נופל וקם: פטריס אברה נותן תשובה למבקרים

שנה אחרי שעזבו את מנצ'סטר יונייטד, ב"דיילי מייל" הבריטי ערכו השוואה: מה קרה לנמניה וידיץ' ופטריס אברה מאז שנפרדו מהמועדון, איתו זכו ב-5 אליפויות, פעם אחת בליגת האלופות וסיימו פעמיים כסגני אלופי אירופה. הגורל של השניים קשור זה בזה, כי לא רק שהם היו חלק חשוב מההגנה של אלכס פרגוסון בשנותיו האחרונות כמנג'ר, שניהם בחרו ללכת לאיטליה.

הממצאים: הסרבי סיים עונה די רעה באינטר, בעוד אברה זכה בדאבל עם יובנטוס וירשום את ההופעה החמישית שלו בגמר הצ'מפיונס, הישג זהה לקלרנס סיידורף ואחד פחות מהשיאן, פאולו מאלדיני. כזאת הייתה הקריירה של הצרפתי, הוא כל הזמן התגבר על קשיים ואפילו התבטא בנושא כשאמר "זה לא קל להיות פטריס אברה". נכון שהוא לא תמיד בולט, גם ביונייטד הוא לא היה כזה על אף ששימש כקפטן בעונותיו האחרונות, אבל הוא תמיד שם, ונקבל אותו גם בגמר בברלין מול ברצלונה.

גם בקרב על הגביע עם האוזניים הגדולות, אברה לא ימשוך תשומת לב אך ורק בזכותו. יש לו את לואיס סוארס שיעשה זאת בשבילו, זכר לתקרית האמירה הגזענית של האורוגוואי במפגש ההוא בין ליברפול ליונייטד. אבל עוד לפני אותו סיפור עם החלוץ, המגן השמאלי הצליח להשאיר מאחור כל אתגר קשוח שעמד בדרכו. כשהצטרף ליונייטד בינואר 2006, שנה וחצי אחרי שהופיע בגמר הצ'מפיונס עם מונאקו, זה לא הספיק לו כדי להשאיר את הגבות של אנשים למטה. "תהינו לגבי היכולות שלו כשהגיע. לא הבנו אם המנג'ר החתים שחקן או סייס (מטפל בסוסים), כי כולם פשוט רכבו עליו", נזכר פול סקולס.

הג'ינג'י העלה מהארכיון דרבי מול מנצ'סטר סיטי: "מההתחלה, שיטת המשחק שלהם הייתה לסמן אותו - ואני לא מאשים אותם - גם אנחנו היינו עושים אותו דבר. טרבור סינקלייר פשוט התעלל בו". סיום הקריירה באולד טראפורד הוזכר קודם, אבל הדעות חלוקות לגבי האם זאת הייתה הפרידה הכי יפה בעולם. למרות זאת, השדים האדומים תופסים גם היום חלק חשוב אצל הצרפתי בן ה-34. כשנשאל מה מיוחד אצל קרלוס טבס, חברו ביובה, ענה המגן: "הוא כמוני, יש לנו דם של יונייטד".

בקיץ הקודם, השדים המשיכו בהקמה מחדש, אחרי שעזיבת פרגוסון זרעה הרס. שנתיים אחרי, והבנייה תקועה. דייויד מויס הלך, לואי ואן חאל הגיע, וההולנדי לא ממש החליט אם להיפרד מאברה או לא. כשבעיתונות כבר הכריזו על הארכת חוזה בשנה נוספת, יונייטד הודיעה שהיא מתקדמת הלאה, אבל בלי הצרפתי, שנתן תחושה שהוא כבר לא עומד בקצב. לאוויר נזרקו כל מיני שמות, סוף קריירה ב-MLS, קאמבק משתלם כספית למונאקו, אבל המגן לא היה בשלב בו הוא מתפשר על כל אחת - הסטנדרטים שלו עדיין היו גבוהים. כשנותרה שנה לחוזהו, יובנטוס הגיעה, שילמה 1.5 מיליון ליש"ט והימרה על השחקן המתבגר.

