חוסר בטחון

העימות הראשון הגדול בין מילאן לטוטנהאם, עוד לפני שכדור אחד נבעט, יהיה בגזרת הנעדרים. אצל מי יהיה החסך גדול יותר – אצל הרוסונרי ללא אנדראה פירלו, ג'יאנלוקה זאמברוטה  ומאסימו אמברוסיני הפצועים ומרק ואן בומל ואנטוניו קסאנו, שאינם רשאים להופיע במפעל במדי קבוצתם החדשה, או אצל התרנגולים, שייאלצו להסתדר בלי לדלי קינג המושבת, לוקה מודריץ' המחלים (ניתוח המעי העיוור), ואשר ממתינים להחלטת חדר הטיפולים באשר להולנדי המעופף רפאל ואן דר וארט והוולשי הסוחף גארת' בייל.

תותח צ'מפיונס? בוא לבנות הרכב מנצח. יש פרסים

טוטנהאם גם מגיעה לג'וזפה מיאצה אחרי מכה מוראלית כבדה אחת שאיננה ניתנת לתיקון. שלשום הודיע הוועד האולימפי הבריטי כי ווסטהאם יונייטד ניצחה את התרנגולים במירוץ האולימפי, והיא זו שתקבל את זכויות האירוח והשימוש באיצטדיון הפאר המודרני שנבנה במזרח לונדון לצורך משחקי 2012 מיד עם סיומם. מדובר אמנם בסאגת קרב פוליטית ובירוקרטית לא קטנה, אבל ההפסד במלחמה הותיר אחריו הרבה אנשים בווייט הארט ליין ששאיפותיהם ותכניותיהם נטרפו בסערה. כאלה אשר ירוצו אולי לבית המשפט לנסות להפוך את הקערה על פיה, אבל בהנחה שרוע הגזירה לא ישונה, צריכים עכשיו לעשות הערכה מקצועית וכלכלית חדשה, לא פשוטה, ויקרה.

העפלה לרבע גמר ליגת האלופות עשויה כמובן להשכיח את האכזבה האולימפית, ולעשות לטוטנהאם שירות יחצני ופיננסי בלתי מבוטל. אבל בעונת הבכורה של הקבוצה מצפון לונדון בליגת האלופות, אפשר להבין לא רק מדוע מילאן פייבוריטית ברורה במאבק הזה, אלא גם כיצד יש גם ראשים קטנים (בעיקר אוהדים) המשמיעים קולות של "אנחנו את שלנו כבר עשינו", ומצביעים על ההמשכיות – כלומר על מירוץ הליגה שמטרתו להביא את ספרס לצ'מפיונס ליג גם בעונה הבאה -  כסל בו צריכים התרנגולים להניח את רוב ביציהם.

לשמחתנו הרבה אין סיכוי שזה יקרה, כלומר שטוטנהאם תופיע למפגש הכפול כפודל ולא כאנדרדוג. לא רק שאין לה רגשי נחיתות, וגם לא בעיות של מוטיבציה, היא הרי צריכה רק להזכיר לנו שהיא זו שסיימה את שלב הבתים הראשון בתולדותיה בפסגת בית שתחת קורת הגג שלו הסתופפה לא אחרת מאשר אלופת אירופה, אינטר. זו כמובן גם אותה אלופת איטליה אשר המגרש הביתי שלה הוא לא אחר מזה עליו תעלה טוטנהאם, ואשר בו היא אמנם נוצחה 4:3, אבל העניקה לנו שלושת רבעי קאמבק מונומנטלי, כולל שלושער של בייל, פלוס תוספות של אופי ויופי. מי יתקע לנו שגם הפעם היא לא מכינה לנו איזו סוכריית טופי?

מי שדווקא צריכה להיות נינוחה פחות היא המארחת. אוהדי מילאן, החרדים לגורל הקבוצה והדשא לאורך האגפים של סן סירו, מתעניינים זה ימים רבים בשאלה הבוערת "תגידו, בייל ישחק?". הם נטלו אולי חלק בבדיחות הלונדוניות על המונית שהציעו אוהדי ספרס להזמין למאיקון כאשר הסופה הוולשית חרכה לו את הכנף ואת האגו, אבל הם חוששים שהפעם הבדיחה יכולה להיות עליהם. לא רק בגלל בייל. טוטנהאם של העונה היא אולי לא הדבר הכי יציב במערב, אבל כמו שהוכיח המחליף ניקו קראנצ'ר בשבועיים האחרונים עם שערי ניצחון על סנדרלנד ובולטון, יש לה ספסל עמוק של סטייליסטים (ואם צריך אף לא חסרים חוטבי עצים כמו ג'רמיין ג'נאס), וגם מכת פציעות לא תעצור את הד.נ.א התרנגולי העונה – כדורגל שוטף, התקפי, כזה שמאמין שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה (והקישור הכי נוצץ בבריטניה).

