אני לוזר? התפיסה המוטעית לגבי אמרי
קלופ מכנה אותו "מלך הגביעים של אירופה", יש לו חשבון פתוח עם אנגליה וכולם זוכרים אותו בגלל תמונה אחת לפני חמש שנים. כך הפך הספרדי את ויאריאל לסנסציה של אירופה
שניות ספורות אחרי שסרג'י רוברטו כבש את ה-1:6 הכי מפורסם בעולם הכדורגל, המצלמה התבייתה על אונאי אמרי, שתפס את הראש וניסה לעצור את הדמעות שהחלו לחנוק את גרונו. התמונה הזאת נצרבה בזיכרון של ליגת האלופות כרגע השפל של מאמן פ.ס.ז', שהפך לגיבור הטראגי בכישלון הקולוסאלי של קבוצתו. בפרספקטיבה של חמש שנים, אמרי לעולם לא יוכל למחוק את הפרק הנמוך בקריירה שלו, אבל כן את תווית הלוזר התורן שדבקה בו (בצורה לא ממש הוגנת), אחרי שהוביל את ויאריאל לחצי גמר ליגת האלופות בצורה סנסציונית בעונה הנוכחית.
כי אמרי הוא הכל חוץ מלוזר, אם כבר ההיפך הגמור. יורגן קלופ, המנג'ר של ליברפול, שיפגוש אותו הערב (22:00) באנפילד כבר כינה את הבאסקי: "מלך הגביעים של אירופה". ועם עובדות לא מתווכחים. אמרי מחזיק בשיא של ארבע זכיות בליגה האירופית, האחרונה שבהן עם אותה ויאריאל, שגברה בפנדלים על מנצ'סטר יונייטד בגמר בגדנסק אשתקד. בארונו עוד שלושה גביעים עם סביליה, מלכת המפעל השני בחשיבותו באירופה. למעשה מאז 2014, אמרי מחזיק ברקורד פנומנלי של 24 ניצחונות ב-25 שלבי נוקאאוט (כולל גמרים) בליגה האירופית, כאשר ההפסד היחיד היה עם ארסנל לצ'לסי בגמר בבאקו ב-2019.
ואם נחזור לאפקט הרמונטדה בקאמפ נואו ב-2017, אז צריך לזכור שאמרי הפסיד את האליפות למונאקו ובילה עוד עונה אחת בפ.ס.ז' לפני שעזב עם אליפות היחידה שלו בקריירה, אך ללא הישג משמעותי באירופה. לאחר מכן לקח את המושכות בארסנל בתקופת הכיסופים לארסן ונגר, ולא הצליח להחזיק מעמד בחדר ההלבשה באמירויות יותר משנה וחצי עד שפוטר בנובמבר 2019 לאחר שהודה בסדרה של טעויות מקצועיות וניהוליות שהובילו לסיום דרכו באמירויות. בצומת הזאת, כשברור כי הקריירה של אמרי לא תנסוק לרמות ההישגיות והיציבות של פפ גווארדיולה או קלופ, המאמן הבאסקי בחר לשבת בבית עד שקיבל הצעה מוויאריאל, מועדון שאפתני אך מעיר קטנה, מרוחקת מאור הזרקורים של לונדון ופריז. בדיעבד, מסתבר שזו ההחלטה הטובה ביותר שקיבל.
וזה ממש לא הרגיש כך בתחילת העונה הנוכחית. אחרי הזכיה ההיסטורית בליגה האירופית, ויאריאל ואמרי נכנסו רע מאוד לעונה הזאת ואפילו נקלעו לתחתית הליגה הספרדית, כאשר שני המוציאים לפועל העיקריים: ג'רארד מורנו וארנו דנז'ומה הושבתו בשל פציעות. השינוי הגדול הגיע בדצמבר, כשבמחזור האחרון של שלב הבתים, ויאריאל היתה חייבת ניצחון בברגמו, אותו השיגה עם 3:4 מרשים על אטאלנטה שסידר את הכרטיס לשמינית הגמר. זה המשיך כמובן ב-0:3 האדיר על יובנטוס בטורינו בשלב הנוקאאוט והגיע לשיא עם השער של סמואל צ'וקואזה באליאנץ ארנה, שהדיח את באיירן מינכן הגדולה והעניק לצוללת הצהובה כרטיס לחצי גמר ליגת האלופות. הראשון עבור הקבוצה מעיר בת 50 אלף תושבים מאז 2006.
