ליברפול הייתה אחת מהאהבות הראשונות שלי בחיים. התחלתי לעקוב אחריה בתחילת שנות ה-80 ומהר מאוד נשבתה בקסמה. קני דלגליש הוא סוג של גיבור ילדות וגם את איאן ראש וג'ון אולדריג' אני זוכר היטב (לליברפול תמיד היו חלוצים גדולים). "ברצלונה של אירופה", אני קורא כיום לליברפול של אז ולא מבין איך אפשר היה לא להתחבר אליה? לכדורגל התוסס ולתשוקה, בטח לעומת הכדורגל האנגלי המסורתי המיושן. זה מה שהדליק אותי אז.
- הערב ב-21:45, ישיר ב-5SPORTHD: גמר ליגת האלופות הגדול
לא אשכח את הרגעים הגדולים של ליברפול עם אבי כהן ז"ל. חזיתי בו כובש שער עצמי ואחר כך עושה תיקון שרק הגדולים באמת יכולים לעשות עם שער ענק במשחק האליפות ב-1980. מאוחר יותר שיחקו בקבוצה גם רוני רוזנטל וכמובן יוסי בניון, כך שעם ליברפול אני מרגיש גם חיבור ישראלי חזק שמרגיש הכי טבעי עבורי.
ההתרגשות לקראת הגמר מול ריאל מדריד היא עצומה. האמת? כמעט כל הזכרונות שלי מליברפול נמחקו אחרי אותו גמר פסיכי באיסטנבול מול מילאן ב-2005. לא אשכח את הערב ההוא לעולם ובכל יום אני מתחרט על כך שלא עמדתי שם ביציע. נסעתי לחוף שלדג בכינרת וצפינו במשחק עם מקרן ומסך גדול בפאב מיוחד על שפת הכינרת שכבר לא קיים.
עוד לפני שהספקתי להתיישב בכיסא, פאולו מלדיני כבר העלה את מילאן ליתרון 0:1. היינו בדיכאון ואז הגיע שער של קרספו ואחריו עוד אחד. פיגור 3:0 במחצית, חלק מהאוהדים כבר מסתכלים על דלת היציאה וגם אני שקלתי לעזוב את המקום כי פשוט לא יכולתי לשאת את זה. בסופו של דבר ותודה לאל, נשארתי בפאב. ליברפול צימקה ל-3:1, נשארתי ממוגנט למסך והיתר היסטוריה. זה היה משחק שלא אשכח לעולם וככל הנראה גם החוויה הכי חזקה שעברתי בכדורגל.
חוויתי הרבה עליות וירידות עם ליברפול, אבל בשנתיים האחרונות אני מרגיש שחזרה לי התשוקה והאהבה למשחק בזכות הקבוצה המרתקת של יורגן קלופ. זה תהליך ולשמחתי אני חווה אותו גם דרך הילדים שלי, בעיקר הגדולים אלה ויהלי, שסחבתי אותם איתי לאנפילד למשחק ליגה מול ברנלי. נסענו ברכבת מלונדון ונכון, זו הייתה רק ברנלי, אבל הם אמרו לי שהרגישו "כמו במקדש". היום, גם הם מחוברים רגשית לליברפול וזה מעצים את החוויה שלי כאבא. חוויה שהפכה למשפחתית אצל הסלוצקיז.
תמיד שואלים אותי מה ירגש אותי יותר - אליפות עם מכבי תל אביב או ליגת האלופות עם ליברפול? פייר, זו שאלה קשה כי תלוי באיזו אליפות של מכבי תל אביב מדובר. האליפות הראשונה בעידן ג'ורדי קרויף, למשל, הייתה מאוד מרגשת ועוצמתית אחרי עשור שחון. מצד שני, האליפות השניה והשלישית כבר היו פחות מרגשות. אני חושב שכיוון שאני חי כאן בארץ, באופן טבעי ה"שכונה" קרובה אליי יותר מבחינה רגשית, אבל אם הייתי חי באנגליה? לא הייתה כאן שאלה בכלל.
בגמר הערב אני מתכנן חגיגה משפחתית בבית. לצערי, לא אהיה בקייב וקשה לי לראות את כל החברים אורזים מזוודות ומתכוננים לרגע הגדול, אבל כפיצוי אני מכין הרבה בירות ופינוקים. יש לי תחושה שהמשחק יילך להארכה כי עם ליברפול המשוגעת אי אפשר לדעת. אנחנו יכולים להתפרק אם ריאל תגיע מפוקסת ותעשה לליברפול את מה שעשתה ליובנטוס, אבל אני מרגיש שדווקא חוסר הניסיון של השחקנים בליברפול יכול לעבוד דווקא לטובתם. איך זה ייגמר? הייתי מהמר על 2:2 ודרמה מטורפת בתום 120 דקות והלוואי שאתחרט שלא הייתי שם, בדיוק כמו באיסטנבול.