נעה כותב/ת...

נעה אומר/ת: אתה פה?
אלעד אומר/ת: כן
נעה אומר/ת: מה קורה?
אלעד אומר/ת: הכול טוב. אצלך?
נעה אומר/ת: בסדר. אני מצטערת שהייתי קצת מנותקת. זו לא אשמתך.
אלעד אומר/ת: מה קרה, הכול בסדר?
נעה אומר/ת: כן , כן... אתה עסוק? אולי ניפגש לקפה מחר בערב?

שלושה פרקים כבר היו לנו, מהרו והתעדכנו במתרחש

אין מה לעשות, בסוף מוריניו תמיד מנצח.

5 ימים לפני כן
לפעמים פרומיל של גאווה זה כל מה שנשאר. אחרי אותו ערב של המשחק נגד ליון החלטתי לוותר סופית על נעה. משהו כנראה השתבש אי שם בדרך וכבר לא יתוקן. בשורה התחתונה, לא כזה סיפור, בסך הכול התוספת האחרונה לרשימה הולכת וגדלה של בחורות שהחליטו שעדיף בלעדיי. לפחות הפועל יצאה מהבור ועכשיו פגרת נבחרת, שזה דבר די משעמם אבל אין מה לעשות. במוצ"ש אחרי המשחק נגד קרואטיה קיבלתי טלפון מאיתן, שהיה החלטי כהרגלו ("לא התקשרה, הזונה, נכון? שתמות. אל תדאג, יום שני נוציא אותך מהבאסה טוב טוב").

נוציא אותך מהבאסה. אני אוהב את איתן אבל הוא תמיד מזכיר לי שיש אנשים שרק מחכים להזדמנות הראשונה כדי להתנהג כמו קלישאה מסדרה אמריקאית. 'להוציא אותך מהבאסה' פירושו ללכת להשתכר באיזה חור כי זה מה שאמורים לעשות במקרים מסוג זה, או זה לפחות מה שג'ואי או צ'נדלר עשו בזמנו. אז עזבו בצד את העובדה שסה"כ היה לי דייט אחד עם הבחורה הזאת והוא מדבר כאילו היא זרקה אותי אחרי חמש שנים וכלב משותף, אבל הקלישאתיות הזו - זה נורא כמעט כמו האנשים האלה שמתחתנים וחושבים שזה מצחיק להגיע לקטע שאחרי החופה עם חולצה שעליה ציור של אזיקים או כיתוב של GAME OVER כאילו מישהו הכריח אותם להתחתן. הבנאליות היא המגפה השחורה של עידן המידע אבל עם כל הסלידה שלי לא היתה אפשרות לסרב לאיתן. למה? שבוע דרבי.

לפני ארבע שנים, בעונה עם גיא לוזון, איתן אירח בשבוע של הדרבי איזה בחור צ'כי שהוא פגש בדרום אמריקה ובגלל שהוא לא רצה להישאר איתו לבד כי הוא היה 80% בטוח שהוא הומו, הוא גרר אותי לצאת איתם כל השבוע. עד היום הנטיות המיניות של פיטר (במקרה שלו, זה השם האמיתי. קשה לי להאמין שמתרגמים את אתר ערוץ הספורט לצ'כית) נותרו בגדר תעלומה אבל בסוף אותו שבוע, או בתחילת השבוע שאחרי, הפועל ניצחה בדרבי אחרי 10 משחקי ליגה ללא ניצחון ומאז, העניין הפך למסורת. האמת היא שלאור מאזן הדרבים בשנים האחרונות קשה להתווכח עם ההצלחה ובפעם היחידה שנפנפתי את הסיפור הזה הפסדנו (מרץ 2008) ככה שלא באמת היתה ברירה. נצא, נשתה, נחזור. העיקר שלא יגידו שאני המנחוס.

3 ימים לפני כן
אז ביום שני פתחנו רשמית את שבוע הדרבי באותו פאב בו פגשתי לראשונה את נעה. איתן הביא איתו עוד כמה אנשים. הוא אמר שזה סתם כדי שיהיה יותר שמח אבל אני יודע את הסיבה האמיתית: כמו כל החנונים, או לפחות כל החנונים שיצא לי להכיר, גם לי יש דפוס פעולה מאוד ברור כשאני משתכר: אני שם על הראש קסדה צהובה כזאת עם פנס, מציב שלטי אזהרה ברדיוס של 20 מטרים, מוודא שזרם החשמל והמים מנותק, ומתחיל לחפור. באמת, זה יכול להגיע למצב לא נעים עבור הקורבן חסר המזל שיושב ליד. הנה דוגמא מאחת הפעמים האחרונות, לשם המחשה: "...לא, אבל באמת. אני לא מבין איך אנשים קונים אלבומים של אמני סולו שבאו מלהקות טובות שהתפרקו. את/ה רוצה להגיד לי שאם מוריסי לא היה מצליח ככה לבד הסמית'ס לא היו מתאחדים בשלב מסוים? זה חוסר אחריות. בגלל זה לא העזתי לקנות את הדיסק של תום יורק בזמנו. אנשים עוד יגרמו לרדיוהד להתפרק ככה. ידעת שג'וני גרינווד חי בנהריה? הוא נשוי לישראלית שהוא פגש בהופעות הראשונות שלהם בארץ. הכרתי פעם מישהי שלקחה אותו לאכול חומוס ביפו בפעם הראשונה שהם היו בארץ. איזה קטע זה ללכת לאבו חסן ופתאום לראות שם את ג'וני גרינווד...".

