מפסיקים להתנצל: אתלטיקו מובילה מהפכה

״הבטח לי שתזכור תמיד: אתה אמיץ יותר ממה שאתה מאמין, חזק יותר מאיך שאתה נראה וחכם יותר מכפי שאתה חושב״ – פו הדב
אמנם אתלטיקו מדריד היא הדבר הכי רחוק מדובי צהוב וחמוד מסרט של וולט דיסני, אך הציטוט הזה מתאר אותה בצורה מושלמת. התהליך וההתפתחות שעברה תחת דייגו סימאונה הוא מעורר השראה, אך באותו הזמן, גורם סבל ללא מעט אוהדי כדורגל, ולא רק בגלל שהקולצ׳ונרוס נוטים לנצח את הקבוצות שחלקם אוהבים.

• שבת, 21:40, ישיר ב-5SPORTHD ובערוץ 10: גמר ליגת האלופות

צריך להבין: את אתלטיקו, כל הביקורות האלה לא מעניינות. ״אנחנו בגמר ליגת האלופות וזה הדבר החשוב ביותר. למי אכפת באיזה סגנון אנחנו משחקים? זה עובד״, תהה בצדק אנטואן גרייזמן. הצרפתי משלים את ההתפתחות שלו לאחד הסופרסטארים הגדולים של הכדורגל העולמי, והוא עושהז את תחת מאמן וסטייל ששונים לחלוטין מהיצירתיות השופעת שלו. לא מחליפים את מה שלא מקולקל.

במשך שנים אתלטיקו הייתה הקורבן הקבוע של ברצלונה וריאל מדריד. זה כבר לא כך. הקולצ׳ונרוס עברו את ההתפתחות שלהם ממקום של נחיתות, על כך שלא הצליחו לדגדג את שתי היריבות הגדולות. כעת, הם כבר לא ממצמצים בקרב העיניים, כמו הסצינה הקלישאתית מהקולנוע של קאובויים ששולפים אקדחים ומתים לירות ולראות את היריבים מתים. השינוי היחיד הוא שסימאונה ושחקניו כבר לא משתמשים בקפצונים.

רוב אוהדי הכדורגל כיום הם מפונקים. הם התרגלו לטיקי-טאקה של באיירן מינכן, למופעים של כריסטיאנו רונאלדו, לכישוף של לואיס סוארס, ניימאר וליאו מסי. אתלטיקו היא ההיפך הגמור מכך, בגלל זה כל כך קל לבוא אליה בטענות. מכאן הקיפוח שהקולצ׳ונרוס שואבים ממנו כוח, תחושה שמתפוצצת על המגרש ומובילה להישגים. זה המשחק האלים, כי אגרסיבי זה מזמן לא, הגנת הברזל שיוצרת בונקר, העקיצה במצבים הנייחים וה-0:1 שסימאונה כל כך אוהב. אפשר להתלונן, אבל שוב: זה עובד.

אתלטיקו היא הדבר המרענן ביותר בכדורגל כיום, למרות המשחק הלא יפה לעין. היא הגדילה את השליטה הספרדית בענף, אבל גם הרסה לשתי הגדולות הנוספות מהמדינה. עם האהדה הבלתי נתפשת לבארסה וריאל, היה צורך בהכנסת שחקן נוסף למשוואה, אחד שיעשה בלאגן, שיצור עניין, ושלא יובילו עליו 2:0 כבר בחימום. קרלו אנצ׳לוטי הוא דווקא מישהו שהתגבר על הקולצ׳ונרוס וזכה על חשבונם בצ׳מפיונס לפני שנתיים, אבל חזר מהגמר עם סימנים כחולים: ״ריאל קיבלה בגמר את הקבוצה הכי קשה שאפשר לקבל, אתלטיקו היא פשוט קבוצה קשוחה מדי שלא סופגת״. תוסיפו לזה שנאה עירונית וקיבלתם קרב מושלם.

כולם אוהבים את האנדרדוג
הפריחה של הקולצ׳ונרוס גרמה למחלוקת ענקית בקרב אוהדי הענף. מי שאוהב את הכדורגל היפה כמובן נגעל, לא פחות, אך מצד שני, ההגעה מלמטה והמלחמה הגדולה, שהפילה את ענקיות היבשת, נוגעות בליבם של רבים אחרים. אירופה היא כבר לא מגרש המשחקים של שלוש קבוצות עיקריות. אתלטיקו עברה את ברצלונה ובאיירן, עכשיו היא רוצה לעשות זאת לריאל ולנקום על מה שנלקח ממנה בתוספת הזמן לפני שנתיים. סימאונה ושחקניו כאן כדי להישאר, וכבר הבנתם שממש לא אכפת להם אם אתם אוהבים זאת או לא.

לקראת הגמר, קוקה נשאל איך ויתר על הצעה מברצלונה וסיפק תשובה החלטית: כמו שקורה לרבים, גם הוא מתרגש מהקבוצה שלו. ״בארסה הביעה עניין לפני שנתיים וניהלנו שיחות״, חשף הקשר, ״אבל בדיוק זכינו באליפות. יש למועדון שלנו היסטוריה של 100 שנים וכעת אלה השנים היפות שלו. איך אני יכול לפספס את זה? איך אני יכול שלא להיות חלק מזה? זה יסתיים מתישהו״. אם זה לא מרגש, מה כן?

השיטה של סימאונה של הוצאת היריב מדעתו במשחק אלים ולהכות בו הייתה תשובה לכסף הגדול של שתי הגדולות בספרד. לאתלטיקו כיום יש יכולת כלכלית כמעט כמו לריאל ובארסה - היא אחד הגופים העסקיים המוצלחים בכדורגל האירופי, מספר חברי המועדון שלה גדל בכל שנה, היא חתמה על הסכמי חסות של עשרות מיליוני יורו ובקרוב תעבור לאיצטדיון חדש - אך אין לה מסורת ארוכה של זכייה בתארים ולא כל סופרסטאר ממהר להגיע אליה, זה משהו שהשתנה רק בשנים האחרונות ויקח זמן כדי לבנות. לכן, היא תמשיך לדבוק בתחושת הקיפוח כדי להצדיק את השיטה שלה. זאת מלחמה על כל תואר אפשרי שהיא רוצה להיות בה שחקן ראשי. כך היא רושמת הישגים, ואין לה שום סיבה להתנצל.

מהפכת הצעירים של סימאונה מוכיחה את עצמה. השמות המבטיחים ביבשת ששם עליהם יד, הופכים בזכותו ל״רוצחים״ על כר הדשא והפכו את אתלטיקו לקבוצה טובה יותר מזאת שהגיעה לגמר ב-2014. יש את כל הסיבות שבעולם לא להתחבר לגישה ולמסר שמעבירה הקבוצה כיום, אך זה המקום בו שחקנים מגשימים חלומות ורבים האוהדים שנהנים מהדברים הכי יפים שיש לספורט להציע: ניצחון הרוח, התשוקה והאנדרדוג. זוהי מהפכה של ממש בעולם הכדורגל, הגדולה ביותר מאז ההשתלטות של בארסה, וגם אותה אתלטיקו עברה.