16 שנים אחרי, וההישג רק מתעצם. באיזה עולם מכבי תל אביב יכולה לנצח את אייאקס? ועוד מכבי ההיא, שסיימה את העונה במקום השמיני - חמש נקודות בלבד מהקו האדום. הצהובים הגיעו למשחק באצטדיון רמת גן עם 0 בטור השערים והנקודות אחרי שלושה מחזורים בליגת האלופות. ואז הגיע ברוך דגו, הילד שגדל באשדוד וחוגג היום (שבת) 38, עלה לערב אחד אל גג העולם, וכבש את אירופה.
"הלכנו לישון בלילה עם תמונות של שחקני אייאקס וידענו עליהם הכל", סיפר דגו על הההכנות לקראת המשחק ב-2004, "לאורך כל השבוע התרכזנו בלחלום ולהאמין בניצחון, חשבנו על כמה אושר ושמחה אנחנו יכולים להביא לאוהדים ולכל מדינת ישראל".
באותה תקופה הסגל של מכבי היה צעיר מאוד. ההרכב של ניר קלינגר כלל את לירן ותמיר כהן, אבי סטרול, קובי מוסא, ארז מסיקה וכמובן דגו, שמשחק כיום בגן יבנה מליגה ג'. מנגד, אייאקס הציגה סגל נוצץ עם מארטין סטקלנבורג, ווסלי סניידר, סטיבן פינאר, נייג'ל דה יונג ורפאל ואן-דר וארט. "מבחינת תקציב ואיכות הסגל, יש הבדל של שמיים וארץ בין מכבי של אז למכבי של היום", משחזר דגו, "היינו ילדים והתמודדנו עם אייאקס הגדולה, אמרנו לעצמנו שלא משנה מה תהיה התוצאה, ניתן את הכל עד הסוף".
המחצית הראשונה הסתיימה בתיקו מאופס, ואז הגיעה הדקה ה-49. "ראיתי את סטרול בועט כדור ארוך לעבר ישמעאל אדו. הייתי כמה מטרים מאחור ואמרתי לעצמי שאתן את הספרינט של החיים שלי, בתקווה שהוא יחליק את הכדור לאחור. למזלי הוא גבר על הבלם ונגח את הכדור לעבר הרחבה והרגשתי שזה יכול לקרות. הייתי נעול על השער ונתתי בעיטה מכל הלב, כשהכדור פגש את הרשת הייתי בבועה. החגיגות עם השחקנים והשאגות האדירות של הקהל העיפו אותי לעננים. רק אחרי דקה או שתיים הבנתי מה קרה, זה רגע שאקח איתי לכל החיים".
"אירופה עומדת דום ומברכת את ברוך דגו", שאג יורם ארבל אחרי שהקשר השלים צמד בתוך שבע דקות. "הם הניעו את הכדור כמו שהולנדים יודעים ופתאום זיהיתי טעות. הבנתי שהייטנחה הולך להחזיר כדור לאחור ויצאתי ללחוץ. קיוויתי שסטקלנבורג יבעט והכדור יפגע בי וזה מה שקרה. תן לי עוד עשר פעמים ואני לא חוטף לו. הכדור פשוט פגע בי ונכנס לרשת, זה היה רגע בלתי נשכח".
ואז אייאקס כבשה בדקה ה-88 וצימקה ל-2:1. "ירד לי הלב לתחתונים והתפללתי לאלוהים שלא נקבל שער שיוויון", נזכר דגו ברגעי הדרמה, "זו הייתה הזדמנות בלתי חוזרת לנצח משחק בליגת האלופות. הוצאנו כל-כך הרבה אנרגיה במשחק הזה, במיוחד בעבודה הטקטית וההגנתית, הם הניעו את הכדור במהירות לא נורמאלית".
"היינו מרוסקים, ככל שהזמן עבר הם לחצו יותר", הוא המשיך, "כשהם כבשו, הסתכלתי על השעון ונשארו 2-3 דקות לסיום - זה עבר כמו נצח. עשיתי 'שמע ישראל' ופשוט רצנו כמו משוגעים. הקהל הכניס אותנו לטירוף והעידוד נתן לנו את האקסטרה עד השנייה האחרונה".
הצהובים שרדו את הלחץ ושריקת הסיום צלצלה כמו שיר בחופה, האות לפתיחת החגיגות. "הרגשתי צמרמורת בכל הגוף. זה ניצחון שילך עם כל שחקן ושחקן עד סוף החיים. מי שלא היה שחקן כדורגל לעולם לא יוכל להבין את זה. בחלומות הכי ורודים שלי לא חלמתי שאבקיע צמד מולם וננצח, חוויתי באותו יום רגעי אושר שאזכה לספר לילדים שלי".