עד פפ: מוקדם להספיד את מנצ'סטר סיטי וגווארדיולה

זה לא אומר שגווארדיולה בונה על כך שהוא ישלח כבר בעוד חודש את היד לכיס על מנת לתפור טלאים. בעטיה של העונה האבודה של רודרי, עשוי פפ לנסות לחבוש את הפצע הזה בעזרת קשר אחורי בכיר נוסח מרטין זובימנדי מסוסיאדד, אבל ריאלית ומעשית מנצ'סטר סיטי תתחיל (כבר הערב מול פיינורד) ותמשיך את ניסיון ההתאוששות שלה עם הסגל הקיים, זה שלפתע פתאום נתקף שיתוק.

הפעם לא מדובר במשימה פשוטה. גם לא עבור פפ "הכל יכול". כי אמנם ברור כשמש שיסודות הקריסה הנוכחית נעוצים בפציעות של רודרי וקווין דה בריינה – לא סתם עמודי תווך של הסיטיזנס כי אם שניים מהכדורגלנים הטובים בתבל. חסרונם הוא אכן קריטי, אבל לא אמור לזעזע את אמות הסיפים של מועדון וקבוצה שבנו בעשור האחרון אימפריה שבמרכזה סגל לכל מצב. "אגלה לכם סוד", אמר גווארדיולה לא מזמן. "הדבר הכי חשוב הוא איכות השחקנים. אני עושה דברים ומקבל החלטות, אבל בשורה התחתונה אלו השחקנים. אנחנו מצליחים כי עומדים לרשותנו השחקנים הכי טובים".

מדובר איפוא ב-26 כדורגלנים מצויינים, לא שניים או שלושה, גם אם הם עמודי שדרה. לכן סביר מאוד להניח שמה שקורה לאלופת אנגליה כרגע הוא לא העדרם המקצועי של דה בריינה ורודרי – אלא השחיקה והפגיעה המנטלית של עמיתיהם לנוכח חסרונם. זה לא אותו דבר. בסיטואציה פפית רגילה דווקא צוק עיתים שכזה היה מוציא מהשחקנים שכן נותרו על המרכבה המפוארת את המיטב. אדרבא, 110% כדי לכפר על הפער. בפועל מה שקרה לסיטי בשבועות האחרונים הוא תגובה הפוכה. חיידק שעבר בין השורות של בכירי כדורגלניה – ופגם בכושרם, בבטחונם ובביצועיהם.

אפשר בהחלט לנקוב בשמות. פיל פודן הוא כדורגלן השנה באנגליה 23/24. אבל ב-24 אין אצלו זכר ל-23. ג'ק גריליש ספג נוקאאוט מגארת סאותגייט שלא הזמין אותו ליורו בגרמניה, ולא התאושש. אילקאי גונדואן בן ה-34 חי על המורשת שהותיר לפני שעזב לברצלונה, ועכשיו מבייש אותה.  ארלינג בראוט הולאנד הנפלא קורא לעזרה. הוא נראה במפגשים האחרונים כמי שמדרבן כמו משוגע את עמיתיו, משווע לסיוע ותופס את הראש. בצדק: יש לו 12 שערים וזה מעולה, אבל אין אף סקורר אמיתי אחר שיחלק איתו את המלאכה. הכובשים הבאים בתור אחריו הם מתיאו קובאצ'יץ' ויושקו גברדיול, 3 שערים כ"א. לברנרדו סילבה היו בשלב הזה של העונה אשתקד 3 כיבושים. העונה הוא ניצב על 0. 

גברדיול עובר בעורף סיוט (אהלן קולוסבסקי), ומן האגף השני כורע קייל ווקר המעולה תחת עומס עבודה חדש ומטורף כאשר הוא צריך לחפות על היעדרויות של הפצועים (גם קובאצ'יץ') וקשיים של המחליפים במרכז ובקישור האחורי. 

גם הבלמים סובלים. מנואל אקאנג'י לחוץ, ג'ון סטונס חזר למרכז ההגנה אחרי שכנראה סבר שהעברתו (המוצלחת) לקישור תהפוך פרמננטית, ואפילו הדיבורים על חסרונו של רובן דיאז הפצוע הם רק תוצר של ספקות לגבי כל מי שמאייש את שדרת העורף – שכן גם כאשר היה כשיר לחלוטין לא קיבל תמיד מפפ את האשראי. לריקו לואיס ולסאביניו יש עונה סבירה. אבל הם רוקיס. צעירים מוכשרים שהוזנקו להרכב שניתן להישען עליו, ולא כזה שהם אמורים לתקן את פגמיו.

כמובן שלא הכל קשור לרודרי ודה בריינה. אבל הכל קשור לפפ. והעובדה שהוא הצהיר שהמצב הזה מאתגר אותו, ואף הוכיח זאת בעיצומו של המשבר בהחלטה להאריך את חוזהו בסיטי אוף מנצ'סטר סטדיום, מסמנות את המטרה: לצאת מהמערבולת, לחזור לחוף מבטחים, לקרוא תיגר על היעד הבא. עם כל הכבוד לצניחה החופשית, לסיטי ולגווארדיולה יש את האיכויות והיכולות להשאיר גם את הצומת הקטלני הזה מאחוריהם. הערב נגד פיינורד, בראשון אצל המוליכה באנפילד. בשני הבא נהיה יותר חכמים.

סוף