למה לה פוליטיקה: הקרבות הפנימיים בבארסה

כששחקני ברצלונה עלו אל כר הדשא בקאמפ נואו בשבת האחרונה, לקראת משחק הליגה מול אייבאר, קמו עשרות אלפי אוהדים ממושביהם, נופפו במטפחות לבנות וצעקו בקצב: "ברתומיאו, תתפטר!".

12 שנה חלפו מאז הפעם האחרונה שמחזה שכזה נראה באיצטדיון של ברצלונה. כן, בפעם הקודמת שאוהדי בארסה עשו את ה"פניולאדה", זה קרה לפני עידן פפ גוורדיולה כמאמן הקבוצה. זה קרה בתקופתו של המאמן ההולנדי פרנק רייקארד, שנכשל בתפקידו שנתיים אחרי שהוליך את בארסה לזכייה בליגת האלופות.

כשאוהדי ברצלונה או ריאל מדריד מפגינים כך, על פי מיטב המסורת של זירות מלחמות השוורים בספרד, יש לכך משמעות אדירה. כי בניגוד למועדונים אחרים, בבארסה ובריאל הנשיא נבחר ע"י ה"סוסיוס", חברי המועדון, כלומר האוהדים. לבארסה ולריאל מדריד אין בעלים עשיר, איזה אוליגרך, או שייח' או סתם מיליארדר אמריקני. בשני המועדונים הגדולים של ספרד בעלי-הבית האמיתיים הם האוהדים.

אז נכון, פלורנטינו פרס הצליח לבסס את מעמדו כשליט הכל יכול בריאל מדריד ע"י שינוי החוקים, כך שיהיה קשה למועמד אחר להתמודד מולו, שלא לדבר על לנצח אותו. אבל בברצלונה הסיפור שונה לחלוטין.

ברתומיאו נכנס לתפקיד ב-2014 כנשיא זמני אחרי התפטרותו של סנדרו רוסיי, שהסתבך בפרשת הרכישה של ניימאר. רוסיי נמצא אשם בשחיתות ומאז נכנס לכלא.

ברתומיאו, שהיה סגנו, נבחר לנשיאות ב-2015 ואמור לסיים את הקדנציה בת 6 השנים שלו ב-2021, כאשר אמורות להיערך הבחירות הבאות. ועל פי התקנון הוא לא יכול לשמש כנשיא ביותר משתי קדנציות ולכן בכל מקרה הוא יסיים את תפקידו.

אלא שאוהדי ברצלונה לא מוכנים לחכות עוד שנה וחצי. הם רוצים שברתומיאו יעזוב את תפקידו כאן ועכשיו. כבר כמה שנים שיש אי שביעות רצון מהתפקוד שלו ושל ההנהלה שלו, אולם מה שקרה בחודשים האחרונים פשוט הגדיש את הסאה.

בקיץ ניסה ברתומיאו להחזיר לקבוצה את "הבן האובד" ניימאר, כאשר השחקנים הבכירים בקבוצה כמו לאו מסי וג'רארד פיקה לחצו עליו לעשות זאת. אבל כל הניסיונות עלו בתוהו.

במקביל, למרות ההבנה שהמאמן ארנסטו ואלוורדה מיצה את עצמו אחרי שני כשלונות רצופים בליגת האלופות, ההדחות הכואבות מול רומא וליברפול, הוחלט להשאיר אותו בתפקיד. חצי שנה לאחר מכן החליט ברתומיאו בכל זאת לפטר את המאמן הבאסקי – אבל זה היה באמצע העונה והיה ברור שיהיה קשה להחתים מאמן בכיר בזמן שכזה.

בסופו של דבר הוחתם קיקה סטיין, מאמן שישב בבית חצי שנה אחרי שבטיס חשבה שהוא לא מספיק טוב עבורה. אבל השערוריה הגדולה התגלתה מייד לאחר מכן.

התברר שברצלונה פנתה לרונלד קומאן ולצ'אבי מאחורי גבו של ואלוורדה, כשזה עדיין עבד בקבוצה. שניהם סירבו להצעה, כל אחד מהסיבה שלו. אולם זה היה מהלך מביש.

אם זה לא הספיק, המנהל המקצועי אריק אבידל, שנשלח לקטאר כדי להיפגש עם צ'אבי, אמר כי השחקנים היו אלו שרצו בפיטוריו של ואלוורדה.

מסי לא יכול היה לשתוק על האשמה שכזו ותקף בחריפות את אבידל. כפי שזה נראה כעת ימיו של אבידל בתפקיד ספורים – אולי כמו של הנשיא שלו, שלא מספיק להסתבך.

בשבוע שעבר נחשף כי הנהלת ברצלונה העסיקה חברה דרום אמריקנית, כדי שתנטר פוסטים ברשתות החברתיות. לכאורה אין בכך כל רע, אולם על פי הפירסומים, החברה שקיבלה מיליון דולר לשנה דאגה לשתול פוסטים שתקפו את כל יריביו של ברתומיאו, אולם גם את מסי ואת אשתו אנטונלה...

נשיא ברצלונה הכחיש מכל וכל, אולם מיהר לסיים את ההתקשרות עם החברה ובנוסף פיטר את יד ימינו, ז'אומה מאספרר, מי שנתפס כאחראי לשערוריה.

הרוחות בהנהלת ברצלונה סוערות. בישיבת החירום שהתקיימה בסוף השבוע שעבר דרשו סגני הנשיא אמילי רוסו וג'ורדי קארדונר שברתומיאו יכריז על בחירות באופן מיידי.

כפי שזה נראה כעת, לברתומיאו לא תהיה ברירה, למרות שהוא ינסה לדחות את ההחלטה ככל האפשר. הטקטיקה שלו ברורה: אם הקבוצה תצליח, האוהדים יירגעו ואולי אפילו ישכחו את כל השערוריות האחרונות.

כי בסופו של דבר האוהד רוצה קודם כל נצחונות והצלחות. ניצחון הערב (22:00) על נאפולי בשמינית גמר ליגת האלופות, ובמיוחד ניצחון בקלאסיקו ביום ראשון בברנבאו על ריאל מדריד, ייתנו לברתומיאו אוויר לנשימה.

מי שממתין בינתיים להתפתחויות הוא ויקטור פונט, שכרגע נראה כמועמד בעל הסיכויים הטובים ביותר לנצח בבחירות הבאות, ולא משנה מתי ייערכו.

לפונט יש תכנית פעולה ברורה. הוא גייס כוכבי עבר של בארסה שממתינים לרגע בו ייבחר. צ'אבי אמור להיות המאמן הבא של הקבוצה (ולכן סירב להצעה לקבל את הג'וב כעת), וקרלס פויול מיועד להיות המנהל המקצועי. אף אחד לא התפלא כאשר השניים היוו מטרות ברורות לאותם פוסטים פוגעניים.

האבסורד הוא שמי שבינתיים מציל את ברתומיאו הוא דווקא לאו מסי. על פי ההתרחשויות האחרונות מסי הפך להיות גם הוא מתנגד חריף של הנשיא ודי ברור שהוא לא באמת מאמין להכחשות שלו.

למזלו של ברתומיאו, כשמסי עולה על המגרש הוא לא חושב פוליטיקה אלא רק כדורגל. והרביעייה שכבש בשבת מול אייבאר הוכיחה זאת יותר מכל.