שנה אחת ודי: פדרי הפך לקורבן של התקופה
הוא רק בן 21, אבל ה"גולדן בוי" של ברצלונה נראה שרוף. מדובר במגמה?
אחת התופעות התרבותיות הבולטות של העת האחרונה היא "חדשות מלפני שנה". חשבון הטוויטר הפופולרי, לו כ-18 אלף עוקבים, משתף באופן יומיומי חדשות שהזדקנו יותר או פחות טוב. יש חשבונות שמשיגים אפקט דומה ברחבי העולם, כמו Slow Sports News, בזכות הפער הבלתי נתפס הזה בין העבר, ההווה והעתיד.
אחרי ההקדמה הזאת, בואו ניזכר במה שנכתב על פדרי בסיום קיץ 2020. "רונלד קומאן סומך עליו יותר ממה שהוא סומך על כל אחד אחר. הוא הכוכב הגדול הבא של ברצלונה והיורש של צ'אבי ואיניסייטה", כתבו ב"אס". "הוא שובר את כל השיאים, השחקן החכם של העונה. יש לו עתיד גדול ולכן גם לואיס אנריקה בבוגרת וגם לואיס דה לה פואנטה בנבחרת האולימפית רצו אותו אצלם. זה שיא שכמעט אי אפשר לשבור".
בעונתו השנייה בלבד בברצלונה, פדרי שיחק 73 משחקים במצטבר – 52 בברצלונה ו-21 בנבחרות השונות, כולל יורו ומשחקים אולימפיים באותו הקיץ. "אנשים יגידו שאני עייף, וזה בסדר. אבל אני מרגיש טוב ונח אחרי כל משחק. אני מנסה לתת הכל לקבוצה ורוצה לעלות בכל פעם", אמר פדרי עצמו. מאז אותם 73 משחקים, זה פשוט לא קורה.
בעונת 2021/22 פדרי שיחק ב-26 משחקים והחמיץ 41, לפי טרנספרמרקט. ב-2022/23 הוא שיחק ב-35 והחמיץ 16, ובעונה הנוכחית (2023/24) הוא שיחק ב-24 והחמיץ 16. עכשיו הוא נפצע פעם נוספת, עלול להחמיץ את היורו ובגיל 21 מתמודד עם פציעות של שחקנים מבוגרים ממנו בעשור.
ב-3 העונות האלה הוא שיחק 85 משחקים, כמות לא רחוקה במיוחד מה-73 שלו ב-2020/21 (שהייתה דחוסה במיוחד בשל הקורונה), והיה זמין ל-54% מהזמן, פחות או יותר. נראה שהוא לא מצליח להשתחרר מהפציעות, ואולי אפילו שימיו היפים ביותר מאחוריו. והוא רק בן 21.
הקריירה שלו רחוקה מלהיות גמורה, אבל הוא גם לא התקדם. בינתיים זה מרגיש כאילו הוא מתניע, נעצר, ושוב ושוב. הוא פתח את העונה, עלה בהרכב בשני המשחקים הראשונים ונפצע ב-24 באוגוסט בשריר הירך. הוא החמיץ 12 משחקים, שיחק ב-9 משחקים תוך חודש וחצי ונפצע שוב ב-18 בדצמבר. הוא חזר אחרי חודש, שיחק 14 משחקים בחודשיים ונפצע על הדשא, כשהוא אמור לחזור עוד חודש. הוא החמיץ מעל 100 ימים בממוצע, כמעט שליש מכל שנה, בגלל פציעות מאז אותה עונה שהפכה ידועה לשמצה.
ברצלונה דוחפת
עומס המשחקים והחזרות המוקדמות הגיעו בצל פציעה אחרת, זאת של גאבי. בן ה-19 שיחק 15 משחקים בלבד העונה לפני שנפצע וסיים את 2023/24, וזה אחרי ששותף ב-70 מ-76 משחקי ליגה אפשריים בשנתיים הקודמות. ברצלונה הייתה צריכה את שניהם ועלולה לשלם מחיר בטווח הארוך. חוסר הזמינות של השניים, חוסר ההתקדמות בזמן שבני גילם הופכים לטובים בעולם ופשוט תחושת ייאוש מהסיטואציה שתוביל אותם למקום אחר.
"משחקן שקוצר מחמאות, פדרי הפך לשחקן שקוצר פציעות", טענו ב"מארקה". "הוא היה ילד פלא, אבל עדיין נשאר ילד. ברצלונה השתמה בו יותר מדי. השילוב בין אינטנסיביות, לוח זמנים קשה והלחץ הנפשי הוביל לכך שהגוף שלו חווה המון. אולי יותר מדי".
פדרי עצמו שיחק 5,273 דקות באותה 2020/21 ידועה לשמצה, שיא כל הזמנים. כשלוש וחצי יממות רצופות של כדורגל. כל זה לפני שדיברנו על אימונים וההשפעה של טיסות או ההשפעה המנטלית. כבר הספיקו להשוות אותו לברונו פרננדש, מי ששיחק 72 משחקים בשנה קלנדרית אחת ולא באמת חזר לעצמו מאז, וגם לאנדרסון.
קוראי שורות אלה, כנראה, שואלים את עצמם - מי זה אנדרסון? הקשר המרכזי שיחק במנצ'סטר יונייטד ב-2007/08, קיבל בה 2,264 דקות בגיל 21 והמשיך לשחק באולימפיאדה במדי ברזיל. בעונה העוקבת התחילו הפציעות ודעיכה עצובה במיוחד, שנגמרה בכך שהוא פרש בגיל 31 אחרי ששיחק באדנה דמירספור, עשור לאחר שהיה שחקן משמעותי בקבוצה שזכתה בטרבל עם כריסטיאנו רונאלדו.
