דבש ועוקץ: סיטי למדה לנצח בכדורגל מכוער

זאת קלישאה, אבל גמרים צריך לנצח. לא בהכרח בכדורגל יפה, אלא פשוט בכדורגל יעיל. זה בדיוק מה שמנצ'סטר סיטי עשתה אמש (שבת) ב-0:1 על אינטר: היא שיחקה כדורגל יעיל. זה מה שהפך אותה מקבוצת כדורגל אדירה, ואולי קבוצת הכדורגל הטובה בעולם במשך כמה שנים, לטרבליסטית.

היו לפפ גווארדיולה וסיטי המון שברונות לב בשנים הקודמות, חלקם באשמתו. כל מיני התחכמויות וניסיונות להמציא מחדש את הגלגל נגד רודריגו ב-2022, או הפקרת מרכז השדה לנגולו קאנטה ב-2021, או מעידות קצרות ואיבוד ריכוז שהובילו אותה להפסדים מול קבוצות טובות ממנה באופן משמעותי, אך לא הפעם. סיטי זכתה בטרבל עם עצבים מברזל, וברגעים שבהם שום דבר לא הלך לה. המשחק אמש היה רחוק מאוד ממשחק טיפוסי של מנצ'סטר סיטי.

לא רק בגלל שאינטר בעטה יותר לשער, אלא בגלל שדברים לא הלכו לסיטי מההתחלה. קווין דה בריינה, המוח, נפצע בשלב מוקדם. ארלינג הולאנד, הסקורר המוביל, בכלל לא היה במשחק ובעט פעם אחת בלבד למסגרת. גם שחקנים אחרים היו רחוקים משיאם, מלבד הקשרים האחוריים רודרי וג'ון סטונס.

על הנייר, זה היה יכול לשבור את סיטי. כשאתם מוסיפים את כל השדים מהשנים הקודמות, את החלום על הטרבל, את הבילדאפ לגמר בו רבים סימנו את אינטר רק כתפאורה ואת האופי העיקש של הנראזורי של סימונה אינאזגי, הייתה מין הרגשה באוויר שאינטר תגרד פה גול.

הייתה הרגשה שרומלו לוקאקו ידחוק משהו פנימה, שלאוטרו מרטינס ימצא את הרשת או איזה שחקן מפתיע סטייל ניקולו בארלה או אלסנדרו באסטוני. כל זה לא קרה, לא מעט בזכות מנצ'סטר סיטי שראינו. קבוצה שגידלה אופי, והצליחה לשמור עליו (לא מעט בזכות שוערה אדרסון) גם בדקות בהן אינטר לחצה אותה בצורה משכנעת.

ראינו אותו כמה פעמים לאורך העונה, בקבוצה ששילבה בין האופי הזה לכישרון. לפני 3.5 חודשים שמרגישים כמו נצח הם סיימו ב-1:1 מול לייפציג ונראו לא טוב, כשהם במרחק גדול מארסנל בליגה. חודש לאחר מכן, בגומלין, הם התפוצצו עם 0:7 וחמישייה של אחד, ארלינג הולאנד.

אחרי זה ראינו אותו דבר מול באיירן - משחק אחד של כדורגל עילאי (0:3 במשחק הראשון) ואחד של אופי עם 1:1 אחרי החטאת פנדל ומשחק כדורגל אחראי ושקול. ראינו את זה גם מול ריאל מדריד, כשהם סחטו 1:1 בחוץ. כולם היו בטוחים שריאל, שוב פעם, תתעלה ותנצח. זה לא קרה. סיטי הייתה טובה יותר באופן משמעותי, הובילה 0:2 בחצי וניצחה 0:4, שוב במשחק לא גדול של הולאנד.

