יש לנו, הישראלים, קטע מוזר. אנחנו אוהבים להחמיא בשאלות. מ"איזה חמוד אתה" ועד המחמאה הכי גדולה שכדורגלן זר יכול לקבל - "מה הוא עדיין עושה פה?". הזרים שמגיעים לרשימה הזאת, באמת בודדים, הם לא כאלה שאנשים רוצים לשלוח הביתה.
הם מרגישים כמו אנומליה. כמו שחקנים שבכיף היו יכולים להשתלב בליגות הגדולות ביותר באירופה, בתור שחקנים משמעותיים, ובאיזה הצטרפות מקרים (הטעות במכוון) הגיעו לכאן, להעביר את השבועות שלהם בין אצטדיון בראל, שלמה ביטוח והי"א. איגיביני יעקובו היה כזה, צ'ארון שרי היה כזה. קינגס קנגווה היה כזה. לוקאס ונטורה, כוכב ב"ש שבמרחק 90 דקות מעלייה לליגת האלופות, כזה.
ונטורה עקף מזמן את ג'ון אוגו. אם הוא יוביל את ב"ש לליגת האלופות לראשונה בתולדותיה הוא עשוי לעבור גם את השם המפורש אנתוני וואקמה, למרות שקשה עד בלתי אפשרי להשוות בינו לבין שחקנים גדולים אחרים. בזמן שברוב המקרים שחקני התקפה הובילו קבוצות לליגת האלופות, ונטורה עדיין לא הבקיע במדי הפועל באר שבע, כשהוא פותח את עונתו השלישית. יש לו שלושה בישולים בלבד.
אין לוונטורה יותר מדי רגעים אייקונים. אין לו תיקול על חצי מגרש, איזה רגע שבו הוא "שיחק במוח" של היריב. הטעות במשחק הראשון מול סבאח, שהובילה לשיר היתרון של האזרים, היא מהזכורים ביותר. ובכל זאת, הוא מרחק 90 דקות מהרשימה המצומצמת של הזרים הגדולים ביותר שהיו פה. למה?
כי הוא שם. ונטורה, בראש ובראשונה, עמיד בצורה מופלאה. אשתקד הוא שיחק ב-33 מ-35 המשחקים התחרותיים של ב"ש בליגה וב-90% מהדקות האפשריות. אם מתעלמים משני המשחקים בהם הוא לא היה בסגל, ונטורה שיחק 2,836 מ-2,970 דקות. מספר כמעט בלתי נתפס, שמתחבר למה שראינו בעונת הבכורה.
הזמינות הזאת מרשימה בהתחשב במה שוונטורה עושה על הדשא, כולל אינטנסיביות הגנתית מטורפת. כל המספרים מחכים לכם בגרפיקה למטה, וכולם מעידים על מכנה משותף זהה - ונטורה, בשיאו, גורם לקבוצה להרגיש כאילו יש לה 13 שחקנים על המגרש. זה מתבטא בכמות חילוצי כדור גבוהה, 5.8, לצד 2.5 תיקולים שהציבו אותו במקום השמיני בליגת העל. הגדולה של ונטורה היא לא רק כמות התיקולים, אלא המיקום שלהם.
הקשר האחורי מהיר בצורה מפתיעה ביחס לחוזקו, מה שמאפשר לו לחפות על כל שחקני ההגנה אם יש צורך בכך, או "להמר" על תיקול בנקודה גבוהה יותר במגרש, להתאושש ולחזור לעמדה שלו במהירות. במשחק העונה האחרון מול בית"ר ירושלים, למשל, הוא תיקל וחילץ כדורים בחצי של היריבה.
במשחק מול סבאח, אחרי טעות קשה ולא אופיינית, ראינו אותו חוטף כדור עמוק במחצית של האזרים. חוש המיקום המצוין שלו משלים את אותה פיזיות ומאפשר לו גם לקחת סיכונים וגם לתקן באותו מהלך, בזמן שחבריו לקבוצה יכולים לנוע לעמדות קדמיות יותר.
