שיפורי המהפכה
כסף גדול, רכש ברזילאי להתקפה, ונחישות מזרח אירופית להגנה. כך השתדרגה שחטאר בבית, וביבשת
צ'יגארינסקי מנסה לעצור את מסי. יצליח איפה שכולם נכשלו (Gettyimages)
ב-13 במאי 2002 הלך לעולמו ואלרי לובאנובסקי, מי שנחשב לגדול מאמני דינמו קייב וברית המועצות בכל הזמנים, והוא בן 63 בלבד. חודש לאחר מכן ניצחה שחטאר דונייצק את זקארפטיה במחזור הנעילה והבטיחה לעצמה זכיה באליפות היסטורית באוקראינה. שני האירועים הללו בישרו על ניצני המהפכה הכתומה, שבניגוד לאחותה מהפוליטיקה שהגיעה 3 שנים מאוחר יותר, העלתה פחות גצים אבל הדיה היו מספיק חזקים כדי לזעזע את אמות הספים של הכדורגל במדינה.
כורי הפחם מדונייצק המשיכו לגרוף תארים: שחטאר זכתה ב-4 אליפויות נוספות ו-3 גביעים, הפכה לקבוצה האוקראינית הראשונה שמחזיקה בגביע אופ"א (2009) והעונה ניצבת לראשונה בתולדותיה במעמד רבע גמר ליגת האלופות. הכתומים שמו קץ לשלטון היחיד של דינמו, תוך שהם מנהיגים דפוסי התנהלות חדשים. אם אפשר לעשות שימוש בכדורגל כאלגוריה למאה ה-20: הרי שאם דינמו המפוארת ייצגה את השלטון הסובייטי, שחטאר הנוכחית מסמלת את הקוסמופוליטיות של התקופה הפוסט קומוניסטית.
כדי להבין את גודל ההצלחה של שחטאר, יש לחזור אחורה לשנים בהן ההגמוניה במדינה הייתה שייכת לקייב. משנות ה-60' ועד לסוף המאה ה-20 ביססה עצמה דינמו כספינת הדגל של הכדורגל הסובייטי, כשהשיגה 13 אליפויות ברית המועצות, 9 אליפויות אוקראינה העצמאית ועשרות גביעים, הכוללים 2 תארים אירופים - זכיה כפולה בגביע המחזיקות (1975 ו-1986). לדומיננטיות הזאת שתי סיבות עיקריות: הראשונה הייתה תמיכה כמעט בלתי מוגבלת של המפלגה הקומוניסטית במועדון "שייצג את העם" והשניה הגעתו של לובאנובסקי ב-1973.
אבי הכדורגל האוקראיני, מהנדס בהשכלתו, חלם לממש עם קייב את החזון הקומוניסטי ולהפוך אותה לקולקטיב שהוא הכוכב, ולא לקבוצת כוכבים. לפיכך, הקים לובאנובסקי מעבדת כדורגל שניתחה לגורמים כל פעולה של שחקן על הדשא ויצרה משטר אכילה וכושר חדש על מנת למקסם את הפוטנציאל הגלום בכל ספורטאי, וכך להביא את חברי דינמו לשיא היכולת. השילוב בין מדע לספורט הוליד כמה מהשמות הגדולים של הכדורגל העולמי: אולג בלוחין, איגור בלאנוב ואנדריי שבצ'נקו, אך יותר מכל נרשמה ההצלחה על שמו של לובאנובסקי, שלצד משמעת הברזל שהנהיג היה גם טקטיקן דגול (אחד ממבשרי שיטת הלחץ) ומאמן בחסד עליון.
בימי הקומוניזם הייתה דונייצק, כיאה למרכז תעשייתי גדול וחשוב במדינה, קבוצה אהודה ברחבי אוקראינה, אך רחוקה מאוד מהפופולריות של היריבה מהבירה. גם בהיכל התארים שמה כמעט לא הוזכר. ב-1996 השתלט על הקבוצה איש העסקים רינאט אחמטוב, שלימים יהיה האיש העשיר ביותר במדינה. אחמטוב, שאת עיקר הונו עשה בעסקי המכרות והברזל, הפך את דונייצק למעצמה מקומית בזכות הרבה מאוד כסף, אבל גם בשל חזון, התמדה וסבלנות יתרה. שחטאר שלו מגלמת את אוקראינה החדשה, זו המעוניינת להתנתק מחיבוק הדוב הרוסי ולפזול לעבר הפתיחות והחופש של המערב.
