כסף לחינם: ההוצאה של אתלטיקו מדריד לא השתלמה

אתלטיקו מדריד העלתה בקיץ את הרף. הקבוצה של צ'ולו סימאונה היתה הפעילה ביותר מבין קבוצות הלה ליגה במהלך החודשים החמים של העונה והשקיעה לא פחות מ-185 מיליון יורו על שחקני רכש. בעיקר בלטו שלושה בעלי ניסיון, איכות וקבלות: חוליאן אלבארס הגיע על תקן המעבר המפתיע של הקיץ ממנצ'סטר סיטי, רובין לה נורמן מריאל סוסיאדד נחת אחרי שזכה ביורו עם ספרד ואלכסנדר סורלות' הגיע לעזור להתקפה אחרי שסיים כסגן מלך שערי הליגה הספרדית.

אתלטיקו לא רק הוציאה הכי הרבה כסף במהלך הקיץ, היא שפכה כמעט פי שתיים יותר מברצלונה וריאל מדריד, שתי היריבות הגדולות שלה בקרב על התואר. אלא שכבר אחרי שלושה חודשים, הקולצ'ונרוס לא מצליחים להתרומם ולהראות שהם במשחק של הגדולות. לא בליגה הספרדית, שם הקבוצה מדורגת במקום השלישי אבל במרחק 10 נקודות אחרי בארסה המובילה, ולא פחות בעייתי מכך בליגת האלופות, שם כבר צברה שני הפסדים, כולל הפסד משפיל לבנפיקה, ומדורגת במקום ה-27 והמעליב.

אחת ההנחות של פתיחת העונה היתה שאתלטיקו מציגה בפתח עונת 2024/25 את אחת מחוליות ההתקפה הכי מרשימות שהיו לה מאז ומעולם, ולבטח מהטובות בעולם הכדורגל. בינתיים, כאשר רבע עונה כבר מאחורינו, אנטואן גריזמן, אלכסנדר סורלות, חוליאן אלבארס ואנחל קוריאה הבקיעו 12 שערים בצוותא בליגה, מתוך 18 בלבד של הקבוצה ב-11 מחזורים. לשם השוואה, רוברט לבנדובסקי, מלך שערי הליגה, כבש יותר מכולם - 14 שערים. בינתיים ברור שזה לא מה שציפו לו במטרופוליטנו.

הרבה אוהדי קיוו לראות את המשולש - אלבארס, גריזמן וסורלות - הופך באופן קבוע לחוד החנית של אתלטיקו, אבל הסטטיסטיקה מדברת שהשלושה פתחו ביחד רק בשני משחקים בכל המסגרות. ב-1:1 מול ריאל מדריד בליגה ובהפסד 3:1 לליל בליגת האלופות. חלק מהבעיה היתה שאלבארס חווה קיץ עמוס של קופה אמריקה ואולימפיאדה ולא היה ממש בהכנה של אתלטיקו בקיץ, ולכן לקח לו זמן להיכנס לקצב ובספרד עדיין תוהים מה המיקום הכי נכון לו על המגרש. בכל מקרה, בשלב הזה נראה שסימאונה לא מוצא את הסינרגיה המתאימה בין שלושת הכוכבים כדי שהדבר יבשיל ליותר שערים והטלת אימה על ההגנות בספרד ובאירופה.

הביקורת המרכזית על סימאונה בשנים האחרונות היתה שהמאמן הארגנטינאי דוגל יותר מדי בהגנה ובמשמעת ופחות דוגל בבילד אפ של הנעת כדור מסודרת ומתן חופש לשחקני ההתקפה. זה יכול להיות הסבר נוסף למה שחקנים כל כך מוכשרים אינם מקבלים אור ירוק להתחיל ולסיים ביחד משחקים. "כל אחד מהשחקנים הללו הראה הברקות כאלה ואחרות גם העונה, אבל זה לא מספיק לקבוצה עם רשימה כל כך ארוכה של כישרונות בהתקפה. זה נראה כאילו סימאונה לא מצליח למצוא להם מקום קבוע ותפקיד ברור על המגרש", כתבו לאחרונה ב"מארקה".

אם ההתקפה היתה הבעיה העיקרית של אתלטיקו, אז המצב לא היה כל כך מדאיג. אלא שלאחרונה הקבוצה מאבדת נקודות בקצב מסחרר וספגה לא פחות משמונה שערים בשלושה משחקים בליגת האלופות, כולל רביעייה מעליבה מול בנפיקה, תוצאה שפעם אף אוהד אתלטיקו לא היה מעלה על דעתו שאפשרית. אפשר לדבר כמובן על הירידה הדרסטית ביכולת של יאן אובלק, בפציעה של לה נורמן בדרבי האחרון, בחיסורים הרבים של חוסה חימאנס וססאר אספיליקואטה וכמובן לפתיחת העונה הרעה של אקסל ויסטל. אולי זו הסיבה שסימאונה זנח לאחרונה את שיטת שלושת הבלמים ועבר לשחק עם ארבעה בקו האחורי.

