חילוף מנצח: המהפך של ג'יידון סאנצ'ו ואיאן מאטסן
אחד היה מנודה, השני סופסל. כעת הם יובילו את דורטמונד בגמר האלופות ואולי יעזרו לה להפוך שוב לאימפריה
חילוף מנצח. סאנצ`ו ומאטסן (GETTY)
חצי שנה יכולה להיות עולם ומלואו. ב-6 בדצמבר 2023 מנצ'סטר יונייטד מהמקום השביעי אירחה את צ'לסי מהמקום העשירי וניצחה 1:2. סקוט מקטומיניי כבש צמד, בזמן שג'יידון סאנצ'ו המנודה נשאר מחוץ לספסל של השדים האדומים. איאן מאטסן, המגן שהושאל מהאקדמיה של צ'לסי לצ'רלטון, קובנטרי וברנלי, נשאר על הספסל ולא קיבל דקה.
חצי שנה לאחר מכן, צ'לסי פיטרה מאמן בפעם השלישית בשנתיים האחרונות. יונייטד שוקלת לפטר גם את שלה אחרי הזכייה בגביע, ושני המועדונים, שהוציאו ביחד מיליארד וחצי יורו על רכש בשנתיים האחרונות (455 של יונייטד, 1.10 מיליארד מופרכים של הבלוז), סיימו במקומות 8 ו-6 בהתאמה. ג'יידון סאנצ'ו ואיאן מאטסן, שבינתיים הושאלו מהקבוצה, יפתחו באותו אגף בגמר ליגת האלופות מול ריאל מדריד בוומבלי.
השאלות, בפני עצמן, הן אחת התופעות המעניינות בכדורגל. מצד אחד ניסיון של קבוצות "להשביח" שחקנים, ומצד שני מעין עוול לשחקן. כדורגלן מושאל, מוכשר ככל שיהיה, לא באמת יכול להפטר משעון החול שמעליו. מצב שבו קבוצה גדולה כמו דורטמונד משתמשת בהשאלות באמצע העונה, ושבו שני השחקנים מצליחים לשגשג במשחקים מול אתלטיקו מדריד ופריז סן ז'רמן (בזמן שיונייטד הודחה מהאלופות בשלב הבתים וצ'לסי לא עלתה למפעל) חריג מאוד.
אימפריות נופלות לאט
סאנצ'ו ומאטסן הגיעו לדורטמונד משתי סיטואציות שונות מאוד. נתחיל מהשחקן של יונייטד, שכבר שיחק בדורטמונד ונמכר ממנה ב-85 מיליון יורו לשדים האדומים בקיץ של 2021. בשתי העונות הראשונות הוא קיבל קרדיט בהרכב, אבל בשנה השלישית הוא עלה מהספסל בשלושה משחקים בלבד.
סאנצ'ו הוכתר כפלופ, נשאר מחוץ לסגל לאחר שטן האח אמר שהוא לא התאמן מספיק טוב ופרסם הודעה בה טען שהוא "השעיר לעזאזל" של יונייטד. הוא סירב להתנצל בפני טן האח, לא קיבל דקה ולמעשה נודה מאימוני הקבוצה לתקופה ארוכה. הוא התאמן עם הנוער, לא שיחק מאז אוגוסט ואז עבר בחזרה לבורוסיה דורטמונד.
בהתחלה זה נראה כמו הימור נואש של השוורצגלבן, בעונה רעה מאוד. הם ניסו להחזיר את תהילת העבר בניסיון אחרון, אולי צעד אחד לפני שסאנצ'ו עובר לליגה הסעודית או ל-MLS. סאנצ'ו עצמו הצטייר כמי שלא מוכן להתנצל בפני אריק טן האח, לא מוכן להתגמש ולא מצליח להתמודד עם הביקורת או עם תג המחיר.
אז הוא עבר לדורטמונד. המספרים שלו לא יוצאי דופן (שלושה שערים ושלושה בישולים ב-20 משחקים), אבל היכולת שלו הופכת את החיים של כולם לקלים יותר. במשחק הראשון מול פ.ס.ז' הוא השלים 13 כדרורים מוצלחים, בגומלין מול אתלטיקו היו לו 33 מסירות מוצלחות מ-38 ושתי מסירות מפתח.
