ללכת עם, להרגיש בלי: על דילמת ניימאר

המשחקים המקדימים מאחורינו. הדבר האמיתי לפנינו. ליגת האלופות חוזרת עם שמינית גמר הנוצצת והמדור יעסוק כולו בנושאים הבוערים והסיפורים החשובים הנוגעים לקבוצות שישחקו השבוע. אלה התובנות שבידינו:

חמישה כוכבים: ליברפול זכתה ביושר בתואר הבלתי רשמי של המועמדת מספר אחת להגן על תארה ולזכות פעם נוספת בליגת האלופות. הקבוצה הכי מרשימה, עוצמתית ומפחידה של עונת 2019/20, שסופרת כבר 17 ניצחונות ליגה רצופים ובדרך לשבור כמה וכמה שיאים מקומיים, רוצה להפוך לשלישית אחרי ריאל מדריד ויובנטוס שמגיעה שלוש עונות ברצף לגמר האלופות (בפורמט החדש). הישג שאפילו בארסה הגדולה של פפ גווארדיולה או גראנדה מילאן של אריגו סאקי לא טעמו ממנו. ונראה שהאתגר הזה, גדול עוד יותר, נוכח העובדה שההיסטוריה מלמדת שקבוצות שמרסקות את הליגה ו-'חוגגות' אליפות כבר בחורף, סופן לפקשש בשלבים הגבוהים של ליגת האלופות.

בהנחה לא מופרכת שתשיג 100 נקודות ליגה (צריכה 24 מ-36) ליברפול תיכנס למועדון מצומצם שנרשמו אליו כבר ריאל מדריד (2011/12), ברצלונה (2012/13), יובנטוס (2013/4) ומנצ'סטר סיטי (2017/18) מבין הליגות הגדולות. אפשר להוסיף את באיירן מינכן של 2013/14 שיאנית הבונדסליגה (91 נקודות ב-34 מחזורים) לרשימה האקסולסיבית הזאת. המשותף למועדון 100 הנקודות הוא שאף אחת מהן לא הניפה את הגביע עם האוזניים הגדולות ונעצרו מקסימום בחצי גמר המפעל באותה עונת שיא. האם ליברפול תהיה הקורבן הבא ותפגע באירופה כתוצאה מחסור תחרותיות בפרמיירליג? בינתיים, נראה שיורגן קלופ שומר על מתח גבוה בכל משחק ליגה וממעט לבצע רוטציות (עד שני שינויים בכל הרכב בליגה). יכול להיות שהוא מבין שזו הדרך הטובה ביותר למנוע נפילת מתח, כפי שלימדו מקרי העבר.

ארבעה כוכבים: האם שווה לסכן את ניימאר? תחושה של דז'ה וו עוברת על פ.ס.ז', ששוב נתקלת בסוגיה הרגישה עם הכדורגלן היקר בעולם, שסוחב פציעה בצלעות. האמת היא, שניימאר פספס כבר 52 משחקים ובערך 40 אחוז מהמשחקים של סן ז'רמן מאז נחת אצלה בסכום של 226 מיליון יורו, לפני שנתיים וחצי מברצלונה. פאריס כבר התרגלה לעלות על הדשא ללא הברזילאי שלה ואפילו לתת הצגות בלעדיו. הנה שני משחקים מהזכרון הקצר שלנו: 0:2 על מנצ'סטר יונייטד בשמינית גמר האלופות (לפני ההדחה המביכה בבית) ו-0:3 על ריאל מדריד בשלב הבתים מוקדם יותר העונה.

מעבר לכך, נדמה שבעונת המשחקים הנוכחית, פאריס תיקנה את רוב הבעיות הכרוניות שפגעו בה במעמדים הגדולים בשנים שעברו. מציאת שוער יציב כמו קיילור נבאס, קשר אחורי גרזן שישכיח את העזיבה של טיאגו מוטה - אידריסה גיי, תרומה יפה של שחקנים משלימים כמו פאבלו סראביה, שהחל להתאקלם בבירה הצרפתית ככל שמגיעים לרגעי ההכרעה של העונה, וחילוף משמרות נכון בהתקפה - בדמות הגעתו של מאורו איקרדי על חשבון אדינסון קבאני המצוי בירידה. כמו שכבר הבנתם, שאלת ניימאר כבר לא אמורה להכניס את הפריזאים להיסטריה, ומידת כשירותו לא יכולה לשמש כתירוץ.

