פודן בתפקיד מסי: העיקרון המנצח של פפ גווארדיולה

בסופו של דבר, הפתעה לא הייתה כאן. מלכתחילה היה ברור שהסיכויים של ריאל מדריד לעבור את הגומלין מול מנצ'סטר סיטי בהצלחה היו קטנים. גם אם סרחיו ראמוס היה משחק.

סיטי ברבע הגמר בעיקר בזכות הניצחון הענק, 1:2 בסנטיאגו ברנבאו לפני חמישה וחצי חודשים, ואתמול היא הייתה צריכה בסך הכל לא לספוג יותר משער אחד. ועובדה, זה בדיוק מה שקרה. כלומר, גם אם רפאל ואראן לא היה עושה את שתי הטעויות הקשות, וגם אם ראחים סטרלינג וגבריאל ז'סוס לא היו מבקיעים, הסיטיזנס עדיין היו עולים לרבע הגמר ונוסעת לליסבון.

אך יחד עם זאת, הניצחון אמש הוא זריקת מרץ מוראלית אדירה לפפ גווארדיולה ולשחקניו. לנצח פעמיים את ריאל מדריד זה לא עניין של מה בכך, ולהדיח את זינדין זידאן מהצ'מפיונס, זה כבר אירוע היסטורי. עד אתמול, זידאן המאמן מעולם לא הודח בשלבי הנוק-אאוט של המפעל. בתשעה מפגשים כפולים הוא תמיד ניצח, ולזה תוסיפו עוד שלושה ניצחונות בגמרים.

רפאל וראן אולי ייזכר כדמות הטראגית של המשחק, אבל אסור לשכוח את מה שסיטי עשתה על המגרש, שהביא לה את הניצחון. הלחץ שעשו שלושת החלוצים – סטרלינג, ז'סוס ופיל פודן – על שחקני ההגנה של ריאל היה מדהים, והלחץ הזה הוא שהניב את הטעות הראשונה של וראן ואת השער הראשון. מאז שגווארדיולה החל לאמן לחץ קדמי הוא אחד העקרונות העיקריים בהם הוא דוגל. כמו שהוא עצמו אמר אתמול: "לפעמים זה מצליח ולפעמים לא". ואתמול, זה הצליח ביג טיים.

בתחילת דרכו בברצלונה הלוחצים העיקריים היו סמואל אטו ופדרו, וכך היה גם בבאיירן מינכן וגם בסיטי. קשה להאמין שזידאן לא היה מוכן לכך, במיוחד כאשר מנהיג ההגנה סרחיו ראמוס ביציע. אך מה שהפתיע היה ההתעקשות של וראן, אדר מיליטאו, קאסמירו וטיבו קורטואה להניע בכל זאת את הכדור תחת הלחץ המאסיבי הזה. מעולם לא ראינו כל כך הרבה מסירות לא מדויקות של ריאל מדריד ב-30 המטרים שליד השער שלה. בשער השני, וראן התעקש למסור לאחור לשוער אחרי שלא הסתדר עם כדור הגובה, במקום להעיף אותו ליציע.

מהלך מבריק נוסף של גווארדיולה היה להציב בתחילת המשחק את פיל פודן הצעיר כ-9 מדומה, ולזה זידאן לחלוטין לא היה מוכן. לגווארדיולה יש נטייה לעשות הפתעות טקטיות במשחקים גדולים, ומבחינה זו הוא מהמר אמיץ מאוד. וכמו המהמרים הגדולים, לפעמים זה מתפוצץ לו בפנים, אבל לא אתמול. פודן, שבעונה הבאה כבר יהיה שחקן הרכב כמעט קבוע אחרי העזיבה של דויד סילבה, עשה עבודה מדהימה בחצי השעה הראשונה. הוא נע על כל המגרש, הגיע לפעמים עד 20 מטרים מהשער שלו, היה שותף מלא בלחץ על בלמי ריאל ופינה שטחים לקווין דה בריינה, שהגיע מעמדות אחוריות.

למי שזוכר, גוורדיולה הציב את ליאו מסי כ-9 מדומה בפעם הראשונה בקלאסיקו של 2010 בברנבאו. זה הסתיים ב-2:6 מהדהד והיסטורי, שאף אוהד של בארסה או של ריאל לא ישכח לעולם. פודן הוא לא מסי, אפילו לא קרוב לכך, אבל מבחינה טקטית הוא עשה עבודה דומה, ושוב פפ עשה את המהלך הזה מול ריאל.

אפרופו דה בריינה, הוא שוב הוכיח אתמול שהוא הקשר הטוב בעולם. הבלגי יצר במשחק תשעה מצבי הבקעה, הכי הרבה שמישהו עשה במשחק צ'מפיונס מול ריאל מדריד ב-17 השנים האחרונות! טוב, זה לא מפתיע כאשר מדובר במי שממוצע יצירת המצבים שלו העונה בפרמיירליג הוא אחד בכל 21 דקות בממוצע, שזה הכי הרבה אי פעם בחמש הליגות הגדולות של אירופה, למעט מקרה בודד (דימיטרי פאייט במארסיי לפני 3 שנים). מבחינתי, אפשר לשנות לבלגי הג'ינג'י את השם ולהתחיל לקרוא לו החל מעכשיו KEVIN THE BRAIN.

אגב, פפ הפך אתמול למאמן השלישי בלבד בהיסטוריה שמדיח את ה"בלאנקוס" פעמיים מליגת האלופות (יש לו גם הדחה אחת מולם עם באיירן מינכן). ב-2011 הוא ניצח אותם בחצי הגמר כשאימן את בארסה. רק מרצ'לו ליפי ואוטמר היצפלד עשו זאת לפניו.

בעוד שבוע בדיוק, בשבת הבאה, מנצ'סטר סיטי תתמודד ברבע הגמר מול ליון, זו שהדיחה את יובנטוס. מבחינת פפ, אלה חדשות מצויינות וברור שהוא מעדיף את ליון מאשר את יובה ואת כריסטיאנו רונלדו. אז נכון, המנג'ר כבר הזהיר אתמול שליון היא יריבה לא פשוטה ושהסקאוטים שלו כבר התריעו בפניו על כך, והוא בוודאי לא שכח שליון ניצחה אותו 1:2 באנגליה, בשלב הבתים בעונה שעברה. גם בגומלין בצרפת סיטי לא הצליחה לנצח, והמפגש הסתיים ב-2:2.

ועדיין, ברור שמנצ'סטר סיטי תהיה הפייבוריטית באיצטדיון ז'וזה אלבלדה. ובכושרה הנוכחי, מול קבוצה ששיחקה רק פעמיים בחצי השנה האחרונה, היא צריכה לנצח. ואם זה אכן יקרה, היריבה בחצי הגמר תהיה ככל הנראה אחת משתי הקבוצות שהכי קרובות לליבו, השתיים אותן אימן בעבר, ברצלונה או באיירן מינכן. נכון, בארסה ובאיירן עדיין צריכות להשלים הלילה את המלאכה במשחקי הגומלין שלהן. ועדיין, לחשוב על פפ מול מסי או מול לבנדובסקי בחצי הגמר, לא יכול להיות סיפור מרתק יותר מזה.