זה מה שמפריד את סיטי של העונה מהסיטי של העונות הקודמות. קבוצה שיודעת לשחק כדורגל מדהים היא תמיד הייתה (ורק השתדרגה עם ארלינג הולאנד), אבל היא נהייתה חזקה יותר ברמה המנטלית. קבוצה שיודעת לחיות על הדבש ועל העוקץ בעת ובעונה אחת. קשה להגיד שהולאנד הביא לה את ליגת האלופות בהתחשב בביצועיו מול ריאל מדריד ומול אינטר, זאת הייתה קבוצה שלמה.

הגיבורים שלה, בעיניי, היו שני הקשרים האחוריים שמסמלים את העונה. רודרי וג'ון סטונס. הראשון פתח ב-52 משחקים השנה, יותר מכל שחקן אחר בעידן פפ גווארדיולה שאינו ליאו מסי, ועשה עבודה אדירה. הוא ידע לתת לה את הכוח במרכז השדה ואת החופש לשחקנים האחרים, וכשהבקיע (פעם באף פעם) זה היה שער ענק. כמו השער שלו במשחק הזה, כשכל שאר השחקנים עשו תנועה נכונה והוא נשאר חופשי ומצא את הכדור ברשת.

השני היה ג'ון סטונס, המגן/קשר שהפך לשחקן שיכול לאפשר לפפ לשנות מערכים במהלך משחק ולתת לו את החוכמה או ההתאמה הטקטית שהייתה חסרה מבלי לשנות את היסודות. גם אתמול הוא היה אדיר לכל אורך המגרש, בהגנה ובהתקפה כאחד, עם הרבה פעולות. סיטי קוראת לו "בקנבאואר מברסנלי", וזה אולי מה שמשקף את העונה שלה יותר מכל דבר אחר - מצד אחד פרנץ בקנבאואר, מהשחקנים הגדולים שידע המשחק, ומצד שני ברנסלי - כדורגל אנגלי במיטבו, טהור ופיזי. הם כמובן קוראים ככה לסטונס בגלל סגנון המשחק ובגלל שהוא נולד בברנסלי, אבל זו בדיוק נקודת האמצע.

גיבור אחר היה הברזילאי של סיטי, השוער אדרסון, במשחק שנראה רחוק מהכדורגל הברזילאי הסטריאוטיפי או ממה שאנחנו רגילים לראות ממנו. אדרסון סיפק את המשחק הכי טוב בקריירה שלו בדיוק בזמן הנכון עם הרבה הצלות גדולות ושקט שהיה חסר ברחבה, אחרי ביקורת על יכולת הריכוז או על זה שהוא יותר מעורב במשחק ההתקפה מאשר בשער. אמש הוא עשה בדיוק מה ששוער במשחק גדול צריך לעשות, גם אם לא הצגה ברמה של טיבו קורטואה ב-2022. אדרסון עשה כל מה שאפשר בשביל להפריד בין אינטר ובין ה-1:1, והצליח.

קבוצות כדורגל לא בהכרח צריכות להיות חכמות או מושלמות מדי בכל משחק. הן יכולות, וראינו הרבה משחקים אדירים מסיטי הזאת (ה-1:4 מול ארסנל וה-0:4 מול ריאל מדריד כנראה היו שני המשחקים הטובים העונה של קבוצה בודדת, אולי לצד ה-0:4 של ריאל על ברצלונה בגביע המלך), אבל קבוצה צריכה גם עמוד שדרה בשביל לזכות בתארים הגדולים באמת. אחרי 12 שנה ארוכות, פפ גווארדיולה מצא את העמוד הזה של הקבוצה שלו בחזרה.

עזבו אתכם מ-3:4:3, 3:5:2 או 3:4:2:1. הכל נכון והיו מערכים חכמים של גווארדיולה, אבל זה היה קצת יותר גדול מזה. זאת הייתה קבוצה שנכנסה לזירה מול אחת היריבות הקשוחות ביותר שיש - אינטר במשחק נוק-אאוט - והצליחה לעמוד גם במשחק שהרגיש כאילו הוא כבר הולך להארכה. בשביל לחגוג בצורה יפה צריך לנצח מכוער, וזה אולי המסר של מנצ'סטר סיטי הזאת מהזכייה בטרבל הזה.