שלושה כוכבים: על פניו, המפגש בין ולנסיה לאטאלנטה מוגדר כקרב הכי פחות אטרקטיבי בשמינית הגמר. מצד שני, הוא גם אחד המשחקים הכי מאתגרים, וכל תוצאה בו באמת אפשרית. שתי הקבוצות הגיעו למעמד אחרי קאמבקים אדירים במחזור הסיום של שלב הבתים, מה שרק מחזק את הטענה שמדובר בקבוצות בלתי צפויות. מצד אחד, אטאלנטה שנחשבת לקבוצה סופר התקפית ובאמתחתה כבר 63 שערי ליגה (יותר מכל קבוצה אחרת בסריה A), ומהעבר השני ולנסיה, שאומנם מדורגת רק במקום השביעי בספרד, אבל ידועה בתור קבוצה שמוציאה מעצמה את המיטב במשחקים גדולים (תשאלו את ברצלונה, אייאקס וצ'לסי). העטלפים לא היו ברבע הגמר כבר 13 שנים וזו הזדמנות יוצאת דופן לחזור לשמונה האחרונות, בעיקר בגלל שהיריבה שלה לא משחקת בבית (המשחק הראשון בסן סירו).

שני כוכבים: אין הרבה דברים טובים שאפשר לקחת מהעונה הזאת של טוטנהאם. סגנית אלופת אירופה, למי ששכח, כבר חוותה את המשבר הגדול שלה עם השביעייה שספגה מבאיירן מינכן באוקטובר והפיטורים המפתיעים של מאוריסיו פוצ'טינו. ז'וזה מוריניו, מחליפו, אומנם משיג תוצאות טובות יותר מקודמו (לפחות בעונה הנוכחית), אבל הספרס (מקום חמישי) מתקשים להתרומם לגבהים שהרגילו אותנו בשנים הקודמות. ובכל זאת, אם הייתה סיבה טובה לצפות בהם הרי שהיא נבעה מהביצועים של הונג מין סון, שהציב את עצמו בשורה אחת עם כוכבי העל של הפרמיירליג. אלא שהדרום קוריאני נפצע, וכעת טוטנהאם עומדת בפני שוקת שבורה.

סון, כזכור, הבקיע ביום ראשון צמד, כולל שער ניצחון בתוספת הזמן על אסטון וילה (2:3) והעלה את מאזנו העונה לתשעה שערי ליגה ושמונה בישולים. בליגת האלופות הוא הרשית כבר חמש פעמים ובסך הכל חווה את עונתו הטובה ביותר ברמת המעורבות בשערים עם 25 שערים ובישולים ב-32 משחקים בכל המסגרות). בעונה שעברה הוא היה הצלע השלישית במשולש ההתקפה המעולה, שכלל את הארי קיין וכריסטיאן אריקסן, והוביל את התרנגולים לגמר ליגת האלופות היסטורי אחרי מסע קסם, בניגוד לכל הציפיות. אחרי הפציעה של קיין, העריקה של אריקסן וההחלטה המוזרה לא לצרף חלוץ טבעי, נראה שמוריניו בצרות לקראת לייפציג.

כוכב אחד: במהלך חלון ינואר הגיע ארלינג הולאנד לדורטמונד בסערה ומאז כובש המטאור הנורבגי תשעה שערים בשישה משחקים בכל המסגרות. אבל הסיפור הגדול בדורטמונד העונה הוא משחק ההגנה - זה שכרגע מונע מההתקפה הנפלאה לנצל את כל ההיתרונות המובנים שלה ולהמצא בפסגת הבונדסליגה, לפני באיירן מינכן האימתנית. המאמן לוסיאן פאברה, שפעמים רבות באו אליו בטענות לקיבעון מחשבתי והיעדר תכנית ב', מבין לגמרי את הכשל מאחור (בעיקר רומן בורקי, שוער שאינו מתאים לרמות הגבוהות) והחליט לאחרונה לעלות עם קו של שלושה בלמים, כפי שעשה ב-0:4 הנהדר על פרנקפורט בשישי.

הצהובים-שחורים מצאו את נוסחת הקסם - וניצחו בשבעה מתשעת המשחקים בליגה במערך של 3-4-3 או 3-4-2-1. הם גם ספגו 10 שערים במשחקים הללו, לעומת 22 שערים ב-13 משחקים בקו של ארבעה בהגנה. האם כל זה אומר שדורטמונד תעבור את פ.ס.ז'? רוב הסיכויים שהתשובה לכך תהיה שלילית, מה שגם שהגרמנים יגיעו בלי יוליאן ברנדט ומרקו רויס הפצועים, אבל לפחות אפשר להגיד שהם באמת מנסים למצוא פתרונות למצוקות שלהם.

*הטור נערך מחדש בעקבות הפציעה של סון