מהמשחקים עבורם נבנה אצטדיון סמי עופר

(תקציר המשחק באדיבות ספורט1)

"גנרל חורף", זה היה הכינוי למזג האוויר הרוסי שהכריע את מכונת המלחמה הגרמנית הארורה במלחמת העולם השנייה. אקלים בלתי אפשרי, כזה שהמקומיים מורגלים אליו, אך את הפולשים הזרים הוא מכה שוק על ירך. אוקיי, ההשוואה היא בעייתית ביותר ממובן אחד, אבל נראה לי די ברור בהקבלה הזו שבמקרה שלנו, מכבי חיפה היא זו שמכריעה את היריבות שלה באמצעות האדים ההבילים, הלחות המחניקה והחום הבלתי סביר של "גנרל קיץ", גיהינום הגופרית, הקומקום הרותח של סמי עופר.

אין ספק, מזג האוויר המסוייט עבור היריבה שיחק תפקיד לא קטן בהכרעת המשחק הזה, והחל מהדקה השלושים, נראה שהמשימה העיקרית של השחקנים בחולצת תכלת דיאדורה שנת 97 היתה לחזור כמה שיותר מהר לשטח ממוזג, ופחות להרוויח מקום בפלייאוף ליגת האלופות. ניכר גם שלקפריסאים אין כושר גופני, וייתכן שבטיימינג אחר ההתמודדות הייתה מאוזנת יותר.

עם זאת, לתלות את הניצחון הזה אך ורק במזג האוויר או בכושר הלקוי של הקפריסאים יהיה חטא רציני מאוד לאמת, ובלתי צודק בעליל עבור מכבי חיפה. איזה קונצרט, ינעל העולם, משחק קרוב למושלם של כל מי שעלה על הדשא, טירוף מערכות כולל, נחישות ואטרף על כל כדור. לא בתור סיסמא, לא בתור מטאפורה, כל שחקן ירוק נלחם על כל כדור כאילו החיים שלו תלויים בלקחת את התאקל הזה.

והחלק הקדמי? מה זה הדבר הזה, תגידו לי... עזבו רגע את מה שנכנס, היו כמה מהלכים מבריקים בנגיעה שפשוט מטריפים את החושים. אני באמת לא זוכר מתי ראינו בפעם האחרונה כזה שטף התקפי וברק, בכזו מסגרת מחייבת ותובענית. זה היה משחק של 0:9, סמבה דה ז׳ניירו, טירוף חושים בחסות הלחות. הפערים שנתגלעו בין הקבוצות לא היו בילט אין, מכבי חיפה יצרה אותם בצורת המשחק, גלקסיה שלמה של מרחק מיריבה לא קלה, וניצלה כל הזדמנות ותנאי להצגה, עוד ערב באופרה, חלום ליל קיץ.

לא היה שחקן אחד שאפשר לומר עליו מילה אחת רעה, מחוייבות למקסימום. בניגוד לחששות משאננות בקרב חלק מסויים מקהלנו, מכבי חיפה התייחסה ברצינות מלאה ומוחלטת לאפולון לימסול, נתנה ליריבה את מלוא הכבוד בהכנה למשחק ובמשחק עצמו, והשתמשה בכל היתרונות שלה, על המגרש, ביציעים וב(היעדר ה)אוויר כדי לפרק לגורמים את היריבה הקפריסאית. הכנה מושלמת, ללא רבב, את כל המחמאות שנתתי בטור הקודם אפשר למחזר ולהחיל גם על ההתמודדות המרהיבה הזו. זה היה לא פחות מרשים, באינטנסיביות ובעיקר באסתטיקה.

עלי מוחמד. ציון 10. מושלם. פלואולס ויקטורי. פאטאליטי. כמו שסקורפיון שולף את עמוד השדרה של היריבים שלו יחד עם הראש במורטל קומבאט, כך גם עלי מוחמד שלף את הרצון של הקפריסאים לחיות (או לשחק כדורגל) ורצח את ההתמודדות בצמד בזק. תסתירו אותו בבד יוטה, מכבי, תשקרו בנוגע לגיל שלו, תעשו כל מה שאפשר כדי להשאיר אותו כאן לכמה שיותר זמן. אם אני ריאלי, אפעס, מכבי חיפה לא תהיה התחנה האחרונה של עלי מוחמד בקריירה. בטח לא אחרי התצוגות במשחקים האחרונים.