איתן הוא באמת אוהד מסור אבל יש גבול גם למה שהוא מוכן לסבול בשביל 3 נקודות בדרבי ולכן מצאתי את עצמי יושב בקצה של שולחן גדול יחד עם עוד 8-10 אנשים, רחוק ממנו ולצדה של קרן, בחורה די סימפטית אם כי לא הכי מצודדת בעולם. חייבים להיות כנים, זה מוריד המון לחץ. אם הבחורה לא נראית משהו, הדחף להרשים הרבה פחות משמעותי ומעבר לכך, גם אם העניינים לא מסתדרים אתה לא באמת חש החמצה. אז הרשתי לעצמי להפליג בכמות האלכוהול ועד מהרה היא מצאה את עצמה מאזינה לי מספר מה אני חושב שקרה עם כל אחת מהדמויות הראשיות מהארי פוטר אחרי הספר האחרון. עד כמה שאני זוכר, היא עמדה בזה בכבוד ואפילו לא ניצלה את הגיחה שלי לשירותים כדי להחליף מקום. בין לבין היא סיפרה שהיא באה ממשפחה מכביסטית והיא אפילו הייתה עם אבא שלה בפיינל פור בפראג לפני כמה שנים. למרות הנתון הבעייתי הזה היא הסתמנה דווקא כבחורה די נחמדה. לא מישהי ששווה להתאמץ בשביל לה אבל ביני לבין עצמי החלטתי שאם העניינים יזרמו, נזרום איתם.

יום לפני כן
"קרן שאלה עליך", חלק עימי איתן ביום רביעי, "היא באה גם היום עם איזו חברה שלה". "וואלה", הגבתי באדישות, הפעם אפילו אותנטית. קרן וחברתה אכן פגשו אותי ואת איתן בפאב באותו הערב וגם הפעם, היה די נחמד. בשלב מסוים אני ואיתן נכנסנו לויכוח על מה יותר חשוב, הדרבי או המשחק נגד שאלקה וקרן, כנראה מתוך רצון להחליף נושא, ביקשה שאבוא איתה להביא עוד שתייה, ואז זה קרה. בשניה שקמתי קלטתי אותה. נעה. היא עמדה פחות או יותר באותו מקום בו היא הייתה בפעם הראשונה שראיתי אותה. לקחתי שניה להעריך את הסימטריה של העניין הזה והתיישבתי חזרה. קרן לא הבינה אבל מלמלתי משהו על סחרחורת וחברה שלה התנדבה ללכת איתה במקומי. הסברתי לאיתן מה באמת קרה ואמרתי לו שאני הולך לדבר איתה. העצה שלו היתה חד משמעית. "מה פתאום?! פאסון, אחי. אתה פה עם בחורה אחרת, שכחת אותה. פאסון". הוא קלט את המבט על הפנים שלי והמשיך: "אני יודע שאתה משחק'תה שכל המשחקים האלה זה לא הקטע שלך אבל אין מה לעשות, ככה זה בחורות. צריך לשחק את המשחקים האלה כדי להשיג אותן". ניסיתי להתנגד אבל הוא המשיך: "אין בעיה, תעשה מה ש'תה רוצה אבל אני אומר לך, זה כמו מוריניו בגמר צ'מפיונס. איך הוא אמר לשחקנים שלו? אתם רוצים ליהנות במשחק, תשחקו איך שבא לכם. אתם רוצים ליהנות אחרי המשחק? תשחקו איך שאני אומר", שלף את מוריניו, הבן זונה, מה יכולתי לעשות.

