מתקרבים לחצות: 5 סינדרלות שהתחילו חזק ולא עמדו בלחץ
באטה בוריסוב הדהימה את אירופה אחרי שניצחה את באיירן מינכן, אבל סיכויי העלייה לשמינית לא לטובתה. כל זה הזכיר לניצן פלד מקרי עבר דומים: נבחרת דנמרק ממונדיאל 86', לטרל ספריוול בגולדן סטייט ואפילו יש דוגמא מהבייסבול
(gettyimages)
מכירים את "אתה פותח הכי חזק, ולאט לאט מגביר", נכון? אז יש כאלה, מה לעשות, שנגמר להם האוויר. באטה בוריסוב למשל. כולנו ראינו אותם הרי נגד הפועל קרית שמונה במוקדמות ליגת האלופות. הבנו שהם משחקים כדורגל מסודר עם יסודות טובים, ושיש להם שני כוכבים – רנאן ברסאן ואלכסנדר חלב – שיכולים להפתיע כל הגנה מדי פעם. ודווקא בגלל שראינו אותם, יכול להיות שאנחנו הישראלים היינו יותר בהלם מכל אחד אחר כאשר אותה באטה, שהייתה צריכה לעבוד כדי לעבור את קרית שמונה, פתחה את ליגת האלופות השנה עם 1:3 בליל ו-1:3 על באיירן מינכן.
מאז, כידוע, החבורה הנחמדה מבלארוס חזרה למימדיה הטבעיים. במחזור השלישי הגיעה תבוסה ביתית של 3:0 מול ולנסיה, ליל המשיכה להפסיד והכניסה פרופורציות בניצחון (המדהים) של באטה בצרפת. במחזור הרביעי, למרות שני שערים וכדורגל עם תעוזה, הבלארוסים הובסו שוב, הפעם 4:2 בספרד. כרגע, נראה שמשהו מאוד מיוחד יצטרך לקרות כדי שבאטה תיקח את פתיחת הקמפיין ההיסטורית שלה כל הדרך לשמינית הגמר.
מה שגרם לנו להיזכר בעוד כמה כאלה שלא הצליחו "לאט לאט להגביר". קבוצות שהגיעו למפעל כלשהו כשהן רחוקות מלהיות פייבוריטיות, אולי אפילו "באו קטנות", אבל איך שנפתחו השערים הן יצאו מהם חזק ומהר... רק כדי לראות את הפתיחה הזו מתמוססת ואת התוצאה הסופית קצת מבאסת. דוגמאות לא חסרות, אנחנו בחרנו חמש שעשו לנו את זה במיוחד. אתם כמובן מוזמנים להוסיף משלכם.
הקבוצה: נבחרת דנמרק
השנה: 1986
המפעל: מונדיאל
סיפור מקרה: מיכאל לאודרופ, סורן לרבי, יאן מולבי, יספר ומורטן אולסן, אלקייאר לארסן, קלאוס ברגרין – נבחרת דנמרק של שנות השמונים הייתה אחת המלהיבות בעולם. ה"דניש דיינמייט" גם הגיעו לחצי גמר היורו ב-1984. אבל עדיין, לא כל אחת שעולה לפיינל פור של היורו הופכת אוטומטית למועמדת לזכייה במונדיאל.
עם זאת, אחרי שלב בתים מופלא עם מאזן מושלם שכלל 1:6 היסטורי על אורוגוואי, לשמינית הגמר הדנים כבר הגיעו נפוחי חזה. זה לא היה רעיון טוב. אולסן עשה 0:1 בדקה ה-33, אבל אמיליו בוטראגניו הגיב עם צמד, אנדוני גויקוצ'אה עשה 1:3, בעשר הדקות האחרונות בוטראגניו השלים רביעייה, ושלח את דנמרק הביתה עם 1:5 כואב במיוחד, שגם היה אולי הרגע שפוצץ את הבועה הנוצצת סופית.
הקבוצה: מילווקי ברוארס
השנה: 1987
המפעל: עונת ה-MLB
סיפור מקרה: בין 83 ל-86 מילווקי סיימה שלוש פעמים במאזן חיובי, אבל לא הצליחה להגיע לפלייאוף. שבועיים בתוך עונה 87, אף אחד לא היה מנחש שגם זו תסיים עם תום העונה הרגילה. הברוארס של טום טרבלהורן ניצחו במשחק הראשון שלהם, ובשני, ובשלישי... וגם בשלושה עשר. ברצף. בלי להפסיד. הרד סוקס נפלו תחילה בשלושה משחקים. מסע של שלושה משחקים אצל הריינג'רס ועוד שלושה בבולטימור גם לא היה יותר מדי בשבילם. עוד שלושה מפגשים עם הריינג'רס הביאו את המאזן ל-0:12. הקבוצה השנייה אי פעם שמגיעה למאזן כזה.
בינם לבין קביעת שיא חדש עמדו שני משחקים בשיקגו מול הווייסט סוקס. 4:5 צמוד במשחק הראשון לא בישר על יום המחר. ואז, ב-21 באפריל, הברוארס נפלו 7:1, והרצף – שאין ארוך ממנו בתולדות ה-MLB בפתיחת עונה – נעצר. מילווקי הייתה קבוצה טובה גם עד סוף העונה, וסיימה במאזן טוב של 71:91. אבל את הפלייאוף הם ראו מהבית.
