבוצה – עוד ניצחון.

ומה עם שילוב בין קמפיין אירופי לעונה מוצלחת בליגה? בינתיים זה נראה מדהים, אבל סיכומים עושים במאי. העפלה היסטורית משלב בתים? הצטרפות למועדון הסגור של הפועל ת"א, מכבי חיפה ומכבי ת"א כישראליות היחידות שעלו? נעים מאוד, כאן באר שבע, החברה החדשה ונכון לעכשיו גם המובילה במועדון הגדולות. ולסיום, ניצחון ראשון של ישראלית על אדמת אנגליה? טוב נו, כמעט. צריך להשאיר טעם של עוד. גם זה אולי יקרה, קצת אחרי שב"ש תנצח את מכבי חיפה בסמי עופר.

אין ספק שהמתנה הגדולה ביותר שהקבוצה של ברק בכר נתנה לאוהדי ב"ש זו האמונה. התחושה שיש על מי לסמוך. שהכל באמת אפשרי. התחושות באצטדיון טרנר לפני משחק הגומלין מול סלטיק לא היו כאלה של קבוצה שצריכה למחוק פיגור של שלושה שערים ואיך בכלל עושים דבר כזה מול מועדון פאר אירופי, אלא של קבוצה שעולה למשחק עם מטרה שהיא יכולה לעמוד בה. כך היה גם במחצית מול אינטר, כשב"ש בפיגור 2:0. תחושה שהפתרונות יימצאו, שהשחקנים יתעלו.

וכך מצאו את עצמם אוהדי ב"ש, בערב יום חמישי, בדרך להיפרד מאירופה אחרי 77 דקות ללא בעיטה למסגרת. משפשפים את העיניים כשבחילוף האחרון נכנס יובל שבתאי, הקשר האחורי החמישי ברוטציה בימים כתיקונם, מחליף את מיחאי קורהוט בתפקיד המגן השמאלי. הרכש מרעננה לא שיחק אפילו 90 דקות במצטבר העונה באירופה, ובנגיעה הראשונה בכדור עשה בדיוק מה שהוא צריך והעביר לבוזגלו (לא מתאים למשחקים גדולים? גם הוא ניפץ כמה תקרות זכוכית העונה) שפשוט עשה את מה שהוא יודע.

המחשבות של אוהדי ב"ש, שאמרו דיינו אחרי האליפות, ואחר כך אחרי אולימפיאקוס, ואחר כך אחרי הסן סירו, ולאחר מכן אחרי אינטר בבית, כבר נמצאות ביעד הבא. מתחילים להרגיש את האמסטרדם ארנה והאולימפיקו ברומא, את אצטדיון פלטינס של שאלקה ואת הווייט הארט ליין של טוטנהאם. כבר מתחילים להרגיש איך החלום הארוך הזה נמשך ונמשך ומתחיל פשוט להפוך למציאות.