הבחירה באיטליה לא הייתה מובנת מאליה. בקריירה המוקדמת של אברה, הוא עבר שם כמה תלאות לא פשוטות. הוא שיחק במרסלה מהליגה הרביעית והרוויח 20 יורו לשבוע, בהמשך עבר למונצה, ועורר עניין בלאציו ובמילאן, אבל ספג קריאות גזעניות כבר בגיל 17, שדחפו אותו למעבר לניס ובהמשך למונאקו. כמו יונייטד, גם יובה עברה בקיץ שינוי קיצוני. אנטוניו קונטה עזב, ולמרות שבניגוד לסר אלכס לא אימן 25 שנה, עדיין הצליח להרים את המועדון מהקרשים. 3 העונות שהעביר כמאמן הניחו את היסודות למסימיליאנו אלגרי מחליפו, שלקח את הקבוצה עד לגמר מול בארסה.

אלגרי הנחיל שיטה חדשה ביובה, אבל עשה זאת בהדרגה. בחודשים הראשונים בתפקיד, הוא דאג לשמור על "נוסחת קונטה" של שלושה בלמים, כלומר, מי שלכאורה משחק כמגן, בעצם ממלא את תפקיד הקיצוני, תפקיד אותו שיחק אברה בפעם האחרונה בסיבוב הראשון שלו באיטליה. "אחרי תקופת התאקלמות טבעית, לפטריס הייתה חצי עונה שנייה מעולה. הוא הפך לשחקן חשוב עם הרבה אישיות", סיפר מאמן יובנטוס. בהמשך, כש"מקס" עבר בהצלחה לשיטת ארבעה בקו האחורי ולצד הפציעה הארוכה של קוואדוו אסמואה, הצרפתי השתלט לחלוטין על העמדה המוכרת לו ובענק: הגברת הזקנה הפסידה העונה 3 משחקי ליגה, באף אחד מהם הוא לא שיחק, וכשעשה זאת, כבש פעם אחת, בישל שלושה והעמיד ממוצעים למשחק של 5.8 הרחקות מצבים מסוכנים, 3.4 תיקולים מוצלחים, 3.8 ניצחונות במאבקים אוויריים מתוך 6 ורץ קרוב ל-10 ק"מ.

"לקחתי את ראיין גיגס ופטריס לשיחה פעם ואמרתי להם: 'יש לי משהו חשוב לומר לכם'. מכל השחקנים בקבוצה שלנו, בשניכם אני רואה מאמנים אדירים בעתיד", סיפר פרגוסון. כל ההתחלות קשות, אבל נראה שזאת של אברה ביונייטד, בה נתן לעצמו חותם ברמות הכי גבוהות, הייתה מעבר לכך. למרות שיצא מכל משבר מחוזק, יש מקום אחד שבו המגן לא אהוב: בצרפת, המדינה אותה הוא מייצג.

בארץ הבאגט לא יהיו כאלה שישבר להם הלב לראות את אברה שבור בסיום גמר הצ'מפיונס. הם רואים בו שחצן, מקטגרים אותו ב"תסמונת תיירי הנרי", כזה שכמעט ולא שיחק במדינה ואיבד אליה קשר רגשי, וכמובן, הובלת המרד במאמן הנבחרת ריימונד דומנק במונדיאל 2010. רק אחרי שדידייה דשאן מונה למאמן הלאומי, המגן הפך לשחקן קבוע בהרכב, גם בגיל 34. על כך הוא אמר: "תמיד יהיו לך שונאים", וכנראה שאת המצב הזה כבר מאוחר לפתור, אבל זכייה שניה בצ'מפיונס תהיה דרך נהדרת להשאיר מאחור גם את הקושי הזה. רק שיסדר את הבעיה העונה לשם לואיס סוארס.