אם מילאן שכחה לרגע עד כמה תווית הפייבוריטית יכולה להציק, בא המנכ"ל שלה, אדריאנו גליאני, והזכיר לה. "לא יכול להיות שמועדון כמו שלנו לא יעפיל לרבע הגמר שלוש עונות ברציפות", הצהיר גליאני, ופתח שוב את הדיון בסוגיה הפסיכולוגית או פסיכו-לוגיסטית באשר לערכן של הכרזות מעין אלה. האם הן משרתות את היעד ומחדירות אקסטרה אמביציה ונחישות, או שפועלות הפוך ומניחות משקולות של מתח מיותר על כתפי הכדורגלנים? קלרנס סיידורף כבר הגיב לקושיה באומרו ש"אחרי כל כך הרבה שנים בטופ אין אצלי שום לחץ", אבל הוא באמת מהווה דוגמה יוצאת דופן, אליה יצטרפו בחדווה ותיקים, מנוסים, קרי רוח ובלתי לחיצים כמו זלאטן איברהימוביץ', ג'נארו גאטוסו ואלסנדרו נסטה, אבל הם לא פועלים בוואקום. לידם אמורים להופיע בין השאר גם אלשנדרה פאטו, רוביניו, לוקה אנטוניני, קווין פרינס בואטנג ואחרים, שלגביהם לא ברורה דרך ומידת השפעת הפה מפיק המרגליות והיומרות של מנכ"לם השאפתן.

אבל האמת היא שביום סביר אכן צריכה מילאן לראות את עצמה בין שמונה האחרונות. ויום סביר אצלה העונה הוא בדרך כלל יום בו זלאטן קם מיצועו על צד ימין. כמיטב המסורת שלו באינטר ויובנטוס, איברה הוא הברומטר של הרוסונרי, וכוח ההרתעה או ההרס יותר מכל דבר אחר. אפשר לספר בשבחו של מסימיליאנו אלגרי בן ה-43, המאמן החדש של מילאן, והאידיאולוגיה ההתקפית שלו. אפשר לנתח וללהג שעות על השינויים הטאקטיים שהוא ערך, וסדר העדיפויות שלו שעבר מהפכים מ-3-3-4 ל-2-1-3-4 או ל-1-2-3-4, משני חלוצים מתחת זלאטן או טרהקווארטיסטה (שלושת רבעי קשר/חלוץ) מאחורי זלאטן ופאטו או זלאטן וקסאנו. אבל בסופו של יום, זלאטן ומנהיגותו, איברהימוביץ' ומיצוי יכולתו, איברה-קדברא וקסמיו על המגרש, הם הפרמטר המכריע ביותר העונה. הוא הרבה יותר מ-1 חלקי 11. יום OFF של זלאטן הוא לרוב יום חלב של קבוצתו.

מילאן היא אמנם עדיין הקבוצה המבוגרת ביותר בסרייה A ובליגת האלופות (שמביאה בחלון ההעברות גם את ואן בומל וניקולה לגרוטאלייה בני ה-33), אבל שורותיה מתרעננות אט-אט גם בקסאנואים, מרקלים, בואטנגים ועמנואלסונים, ובסך הכל  היא מהווה כיום יחידה מגוונת המשלבת אין-ספור כשרונות ואפשרויות בהרכב ועל הספסל. בזכות זלאטן, אלגרי והכסף הגדול שסילביו ברלוסקוני החליט לשלוף בקיץ ובחורף, היא מנסה רוב הזמן להשתחרר מכבלי הזקנה והאפרוריות לטובת השילוב האולטימטיבי בין בידור להצלחה. מכיוון שטוטנהאם טוענת שהפטנט הזה בכלל רשום על שמה (רק שאצלה הנוסחה כללה בדר"כ מנת יתר של אנטרטיינמנט שבאה על חשבון הפירות), יכול בהחלט להיות שהעימות הכפול בין השדים לדורבנים יצליח להתחרות ואולי אף להאפיל על ארסנל–ברצלונה בסעיף ה-Artistic Impression.