ההפסד לבטיס במהלך החודש שעבר היה בסך הכל הראשון של הקבוצה העונה בליגה, אבל העלה הרבה סימני אזהרה. "המחצית הראשונה היתה בושה. אתלטיקו שיחקה ללא לחימה, צורה, תשוקה, פשוט כלום", כתב העיתונאי של ה"אס" חאבייר לאחר ההפסד בסביליה, "אפשר להפסיד לכל קבוצה, אבל בלי גישה, אומץ, לב והקרבה אי אפשר לשחק. מעציב אותי לראות את הכדורגל של אתלטיקו הזו". המשפטים האלה אולי בלתי נוחים לשמיעה ואף מוגזמים אבל הם מבטאים בעיה נוספת של הקבוצה שמסתתרת במרכז המגרש.

לדעת רבים מהפרשנים הבעיה המרכזית של אתלטיקו העונה היא היעדר פיזיות במרכז המגרש. הקבוצה נחשפת פעם אחר פעם להתקפות מעבר קטלניות כמו שראינו מול בנפיקה וליל בליגת האלופות, ומאידך לא מצליחה לייצר דומיננטיות ולשלוט במרכז השדה כדי לבנות התקפות יעילות ולנצל את הכישרון בחלק הקדמי שלה. קוקה כבר לא צעיר ואינו מסוגל לעמוד בקצב של שלושה משחקים בשבוע, רודריגו דה פול נמצא מספיק זמן במועדון כדי להבין שהוא לא הפתרון, פבלו באריוס בעיקר פצוע וקונור גלאגר טרם התאקלם בצורה מספקת מאז הגיע מצ'לסי. 

לא מפתיע שבשבוע האחרון פורסם ב"אל מונדו" כי דייגו סימאונה ינסה למצוא קשר אחורי במהלך חלון ינואר. כבר היו מספר אופציות בקיץ לחיזוק הקבוצה כמו אדרסון, גידו רודריגס, לואיס מייה אנגולו קאנטה, אבל מסיבות כלכליות כאלו ואחרות אף שם לא הגיע כדי לאזן את הקבוצה בנקודה הרגישה הזו, למרות שהקבוצה השקיעה כספים רבים בבניית הסגל בקיץ. 

העונה שעברה היתה רעה מבחינת אתלטיקו בליגה לאחר שספגה 43 שערים ולא פחות בעייתי מכך העובדה שהפסידה 8 פעמים בחוץ. נראה שאין הבדלים גדולים גם הפעם. אתלטיקו ניצחה פעמיים מתוך שמונה משחקי החוץ שלה בספרד, כאשר בשני המקרים היא גרפה את שלוש הנקודות בשערים בדקות הסיום (בוויגו ובבילבאו). ההפסד היחיד אומנם היה לבטיס, אבל הוא מגלם בתוכו בעיה גדולה יותר: זו היתה הפעם ה-21 ברציפות שאתלטיקו לא הצליחה להפוך פיגור לניצחון במשחק חוץ בליגה, כשלאחרונה עשתה את זה בספטמבר 2021. מאז היא השכילה רק ב-4 פעמים לחזור לשוויון (פעמיים בעונה הזו) ובשאר פשוט הפסידה.

עם נתונים כאלה אי אפשר להגיע רחוק בליגה. והמצב באירופה כאמור בעייתי לא פחות. אתלטיקו מדורגת במקום שממנו מודחים מאירופה בסיום שלב הליגה, כשצברה רק 3 נקודות מ-9 אפשריות. שניים מחמשת המשחקים הבאים בצ'מפיונס יהיו מול פ.ס.ז' (הערב) ולברקוזן (בינואר), כאשר הפסדים עלולים לחרוץ את הסיכויים בהשגת הטופ 8. כל מיקום אחר שבין 9 ל-24 ישאיר אותה בחיים, אבל יכביד עליה את החיים בהמשך שלבי הנוקאאוט, שכן למיקום הסופי תהיה משמעות רבה. אולי זה עוד מוקדם אבל אתלטיקו משדרת מפתיחת העונה שמה שהיה בשנתיים האחרונות הוא שיהיה. כרגע הקבוצה לא מספיק תחרותית ואטרקטיבית למרות ההשקעה הגדולה.