השער הכי גדול שנפל בברנבאו: הזיכרון ההזוי מריאל - דורטמונד

המשחק הערב בין בורוסיה דורטמונד לבין ריאל מדריד מעורר בנו הרבה מחשבות ותיאבון – איזה משחק מצוין זה הולך להיות? אבל אצלי המפגש הזה מעורר דווקא זיכרונות. ריאל-דורטמונד זה שילוב שמחזיר אותי כמעט 15 שנה לאחור, לאחד המשחקים המוזרים ביותר שראיתי מעודי. וזה כנראה לא מקרי שאותו משחק התקיים ב"יום השוטים".

1 באפריל 1998 ואני באצטדיון סנטיאגו ברנבאו במדריד, עדיין מנסה לעכל את מה שראיתי 24 שעות קודם לכן, בצד השני של העיר, בוויסנטה קלדרון. אבי נמני עלה כמחליף אבל לא הצליח לעזור לאתלטיקו מדריד, שהפסידה 1:0 ללאציו בחצי-גמר גביע אופ"א. האווירה בקלדרון כמו תמיד הייתה מדהימה. אבל אוהדי הקולצ'ונרוס הלכו הביתה מאוכזבים.

בברנבאו החגיגה הייתה גדולה הרבה יותר. היציעים היו מלאים כבר שעה ארוכה לפני המועד שבו הייתה אמורה לצאת לדרך ההתמודדות בחצי גמר ליגת האלופות בין ריאל לדורטמונד, אלופת אירופה המכהנת דאז. אוהדי ריאל הגיעו מוכנים עם שלטים שהכריזו על סיומן של 32 שנות היובש. למרות שזה היה רק המשחק הראשון בשלב ועוד חיכה גומלין מול הקהל הצהוב-שחור, לאוהדים לא היה ספק שריאל בדרך לגביע האלופות השביעי שלה, והראשון מאז שנת 1966.

ישבתי ביציע העיתונות בברנבאו ועל הדשא לפני השחקנים של שתי הקבוצות התחממו. גם ביציעים היה חם. ובעיקר מאחורי השער הדרומי, בו יושבים ה"אולטראס" של ריאל. הרעש, כצפוי, היה מחריש אוזניים. ואז קרה משהו דווקא מאוד לא צפוי. השער בקרבת יציע ה"אולטראס" החל להתנדנד. האוהדים משכו את הכבלים שחיברו את השער לגדר. עוד כמה שניות עברו והשער התעקם, נשבר ונפל.

מה עושים?

השופטים ואנשי אופ"א הגיעו למקום והורו לאנשי האצטדיון להעמיד שוב את מסגרת השער. לאחר כמה ניסיונות כושלים היה ברור שזו משימה בלתי אפשרית. זמן תחילת המשחק הגיע, אבל גם אם באימונים זה משהו שעושים כדי לשפר טכניקה, איך משחקים כדורגל אמיתי עם שער אחד בלבד?

אף אחד לא באמת ידע מה קורה. ואף אחד לא ידע איך יסתיים הערב הזה. על פי התקנון השופט יכול היה להורות על ביטול המשחק ולשלוח את 90 אלף האוהדים הביתה. קל להגיד, הרבה יותר קשה לעשות. כי אם המשחק מתבטל, מה עושים אז? משחקים אותו למחרת? ומה עם הקהל שרכש כרטיסים? ועם אלה שהגיעו במיוחד מגרמניה? מה גם שראשי דורטמונד היו יכולים כמובן לדרוש מאופ"א ניצחון טכני במקרה כזה. בסופו של דבר הוחלט לארגן בזריזות שער חלופי, להתקין אותו ולהוציא את המשחק אל דרך. רק מה? בכל האצטדיון הענק אי אפשר היה למצוא שער חלופי שכזה...

מה עושים?

אנשי ריאל שיגרו שליחים למתקן האימונים, להביא משם שער. ואכן, באמצע הלילה נראתה ברחובות מדריד משאית מצ'וקמקת דוהרת כשעליה שער כדורגל... רק תוסיפו ברקע את המנון ליגת האלופות ויש לכם סצנה מסרט תדמית דרמטי.

והדרמה עלתה שלב כשעה לאחר שהמשחק אמור היה להיפתח, אז הגיעה המשאית לשערי האצטדיון. אבל כאן לא הסתיימו הצרות. השער בגדר הכניסה היה צר מדי ושער הכדורגל לא היה יכול לעבור דרכו. הו, האירוניה. רק לאחר מספר מאמצים נוספים הצליחו להעביר את השער מ-ע-ל לגדר ואל תוך המגרש. עוד רבע שעה עברה עד שאפשר היה להתחיל לראות קצת כדורגל.

וכך, באיחור של 75 דקות ובשעה 22:00 בלילה שעון ספרד, יצא חצי גמר ליגת האלופות לדרך. לזכותו של הקהל ייאמר שהוא נשאר כל הזמן במקומו, התנהג בצורה מופתית ולא הפסיק לשיר. וגם הצליח לשלוט בעצמו ולא להרוס את השער השני בזמן הזה. במשחק עצמו ריאל ניצחה 0:2 משערים של פרננדו מוריינטס וכריסטיאן קראמבו. אבל מה שאני אזכור מאותו ערב זה בעיקר את 75 הדקות שלפני שריקת הפתיחה.

בסופו של דבר ריאל עלתה לגמר בו ניצחה את יובנטוס של זינדין זידאן 0:1 משער בלתי נשכח של פרדראג מיאטוביץ'. אבל עם כל הכבוד למיאטוביץ', הגיבור הגדול של אותה עונה היה נהג המשאית שהציל את ריאל מדריד מבושה גדולה. הערב, בואו נקווה, נקבל בעיקר כדורגל בלתי נשכח תוצרת שתיים מהקבוצות הכי אטרקטיביות באירופה.