אם תשמור על התוצאה, ב"ש הולכת להגיע לאלופות עם הגנה שמורכבת מבלם בן 38, אחד שהגיע אליה עם עונות בודדות כשחקן בוגרים ושוער מבוגר שפתח את העונה הקודמת על הספסל. שלושתם בקמפיין מרשים מאוד, ללא צל של ספק, אך הקרדיט מגיע בחלקו הגדול למנוע לפניהם שהופך את החיים של כולם לקלים יותר.
לכן כל כך קשה למדוד את ונטורה מספרית, ולכן כל כך כיף לראות אותו משחק כדורגל גם בלי שיאיים לשער. הדריבלים של קנגווה ממרכז המגרש, התנועה של הלדר לופס (ופדרו אמאדור השנה) והכניסה של שחקני הכנף למרכז לא הייתה אפשרית בלעדיו. ונטורה, בעת ובעונה אחת, הוא הסלע והדבק של הקבוצה הזאת.
זה מחזיר אותנו לשאלה איתה התחלנו את הכתבה - איך הוא עדיין פה? הפועל באר שבע קנתה את ונטורה בשלהי חלון ההעברות של קיץ 2024, כמחליפו של אנדרה פוקו הנשכח וב-600 אלף יורו על 50% מהכרטיס. מאז הקבוצה השלימה את רכישת הכרטיס המלא.
גרושים, בטח בהשוואה ל-18.6 מיליון הדולר שהקבוצה תקבל אם תעפיל לאלופות. ונטורה הגיע לב"ש אחרי שירד ליגה ב-2 מ-3 עונותיו הקודמות ועם תדמית של פוטנציאל לא מלוטש, כשהוא תופקד בין היתר ב-4:2:3:1 בו ציפו ממנו לתרום גם בהתקפה.
התפקיד החדש משך איתו עניין, והיו סיפורים על כך שוונטורה "הוריד הילוך" באימונים ואף נקנס בהכנות של ב"ש. הקשר הקרוב לקוז'וך, מאמן שהראה שהוא מסוגל להוציא משחקניו דברים שגם הם לא חלמו עליהם, גורם לכל זה להרגיש כמו היסטוריה ארוכה. הערת שוליים, אפילו לא, בעונה שעשויה להיות היסטורית.
קוז'וך משתמש בוונטורה בתור "מספר 6" קלאסי, על הגבול של "מספר 4". ונטורה אמנם שחקן שמשחרר כדור במהירות, אבל קשה להגיד שהוא תורם באופן ישיר להתקפה. אנחנו לא רואים אותו מוציא כדורים ארוכים או מסירות מפתח. לשם כך נועדו ניב יהושוע, שמשחק בעמדה מעט יותר קדמית ונחשב לחולייה המקשרת בקבוצה, וכמובן אליאל פרץ שהפך ליוצר המרכזי.
בקבוצות שמצפות מהקשרים האחוריים שלהם להניע כדור ולאיים לשער, כמו רודרי, זה לא יעבוד. ונטורה לא יכול לתת את הדריבל הגדול הזה שמשנה משחק, את כדור העומק המושלם, אבל הוא יכול להפוך את החיים של כל שחקן מסביבו לקלים יותר. הוא כן שחקן שיכול לצאת מהמקום בצורה טובה ולעבור מגנים, אבל אנחנו כמעט ולא נראה אותו בשליש המגרש האחרון או מוסר את המסירה שמובילה לגול.
יש מי שטוען שעמדת הקשר האחורי היא החשובה ביותר על הדשא, בדיוק בגלל מה ששחקנים כמו לוקאס ונטורה עושים. מהצד זה נראה כמו חטיבת עצים ושאיבת מים, אבל פעולה אחרי פעולה, גליץ' אחרי תיקול, השלם של ב"ש גדול מסכום חלקיו. כבר עכשיו זה הפך אותו לזר היסטורי.