כדי לכבוש את מחוז חפצה (הזירה האירופית), ידעה שחטאר שעל מנת לעשות זאת היא לא יכולה להישען על תוצר מקומי בלבד, כפי שעשתה קודמתה דינמו (שהזרים היחידים בה נמנו כולם על שחקנים מברה"מ). בשל החוק המאפשר לשתף 7 זרים בליגה, הרשתה לעצמה שחטאר לצאת למסע קניות חובק עולם שהיעד המרכזי בו הוא ברזיל. לא פחות מ-6 ברזילאים נמצאים בסגל שלה כיום, מספר שאינו כולל שני ילידי ארץ הסמבה (מרסלו מורנו הבוליביאני ואדוארדו דה סילבה הקרואטי). בסך הכל, בשמונה השנים האחרונות הגיעו 13 ברזילאים לשחטאר, שעלו למועדון 85 מיליון יורו. רובם הותירו את חותמם.
המאמן הרומני מירצ'ה לוצ'סקו, שאחראי להצלחה המקצועית הכבירה, סבור שכדי לקצור פירות גם באירופה עליו ליצור מרקם קבוצתי בעל היררכיה ברורה. החלק האחורי מורכב אך ורק משחקנים מקומיים (פיאטוב, צ'יגרינסקי, ראקיצקי) ומזרח אירופים (סרנה, ראץ, הובשמאן), הידועים ביכולת הפיזית והנוקשה, כשהחלק הקדמי מבוסס על ברזילאים: הקשרים פרננדיניו, וויליאן ודוגלאס קוסטה, הפליימייקר הבינ"ל ז'אדסון והמוציא לפועל העיקרי - החלוץ לואיז אדריאנו.
הדרום אמריקנים אחראים על הברק, הדמיון וחופש היצירה. בעבר עשו זאת מצוין ברנדאו, אלאנו, מטוזאלם ואילסיניו (המושאל לסאו פאולו), וכעת יורשיהם הצליחו לשדרג זאת גם על הבמה הכי מרכזית ביבשת. לפיכך, אין זה מפתיע ש-13 מ-18 השערים שכבשה האלופה האוקראינית בליגת האלופות, ולמעלה מ-75% משערי הליגה המקומית, רשומים על תוצרת ברזילאית. "החלטנו שאנחנו צריכים ליצור גרעין של שחקנים טכניים ועליהם להלביש את השאר, שידאגו להתמודד מול האגרסיביות, הכוח והמהירות של הכדורגל כאן", הסביר לוצ'סקו את הפילוסופיה שלו. "נכון להיום, אנחנו הקבוצה הכי ברזילאית באירופה".
אחד מסודות ההצלחה של דונייצק הוא המשכיות. לוצ'סקו, שנאלץ במהלך הקריירה שלו לעבור בתחנות קטנות כמו הסרייה B, רומניה וטורקיה עד אשר זכה לתהילה בשחטאר, נמצא במועדון מאז 2004. רק לצורך ההשוואה, בתקופה המקבילה בקייב עברו לא פחות משישה מאמנים. 9 מתוך 11 השחקנים שפתחו בגמר גביע אופ"א ב-2009 מול ורדר ברמן (1:2) נמצאים גם היום במועדון. למעשה, למעט דוגלאס קוסטה, שנקנה בינואר 2010 מגרמיו, והבלם ירוסלאב ראקיצקי (שחקן מהנוער בעונתו השניה בבוגרים), כל יתר השחקנים הקבועים של הרומני בהרכב נמנים על הסגל כבר ארבע שנים לפחות. שני המגנים הוותיקים, דאריו סרנה הנפלא ורזבאן ראט הדינמי, סוגרים עונה שמינית בדונייצק, כל זה כשעוד לא מלאו להם 30. אז למרות הסגל הצעיר יחסית, מדובר בקבוצה מאומנת. את הברזילאים שלו מביא לוצ'סקו כדרך קבע בגיל צעיר מאוד (19-21) ודואג לטפח אותם מספר שנים בטרם יתפתו לעזוב למערב.
המהלך האחרון בדרך לשבירת ההגמוניה באוקראינה הושלם עם בניית איצטדיונה החדש והמפואר של שחטאר, הדונבאס ארנה, שעלותו מוערכת ב-400 מיליוני דולרים. מדובר במתקן באיכות 5 כוכבים המכיל 50 אלף מקומות ישיבה וישמש גם כאכסניה במשחקי יורו 2012. ממוצע הקהל של שחטאר עומד על 35 אלף צופים במשחקי הליגה, כמעט פי שלושה מממוצע האוהדים בקייב. מאז הוקם באוגוסט 2009, אף קבוצה לא השכילה לחזור משם עם 3 נקודות. נתון שאפילו ברצלונה הגדולה אינה יכולה להישאר אדישה אליו. כעת רחוקה שחטאר 180 דקות מהשוואת השיא של קייב באלופות: ההעפלה לחצי הגמר. ניצחון או הפסד מול הקטלונים, זה לא באמת ישנה את העובדה שהמהפכה הכתומה כבר כאן.