מאותו רגע ואילך, הערב הפך למשימת ריגול מתוחכמת. הג'וב שלי היה להישאר עם הגב לנעה ולהיראות כאילו אני נהנה יותר מב-1:5 על ראפיד וינה, הג'וב של איתן היה לסמן לי מתי נעה קולטת אותי כדי שאגביר את הווליום. האמת היא שבלי שום קשר די נהניתי מחברתה של מי שבעל כורכה הפכה לכלי משחק במזימה חובקת העולם שלי שכל מטרתה לשדר לבחורה שלא הפסקתי לחשוב עליה שכן הפסקתי לחשוב עליה. בסופו של דבר, אחרי משהו כמו שעה וחצי, הגיעו הדיווחים שנעה עזבה את המקום. איתן נשבע לי בהורים שלו שהיא קלטה אותי, קלטה שאני נמצא שם עם בחורה ואפילו זרקה מבטים אחת לכמה זמן. התפזרנו לא לפני שהוא השביע אותי לא לנסות ליצור איתה קשר. כמוהו, נשבעתי בהורים שלי אבל זה לא עשה עליו רושם ("אתה אשכנזי, מה זה שווה?") אז נשבעתי בשריר המתוח של שכטר. קרן וחברה שלה הבטיחו להצטרף אלינו גם בערב האחרון.

5 שעות לפני כן
בסרטים או סדרות, תמיד שרוצים להראות שמישהו לחוץ על איזו שיחת טלפון, עושים קטע כזה שהוא מרים את הטלפון סתם כדי לראות שהקו פועל או משהו כזה. אני מניח שמה שעשיתי בחמישי אחה"צ זו המקבילה המודרנית. זה פאתטי לחלוטין אבל הבטחתי כנות טוטאלית ולכן אספר שמרגע שקמתי, גם בעבודה וגם אח"כ בבית, החזקתי את כל ערוצי התקשורת פתוחים כדי לתת לנעה צ'אנס. מסנג'ר, פייסבוק, ג'ימייל, הכול. בשלב מסוים היא היתה מחוברת לאיזו חצי שעה והפיתוי לפנות אליה היה גדול אבל ידעתי שאם אני אעשה את זה ואח"כ שכטר לא ישחק בשבת, איתן יגמור אותי. בסוף יצאתי לכיוון הפאב כדי לפגוש אותו ואת קרן. כשהגעתי היא כבר הייתה שם, אבל איתן לא. התיישבתי לידה ואחרי 5 דקות הגיע ס.מ.ס ממנו ("לא יכול להגיע, מצב חירום. תשתה הרבה, שלא יהיה מנחוס"). קרן סיפרה שגם חברה שלה לא יכלה להגיע משום מה וכל העסק הריח קצת חשוד אבל זה דווקא התאים לי. למה? כנות מוחלטת: בניגוד לפעמים הקודמות, קרן באה לבושה בצורה שהעידה שדווקא יש לה גוף לא רע בכלל ואני, מה לעשות, לא נשגב יותר או רדוד פחות מאף אחד אחר בסופו של דבר. האמת היא שגם בלי שום קשר, שוב, די נהניתי. נעה, למקרה שתהיתם, לא צצה בשום שלב והאמת היא שככל שהתקדם הערב גם חשבתי עליה פחות ופחות. נו, אז בשלב מסוים אני וקרן כבר היינו די שיכורים וכדרך הטבע, כאשר יצאנו מהפאב וליוויתי אותה לכיוון הדירה שלה, גם התנשקנו. זה לא המשיך מעבר לשם אבל היא נתנה לי את המספר שלה ודרשה בתוקף שבשישי נצא לדייט כמו שצריך ולא נחזור לאותו פאב בפעם הרביעית ברציפות.

הנה, עכשיו זה קורה
חזרתי הביתה די מסובב מתוך כוונה כנה ללכת לישון אבל בכל זאת פתחתי את המחשב, אתם יודעים, פורנו ועניינים. המסנג'ר נפתח אוטומטית ובדיוק חצי דקה לאחר מכן זה הגיע. תחזרו שניה לקטע הראשון, רעננו את זיכרונכם ו...הנה הגענו לאן שהגענו. אין מה לעשות, מוריניו תמיד צודק בסופו של דבר. אז מה לעזאזל עושים עכשיו? שתי בחורות, שתי הצעות לדייט ביום שישי, מה נגיד ומה נאמר, ימות המשיח. אחת חמודה, נוחה ומעוניינת אבל בואו נהיה כנים, היו לי ויהיו לי עוד כמוה. השניה זה סיפור של פעם באלוהים יודע כמה זמן אבל רוב הסיכויים שזה ייגמר במפח נפש. כמובן שיש את האופציה לרקוד על שתי החתונות אבל ככה בסוף קורעים שריר ויושבים כמה חודשים בחוץ. הכי מצחיק זה שקודם עוד התלוננתי על אנשים שחושבים שהחיים שלהם זה פרק מסדרה אמריקאית.

*זה טריק זול להשאיר אתכם ככה, אני יודע. נראה מה יהיה בשבוע הבא