הקבוצה: גולדן סטייט ווריורס
השנה: 1994/5
המפעל: עונת ה-NBA
סיפור מקרה: לטרל ספריוול אמור היה להחיות את הקו האחורי המלהיב והמגניב של טימי הארדאוויי וכריס מאלין (במקום שארונאס מרצ'וליוניס שעזב). המון בשר מתחת לסלים אמור היה לתת מענה לעזיבה של בילי אוואנס וכריס וובר. ודון נלסון אמור לנצח על קבוצה שניצחה 50 משחקים עונה קודם לכן כל הדרך לעוד עונה של כדורסל כיפי ומקום בפלייאוף. את העונה הם פתחו עם 123 נקודות על הראש של הספרס, בסן אנטוניו, מול 118 – בדיוק כמו שנלי אוהב. בימים הבאים גם דנבר, מיאמי, יוטה ולייקרס נפלו. הפסד ביתי למינסוטה לא עצר את השטף ובהמשך השבוע גם הניקס ושוב הג'אז לא הצליחו לעצור אותם בדרך למאזן 1:7 מבטיח.
בעיות חברתיות ופציעות דווקא כן. גולדן סטייט ניצחה משחק בודד מה-15 הבאים (וגם הוא בבית, בהארכה, על הקליפרס). נלסון פוטר בפברואר. המאזן הסופי: 56:26. הווריורס יצאו לרצף של 12 שנה מחוץ לפלייאוף. נלסון עצמו הגיע ועצר את הרצף הזה ב-2007 (עם הניצחון הסנסציוני על דאלאס בסיבוב הראשון), אבל מאז גולדן סטייט לא חזרה לשם. פלייאוף אחד ב-18 שנה.
הקבוצה: נבחרת ניגריה
השנה: 1998
המפעל: מונדיאל
סיפור מקרה: קצת דומה לסיפור דנמרק, שכאן מחכה בצד השני דווקא. לניגריה הייתה אחת הנבחרות המגניבות והכיפיות של אותה תקופה. דניאל אמוקאצ'י, פינידי ג'ורג', ג'יי ג'יי אוקוצ'ה, סאנדיי אוליסה, ויקטור איקפבה, נוואנקו קאנו. איזה שמות. כמה כישרון. וכל השמות האלה היו בקישור ובהתקפה. כיף כבר אמרנו. וזה בדיוק מה שהם נתנו בצרפת. צמד שערים בדקות 72 ו-77 השלימו מהפך ו-2:3 על ספרד (אז בשיא ימיה כלוזרית הגדולה של מפעלי הנבחרות). איקפבה הבטיח 0:1 על בולגריה החזקה וגם הפסד 3:1 במחזור האחרון לפרגוואיי לא שינה – הסופר-איגלס כבר הבטיחו את מקומם בשמינית הגמר, ועוד עלו מהמקום הראשון.
בארבעת הימים הקצרים שחלפו עד לנוק אאוט מול דנמרק שמענו על דרישות מצד השחקנים למענקים כספיים מההתאחדות עבור ההצלחה. אבל עוד לפני שמישהו הספיק לסכם שם על משהו באו הדנים ועשו 0:1 בדקה ה-3. עד שטיג'אני בבנאגידה כבש בדקה ה-78 לדנמרק כבר היה 4 גדול ומהבהב ליד השם שלה על לוח התוצאות, כולל שער בלתי נשכח של אבה סאנד, משהו כמו חצי שנייה אחרי שנכנס כמחליף.
הקבוצה: הופנהיים
השנה: 2008/9
המפעל: בונדסליגה
סיפור מקרה: זה הסיפור הנהדר של דיטמאר הופ, המיליארדר שעשה את הונו בתוכנה אחרי שכנער שיחק בקבוצות הגילאים של הופנהיים, כפר של מעט יותר מ-3000 נפשות. בשנת 2000 הוא החל לתמוך כספית במועדון, כשזה עוד היה בליגה החמישית. ב-2008/9 הקבוצה חגגה עונת בכורה היסטורית בבונדסליגה. אחרי 17 מחזורים – בדיוק קו אמצע העונה – הקבוצה שלו חגגה "אליפות חורף" מטורפת וחסרת כל היגיון.
אף אחד לא ראה את זה בא, אבל שלישיית החוד של ודאד איביסביץ' (אז בן 24), דמבה בה (24) וצ'ינדו אובאסי (22) הדהימה את כולם. 42 שערים ב-17 משחקים הקבוצה כבשה, כשאיביסביץ' מבקיע 18 מהם. אליפות, איך אומרים בישראל, כבר לא הייתה מלה גסה. ואז הכל התפורר. איביסביץ' נפצע ולא שיחק משחק עד סוף העונה, הקבוצה – שצברה 35 נקודות בחצי הראשון של העונה – הצליחה להשיג רק 20 ב-17 המשחקים הבאים (התרסקות של 43%), וסיימה רק במקום השביעי, רחוק אפילו ממקום במוקדמות הליגה האירופאית. מאז סיימה הקבוצה שלוש פעמים במקום ה-11 וימי התהילה ההם נראים כמו חלום. בערך כמו ששני המחזורים הראשונים של ליגת האלופות ב-2012/13 ייראו בעוד כמה שנים לחבר'ה מבוריסוב.