המארקה עצמה השווה אותו לאנסו פאטי, גאבי, אילאיש מוריבה ושחקנים נוספים שיצאו מברצלונה, קיבלו בה תפקיד מרכזי מהר מדי, לא הצליחו לעמוד בלחץ ונעלמו כלעומת שבאו. יכול להיות שלאמין ימאל יצטרף אליהם. נער הפלא, רק בן 16, כבר שיחק העונה 1,586 דקות. לא מדובר בכמות הדקות הפסיכית של פדרי, אך מדובר בשחקן ובגוף צעירים יותר בשלוש שנים.
לאימונים גם יש מחיר. פדרי הפך לוויראלי כשתועד שרירי יותר באופן משמעותי באימוני קדם העונה של ברצלונה, והוא אף עבד עם מאמן אישי עוד לפני שהאימונים של ברצלונה התחילו, אבל אז הפציעות שבו. ה"אתלטיק" טען שצצו מתחים מחודשים בין פדרי והמועדון לאחר הפציעה הראשונה, ושברצלונה עצמה דרשה מספר פעמים שפדרי ישחק גם כשהוא טען שהוא לא כשיר לחלוטין.
השיקול הטקטי, מבחינתו של צ'אבי, היה ברור. הלחץ הקטאלוני מוביל לכך שהאוהדים והעיתונאים סביב הקבוצה נעים בין מאניה לדיפרסיה פעמיים במשחק, בין תחושת ה"אנחנו הקבוצה הכי טובה ביקום" לבין רצון לפטר את המאמן, והוא רוצה את האנשים שלו. כך גם ברצלונה עצמה, ובאקלים הזה קשה לחשוב על הטווח הרחוק.
"הפמליה של פדרי מתייעצת עם רופאים מחוץ לברצלונה. מערכת היחסים ביניהם בעייתית מאוד. פדרי ניסה הרבה, כולל אימוני פילאטיס שוטפים ותזונה ללא גלוטן, אבל ממשיך להיפצע. זה פוגע בו גם מנטלית", טענו באתלטיק. לא רחוק היום בו הוא יבקש לעזוב את בארסה.
הראשון מיני רבים
הקטאלנים, כמו כל מועדון כדורגל מוביל, משתמשים ברפואת ספורט מתקדמת. יש להם מבחנים יומיים, מדדי GPS, צוותים שמקבלים הון וכן הלאה בניסיון להעניק את הרפואה הטובה ביותר, אבל גם זה יכול להביא את ברצלונה עד גבול מסוים.
בעונת הפריצה, פדרי רץ 11.5 ק"מ במשחק בליגה הספרדית. הוא השחקן שכיסה יותר שטח מכל אחד אחר ביורו האחרון, 61.5 ק"מ, ומכסה שטחים רבים כי זה אופי המשחק שלו. גם אם הוא לא שחקן שסוחט הרבה עבירות - 1.1 למשחק - או כזה שממעט לעשות דריבלים (0.72 למשחק), הוא המון זמן על הדשא. אי אפשר לבקש ממנו לכסות פחות שטח או למסור פחות, ואי אפשר לבקש מהיריבים להיות פחות פיזיים נגדו ונגד קבוצות ששוות פי 10 יותר מהן. זה הכדורגל.
שחקנים, היום, נדרשים לעשות יותר מאי פעם. נתוני המרחק בהשוואה לשנים בהן התחילה המדידה מטפסים בקצב גבוה, קל וחומר לתקופת שנות ה-90 והמשחק בשלוש קווים. החל מהשנה הבאה יהיו שני משחקים נוספים בכל שנה בליגת האלופות, ותוסיפו לזה את הגביע שיש בכל מדינה ועומס לא הכרחי אחר (הסופר-קאפ הספרדי באמצע העונה במדינה אחרת, גביע הליגה האנגלי), את כדורגל הנבחרות שרק עולה משנה לשנה עם ליגת האומות וקיבלתם כמות הזויה של משחקים. שחקנים משחקים 50-60 משחקים בעונה כבר עכשיו.
זה מוביל לירידה חדה באיכות של הכדורגל, המשחק היפה הזה שמניע את כולנו. הרבה משחקים בליגות הגדולות של אירופה, וגם בליגת האלופות, פשוט לא טובים. גם כי זה מרגיש שיש משחק כל יומיים וההתלהבות יורדת, וגם כי השחקנים כל כך עייפים, פיזית ומנטלית, שזה פשוט לא אותו דבר. כשמועדונים כל הזמן מחפשים את השחקן שובר השוויון הבא ומעלים אנשים לבוגרים בגיל צעיר, זה מוביל למצבים עצובים במיוחד כמו זה של פדרי.
לפני שנתיים הוא היה אמור להיות צ'אבי הבא. שחקן שיוביל את ברצלונה לדורות של הצלחה ויהיה השחקן הטוב בעולם. יכול להיות שהוא עדיין יגיע לשם, כי הוא כדורגלן בעל יכולות אדירות ורק בן 21, אבל כרגע זה מרגיש כאילו הוא אחרי השיא. כשעומס המשחקים גדל, צעירים מקבלים דקות בקבוצות אחרות והלחץ לא יורד, לא נראה שלמישהו אכפת. אפשר להבין אם אתם עצובים על פדרי, וגם כותב שורות אלה עצוב בקשר אליו, אבל הדבר המדאיג באמת הוא המגמה. פדרי הוא רק הראשון.