בדורטמונד, כפי שטן האח הודה בעצמו, סאנצ'ו נראה כמו השחקן שציפו שהוא יהיה. הוא מכדרר הרבה יותר (2.6 כדרורים למשחק בבונדסליגה לעומת 1.3 בעונה האחרונה כשחקן הרכב ביונייטד), מעורב יותר בהנעת הכדור ומקבל את החופש לעשות מה שהוא עושה הכי טוב באגף, גם במחיר של פחות מאמץ בהגנה. כל זה, אגב, אחרי חצי שנה מחוץ למגרש. חצי שנה שבה נאסר אליו להגיע גם לחדר האוכל.
יש כאן גם שיקולים טקטיים, כמו התפקוד שלו ב-4:2:3:1 ולא 4:3:3 או החלפת המקומות המוצלחת עם יוליאן ברנדט, אבל זה מרגיש כאילו הוא במקום הנכון. ג'יימי קראגר אמר ש"לפעמים פשוט האצטדיון, הקהל, התלבושת, כל הדברים האלה, נותנים לך את הביטחון. יש שחקנים שמרגישים כמו עצמם רק במקום אחד". הוא הביע עניין להישאר, וכך גם הקבוצה עצמה ש"תעשה הכל" כדי להשאירו. זה פשוט מרגיש כמו הקבוצה הנכונה לשחקן הנכון.
הסיפור של מאטסן שונה. השחקן, שהתחיל את דרכו המקצוענית בספרטה רוטרדם, הגיע לצ'לסי בגיל 16, הושאל ממנה לשורת מועדונים כדרכו של המועדון וזכה להתעלמות מהמאמנים השונים שהיו לקבוצה. הבלוז קנו מגנים בהון עתק בשנים האחרונות, כמו מארק קוקורייה ומאלו גוסטו, ולא העדיפו לתת למאטסן צ'אנס. הוא עלה מפעם לפעם מהספסל כפתרון וניסיון להכניס מהירות להתקפה, אבל ב-5.5 השנים מאז הגיע לקבוצה הלונדונית הוא פתח פעם אחת בהרכב בפרמייר ליג, כקיצוני ימני. צ'לסי ניצחה באותו משחק, אבל הוא הושאל לאחר מכן.
דורטמונד מציבה אותו כמגן שמאלי, והגיוון הופך אותו לשחקן חשוב מאוד, ולא מוערך מספיק, בהנעת הכדור של המאמן אדין טרזיץ'. הוא יכול למצוא שחקנים ממרחק של 40 מ', להבקיע בעצמו (כפי שעשה מול אתלטיקו) ולתרום גם בהגנה. הוא אחד השחקנים החשובים ביותר בהנעת הכדור, ואמר בעצמו שבועות לאחר שהגיע בהשאלה ש"אני מרגיש כאילו אני כאן במשך שנים".
כמגן שמאלי שיכול לשחק גם בהתקפה הוא נוהג לצאת קדימה, בזמן שהקשרים האחוריים של השוורצגלבן מחפים עליו בצורה מספיק טובה. מגיע לו קרדיט על ההגנה מול עוסמן דמבלה בחצאי הגמר מול פ.ס.ז', וגם על ההתפוצצות מול אתלטיקו קודם לכן. בהתחשב בוואקום היחסי שיש כרגע בעמדה, יכול להיות שמאטסן כבר עכשיו אחד המגנים השמאליים הטובים בעולם.
"אני לא בקשר עם צ'לסי בשבועות האחרונים, אני לא יודע אם יש לי עתיד שם. אין לי שום דבר להוכיח להם, אני כאן בשבילי ובשביל הקבוצה שלי כרגע. יש לי חיבור נהדר עם האוהדים והשחקנים", אמר מאטסן לפני הגמר. בשונה מהתפקיד כשחקן שעולה מהספסל ומנסה לכסות את הנזקים של האחרים, בדורטמונד הוא בהרכב ובתפקיד הטבעי שלו. דורטמונד נותנת למאטסן להיות מאטסן. היא נותנת לסאנצ'ו להיות סאנצ'ו, וככה היא קיבלה שני שחקנים ששינו לה את העונה.
