"הווווו יפהפה! איזו בעיטה נערי, איזו בעיטה!"
המשפט הזה למעלה זכור יותר בעולם הכדורגל באנגלית, אבל המשמעות שלו חצתה שפות, מדינות ובדיעבד גם קווי היסטוריה. בבעיטה אחת, היום לפני 18 שנים, סטיבן ג'רארד עשה את מה שסטיבן ג'רארד יודע לעשות - הציל את ליברפול והשאיר את החלום האירופי של ליברפול בחיים.
נתחיל מקצת קונקסט: בעונת 2004/05 של ליגת האלופות, ליברפול התקשתה בשלב הבתים. אחרי חמישה משחקים, האדומים הגיעו למצב בו הם צריכים לנצח את אולימפיאקוס במחזור האחרון של שלב הבתים, בהפרש של לא פחות משני שערים. משימה שהפכה להרבה יותר קשה, כשבדקה ה-26 ריבאלדו, שחקנה של אולימפיאקוס, כבש שער שיוויון שהשתיק את אנפילד.
ליברפול עוד חזרה עם שער נוסף, אך כאמור, 1:2 לא היה מספיק לה מול היוונים, שהיו עולים על חשבונם לשמינית הגמר. כשהכל היה נראה אבוד, הגיע רגע אחד קטן, ששלח את אנפילד ואת השדרים במגרש לשיגעון, שיכרון חושים, תקראו לזה איך שאתם רוצים. המילים שנאמרו זכורות בעל פה על ידי כל אוהד ליברפול.
"מלור, נגיחה יפה, לג'רארד!!!!! הווווווו יפהפה!! איזו בעיטה נערי, איזו בעיטה!!". השער, השידור, הדרמה, המשמעות, הקהל, הכל היה שם באותו הרגע באנפילד, רגע שבלעדיו לא היינו מקבלים את נס איסטנבול של גמר 2004/05, אחד מהגמרים הגדולים בתולדות ליגת האלופות. צפו בשער בנגן הווידאו למעלה.