אם להודות על האמת, אז בכל השנים המוצלחות הללו באירופה, אמרי לא נחשב למאמן ליגה הישגי במיוחד. ויאריאל שלו צפויה לסיים עונה שניה ברציפות במקום השביעי בלה ליגה, כאשר עם סביליה בכל שנות הקסם באירופית העפילה פעם אחת בלבד לליגת האלופות (והודחה בשלב הבתים). אבל מה שכן, מדובר במאמן טקטי ופרגמטי שמכין את הקבוצות שלו למפגשים גדולים בצורה האולטימטיבית ובונה על כך קריירה. זה לא מקרי שוויאריאל היא הקבוצה היחידה העונה שלא ספגה מריאל מדריד (פעמיים 0:0) ובשני מפגשים מול אתלטיקו, יצאה הצוללת עם נקודה. בשני המשחקים מול באיירן מינכן, הוכיחה ויאריאל ריאל גמישות מחשבתית. במשחק הראשון היא התקיפה ללא כל הגבלה (וניצחה רק 0:1) ובגומלין עמדה כמו חומה בצורה מול התותחים הבווארים (1:1).
בניגוד ללחצים שהופעלו עליו בפ.ס.ז' וארסנל בכל הקשור להישגיות ולסגנון כדורגל מסוים, בוויאריאל הסיפור שונה לחלוטין. הבעלים של הצוללת הצהובה, משפחת רויג, לא דרשה מאמרי הסברים על חוסר היציבות בליגה ומעמדו לא התערער ליותר מחלקיק שניה, חרף העובדה שהקבוצה עדיין לא הבטיחה מקום באירופה בעונה הבאה ורחוקה מאוד מהטופ 4 בלה ליגה. כתב אל פאיס, דייגו טורס, ציין: "הנהלת ויאריאל מרוצה מהעובדה שיש לה מאמן שעובד קשה, אחד שלא מעורר איבה או מתחים מיותרים עם השחקנים וכזה שלשמחת כל האוהדים מצליח להרשים בשלבי הנוקאאוט באירופה. אמרי הרגיע את כולם עם הזכיה ההיסטורית בליגה האירופית, שהיתה ציון דרך עבור המועדון, ועבורו היתה סוג של הקלה ושחרור מקצועי נוכח אי ההישגים בפריז וארסנל".
לקראת המפגש מול ליברפול, לאמרי יש חשבון פתוח עם הכדורגל האנגלי. התקשורת והקהל לא בדיוק קיבלו אותו בצורה נאותה כאשר נחת בארסנל. הביטוי שחקוק בזכרון הבריטי הוא ברכת ערב טוב שנשא באנגלית שבורה ("good ebening") במסיבת העיתונאים המפורסמת בממלכה. לכך, יש לצרף את העובדה כי סירב להצעה להצטרף לניוקאסל, שחיפשה מאמן בעל שיעור קומה להשאיר אותה בפרמיירליג באמצע העונה, מה שכנראה היה צעד לא רק לויאלי למעסקיו בוויאריאל, אלא גם נכון מקצועית. בוויאריאל לימד אמרי את השחקנים שלו לסבול כדי לנצח. לקבוצה הספרדית הצנועה היו 35 אחוזי החזקה בכדור במשחק הגומלין מול באיירן, והכל עבד לפי תכנית סדורה עד למתפרצת הקטלנית האחרונה שהסתיימה בשער העליה של צ'וקואזה. נראה שבשלב הזה של הקריירה שלו, המאמן הבאסקי היה זקוק לקבוצה שיוכל לעצב אותה לפי רצונו והדבר נושא פרי שנה שניה ברציפות באירופה.
יש מאמנים שמתמחים במשחקים בודדים ובמובן הזה, אמרי מאוד מזכיר את רפא בניטס שזכה עם ליברפול ב-2005 בליגת האלופות. ליברפול הנוכחית, כמו גם שתי היריבות הקודמות של ויאריאל, סומנה כפייבוריטית מובהקת לעבור את הצוללת הצהובה ולהעפיל לגמר האלופות בפריז בחודש הבא. אף אחד לא יכול לטעון אחרת. גם ההיעדרות (ככל הנראה) של מורנו, כנראה השחקן המוכשר ביותר בסגל של אמרי, לא עוזרת לסיכויים של ויאריאל הנשענת על התקציב השמיני בגודלו בספרד ובעלת סגל שחקנים צנוע לאין שיעור מהיריבה האנגלית העוצמתית שחולמת על זכיה בכל ארבעת התארים העונה.
עם זאת, לצוללת הצהובה אין שום בעיה להגיע כאנדרדוג, וגם לא לאמרי ששואף לכתוב עוד פרק מופלא בקמפיין. דבר אחד בטוח: לא משנה מה יקרה בצמד המפגשים מול האדומים, העונה הזאת תכתב באותיות של זהב בדפי ההיסטוריה של ויאריאל ובעמוד הוויקיפדיה של אמרי, שכבר לא צריך לתפוס את הראש. "אני מאמן הרבה יותר טוב היום מאשר הייתי בפ.ס.ז'", הוא טען לא מזמן בראיון בצרפת. אז מי אנחנו שנפקפק בכך?