יונייטד וצ'לסי, מועדוני כדורגל ענקיים, אולי פספסו. הפריצה של השניים וחוסר היכולת של מי שפותחים במקומם אצל שתי הקבוצות באותן עמדות מראה חלק מהבעיה בגישת "צבירת הכישרון" או חוסר הסבלנות של המועדונים האלה עם שחקנים צעירים יותר. דורטמונד, שנחשבה למועדון קטן מהשניים, מרוויחה בענק וגם הרוויחה השתתפות בגביע העולם למועדונים, הון נוסף שלא יגיע לשדים או לבלוז. הניצבים בסטמפורד ברידג' ובאולד טראפורד הפכו לשחקנים הראשיים כאן.
שוב השקר הזה?
דורטמונד מגיעה לגמר ליגת האלופות ב-2024 אחרי שנתיים בהן מכרה את כוכביה. ג'וד בלינגהאם עזב אותה בסיום 2022/23 וארלינג הולאנד עזב אותה בסיום 2021/22. יש קונצנזוס על כך שמדובר ב-2 מ-4 השחקנים הטובים בעולם (יחד עם ויניסיוס וקיליאן אמבפה), ויש שיגידו שמדובר בשני השחקנים הטובים ביותר. היא עדיין הגיעה לגמר ליגת האלופות.
הסתדרו בלעדיהם. בלינגהאם והולאנד (GETTY)
כשדורטמונד הגיעה לגמר ליגת האלופות בוומבלי ב-2013, היא עשתה את זה עם רוברט לבנדובסקי, אילקאי גונדואן, מריו גצה ומאטס הומלס. תוך כמה שנים כולם עזבו למועדונים גדולים יותר. הצהובים-שחורים נתפסו במשך שנים באירופה כתחנת מעבר, כזאת ששחקנים צעירים מגיעים אליה וקופצים קדימה לכסף של הפרמייר ליג או של באיירן מינכן, וכך גם מאמנים כמו יורגן קלופ או תומאס טוכל.
יכול להיות שזה ישתנה. הכוכבים של דורטמונד הנוכחית הם ניקלס פולקרוג בן ה-31, מרסל זביצר בן ה-30, יוליאן ברנדט בן ה-28, דוניאל מאלן בן ה-25, מאטס הומלס בן ה-35 ויוליאן ריירסון בן ה-26. להוציא כרים אדיימי בן ה-22 (שלא השלים 90 דקות באלופות מאז המחזור הראשון), אין כאן כוכב צעיר שבהכרח יזכה לשדרוג מקצועי בהמשך. הקרוב ביותר לכך הוא סאנצ'ו שכבר נכווה מאותו "שדרוג".
דורטמונד עצמה שווה כרגע יותר ממועדונים כמו אתלטיקו מדריד, מילאן ואסטון וילה ועשתה העונה הון. אם הקבוצה תנצח בגמר היא תרוויח במצטבר 78.56 מיליון יורו, ואם תפסיד היא תרוויח 99.56 מיליון יורו בשל הבונוס בחוזהו של ג'וד בלינגהאם (והפער בין המענק על הזכייה למקום השני). תוסיפו לזה 50 מיליון יורו מגביע העולם למועדונים, ויש לדורטמונד את הגב הכלכלי שלא היה לה בשנים האחרונות.
לכן, במקום להיות תחנת מעבר או מקום להשבחת שחקנים, הם יטרפו אותם בעצמם. דורטמונד תוכל להציע הון ולבנות סביב הסגל הקיים, רובו המוחלט מורכב משחקנים שהשלימו עם זה שהיא התחנה הגדולה בחייהם. הקבוצה הצליחה להסיר ממנה את תדמית הנאיבית או הפראיירית עם הניצחונות על אתלטיקו ושני השערים הנקיים מול פ.ס.ז', ותנסה לעשות את הבלתי אפשרי מול ריאל מדריד בגמר. גם אם לא תצליח, רוב הסיכויים הם שנצטרך לחכות פחות מ-11 שנה עד הגמר הבא שלה.