גם נטע לביא נראה כמו נטע לביא, סוף סוף, פתח צירים ושוחרר קדימה במסירות מרהיבות, ופיזית הרוויח ביטחון והראה את העוצמות שאנחנו רגילים ממנו אליהן, לפני הפציעות המנוחסות של שנה שעברה.

דולב חזיזה פשוט מופלא, אולי השחקן הטוב ביותר של מכבי חיפה מתחילת העונה עם עלי מוחמד. למטה, למעלה, כובש, מבשל, מפגין בגרות ועליית מדרגה משמעותית מאוד בקבלת ההחלטות שלו ליד השער ובחלק האחורי. כל מאמן יכול להתפאר ולייחל לשחקן כזה בסגל שלו.

טוב, בתכלס, באמת שכולם היו מדהימים. פרנדזי, נו. פחד אלוהים, מפלצת, אבלולו, באבאדוק ואבא גנוב. דניאל סונדגרן, אמאל'ה ואבאל'ה, פייר קורנו, ללקק את האצבעות, פלאניץ' המקסים ושון הנהדר, וצ'ארון האימפרסריו הסורינמי שמתדפק על דלתות הטופ 3 של זרים במועדון הירוק בכל הזמנים.

בתכלס, אולי יותר קצר יהיה להתמקד במי שלא הצטיין ממש, שלא באשמתו, כמובן - ג'וש כהן. הייתי אומר שהוא לא צריך אפילו לכבס את החולצה אחרי המשחק, אבל גם כל יושבי היציע סיימו את אמבטיית השמן של אתמול עם חולצות רטובות. אני רק יכול לקוות ומאמין בכל לבי שג'וש יאות לשמור על היגיינה טובה ועל ריכוז מקסימלי לקראת הסיבובים הבאים.

ועם כל הכבוד לכל מה ומי שציינתי, מעל כולם אין מספיק שבח והלל בעולם לאווירה שהקהל הירוק נותן בסמי עופר. זו אווירה שמכריעה משחקים, חד וחלק. עשר הדקות בין השער השני, בואכה ההרחקה והשער השלישי, היו אולי העוצמתיות ביותר מבחינת דציבלים אי פעם בישראל. האיצטדיון הזה לא ישרוד עוד ערבים רבים כאלה, המבנה כולו רעד מטירוף מוחלט של כל יושב כיסא בסמי עופר.

ככה בדיוק נראו החלומות שלי, כמו הימים האלו בסמי עופר. אלו הערבים ואלו המעמדים שעבורם נבנה האיצטדיון המפואר הזה, שלמרבה התדהמה הפך כל כך מהר לצר מלהכיל את הטירוף בכמויות וברוח של אוהדי מכבי חיפה. גאווה אדירה להיות חלק מנהר האנרגיה המופלא והירוק הזה. ההייטרים ישנאו, השחקנים ישחקו, רק שלא ייגמר.

בגדול, אפשר לומר שברמה האירופית, מכבי חיפה קרובה מאוד להגשים את מטרת העל שלה והבטיחה, מעשית, עלייה לשלב הבא - וכפועל יוצא, מינימום את שלב הבתים בליגה האירופית. מלאו אסמינו בר וכיסינו ג'ובות.

כן כן, יש עוד משחק, ואין מה לזלזל בדקה אחת של המפעל הזה, ולמרות שדי ברור כבר עכשיו מי תהיינה שתי הקבוצות בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות ולמען לא יפתחון עיניהם שדי עין הרע, ניתן ליריבה הנוכחית כבוד ונדחה את הדיבור על היריבה הבאה לאחר משחק הגומלין בשבוע הבא.

ובינתיים? רק תמשיכו ככה, מבטיחים גם אנחנו לעשות אותו דבר. זה היה עוד צעד ענק שלנו ביחד אל עבר החלום, ובחיי שאף פעם לא נהניתי ככה מהדרך אליו.

שבוע טוב וירוק לכולם!

הכותב הינו אוהד מכבי חיפה