הממלכה המפוחדת

ז'ורז'ה ז'סוס, מאמנה של בנפיקה, אמר לפני הגרלת רבע הגמר כי הוא מעדיף לקבל יריבה אנגלית. וכאשר הכדורים ששלף פול ברייטנר מביצי ההפתעה אכן נתנו לו את מבוקשו, את צ'לסי, הוא לא חזר בו. "אמרתי שאני מעדיף יריבה אנגלית ואני לא מתחרט. מבחינתי קל יותר להתמודד מבחינה טקטית עם קבוצות אנגליות", אמר המאמן הוותיק.

לכל הפרשנויות וטורי המגזין, לחצו כאן לעמוד הצבע שלנו

ז'סוס כבר דיבר העונה על האלמנט הטקטי של הקבוצות האנגליות. זה היה לפני צמד המשחקים בשלב הבתים מול מנצ'סטר יונייטד. אז הוא הרגיז הרבה מאוד אנשים באנגליה כשאמר: "מבחינה טקטית וטכנית, הליגה האנגלית לא נמצאת ברמה של הליגות בספרד, איטליה וגרמניה. נכון שמאז שהגיעו מאמנים זרים לאנגליה הרמה שם השתפרה באספקטים האלו, אבל עדיין היא לא הגיעה לרמות של שלוש הליגות הבכירות האחרות".

אפשר להסכים לדבריו של ז'סוס ואפשר להתנגד, אבל מה שקורה העונה באירופה מחזק את טענותיו. זו עובדה שבין 16 הקבוצות שהעפילו לשלב רבע-הגמר בשני הגביעים האירופיים, נמצאת רק קבוצה אנגלית אחת, צ'לסי. וזאת לעומת 5 קבוצות ספרדיות, 3 קבוצות גרמניות ושתי קבוצות מפורטוגל.

נכון, ליגת האלופות והליגה האירופית הם שני מפעלים שונים לחלוטין. הליגה האירופית (גביע אופ"א לשעבר) הוא מפעל משני והקבוצות הגדולות באירופה נוטות להתייחס אליו בחשדנות. לשחק ביום חמישי בערב זה לא נוח, זה מפריע למשחקי הליגה בסוף השבוע, וזה נותן טעם של "פרס ניחומים".

ובכל זאת, הטענה שמנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי "זילזלו" במשחקים שלהן בשמינית גמר הליגה האירופית מול אתלטיק בילבאו וספורטינג ליסבון, היא לא רצינית ונטענה רק ע"י מי שלא ראה את המשחקים ודיבר מהרהורי ליבו.

בשני משחקי הבית של המנצ'סטריות מול בילבאו ומול ספורטינג, האיצטדיונים היו מלאים, הקבוצות עלו בהרכבים מלאים ועשו הכל כדי לנצח. סיטי אפילו ניצחה בגומלין 2:3, רק שזה לא הספיק לה. ומי שראה את הקאמבק הנהדר של ה"סיטיזנס" במחצית השנייה, כשחזרה מפיגור 0:2 וכמעט עשתה את המהפך שיעלה אותה לרבע-הגמר, יודע שהיא לא זילזלה. להיפך. השחקנים של רוברטו מאנצ'יני ירקו דם כדי להעפיל.

אלכס פרגוסון הודה בסיום שני המשחקים מול בילבאו, ההפסד 3:2 באולד טראפורד וההפסד 2:1 בסן מאמס, שבילבאו ניצחה כי הייתה טובה יותר. נקודה. הוא שפע מחמאות לעמיתו, המאמן הארגנטיני מרסלו ביילסה, שעשה לו שח-מט טקטי.

כל פרשני הכדורגל באנגליה היו בהלם אחרי המשחק הראשון באולד טראפורד. לא בגלל שבילבאו ניצחה, אלא בשל היתרון הטקטי והטכני העצום שהיה לה על יונייטד. מעולם לא קרה שקבוצה אורחת החזיקה בכדור ב-70 אחוז מהזמן באולד טראפורד מול יונייטד. התחושה בקרב כל העיתונאים האנגלים הייתה שחוץ מברצלונה, בגמר בעונה שעברה בוומבלי, אף קבוצה לא תיסכלה כך את יונייטד באירופה, ולא הראתה עליונות שכזו עליה. אם היה מדובר בריאל מדריד, מילאן או באיירן מינכן, ניחא. אבל זו הייתה אתלטיק בילבאו, קבוצה בלי אף שחקן חיזוק זר, ועם שמות משונים ושוברי שיניים, שרק הבאסקים מסוגלים לבטא באופן מדוייק...

המסקנה המיידית הייתה די ברורה: הטענה שנשמעת בשנים האחרונות, כי בספרד יש שתי קבוצות על, ריאל מדריד וברצלונה, וכי כל יתר הקבוצות הן מאוד בינוניות, בטעות יסודה. שהרי בילבאו הייתה מדורגת בזמן המשחקים מול יונייטד במקום החמישי בליגה הספרדית. ואם קבוצה משיפולי הצמרת של הליגה הספרדית מגלה עליונות שכזו על אלופת אנגליה ומי שמוליכה את הטבלה, מה זה בעצם אומר? אולי שבילבאו, ולנסיה ואתלטיקו מדריד, נמצאות בפיגור כזה גדול לעומת בארסה וריאל, לא בגלל שהן בינוניות – אלא כי בארסה וריאל פתחו עליהן פער דומה לזה שהן פתחו על כל קבוצות הפאר באירופה.

כשספורטינג ליסבון, שלא נמצאת העונה בין שלוש הראשונות בפורטוגל (פורטו, בנפיקה ובראגה מקדימות אותה), הדיחה את מנצ'סטר סיטי, אחרי שהייתה עדיפה עליה מבחינה טקטית וטכנית בסיכום שני המשחקים, התחושה הייתה שלא מדובר במקרה חריג, אלא במגמה.

לליגה האנגלית יש את היתרונות שלה. באנגליה משחקים את הכדורגל הכי מהיר והכי פיזי באירופה, ולמרות שעידן ה"בעט ורוץ" עבר מן העולם, עדיין יש באנגליה פחות חשיבה טקטית ותשומת לב לפרטים, בהשוואה למקומות אחרים באירופה. בעבר היתרון הטקטי שהיה לקבוצות באירופה לא תמיד הספיק מול העוצמה והנחישות האנגלית. אבל ברצלונה של גווארדיולה הראתה את הדרך שבה אפשר להתמודד ולנצח: עם החזקת כדור סבלנית וממושכת. ואת זה אפשר לעשות רק עם שחקנים מאוד טכניים, שפועלים במסגרת טקטית חכמה ומתוחכמת. וזה הכיוון שאליו הולך הכדורגל.

יש כמובן טענה, שאי אפשר שלא להתייחס אליה ברצינות, כי מדובר בעונה אחת חד-פעמית. שבעונה הבאה ובאלו שלאחריה הסדר יחזור אל כנו, ותהיה הצלחה גדולה יותר לקבוצות האנגליות. הרי רק לפני שנים ספורות הקבוצות האנגליות שלטו באירופה. עונת 2007-8 הייתה עונת השיא של השליטה האנגלית בכדורגל האירופי. לא רק שלגמר באיצטדיון "לוז'ניקי" במוסקבה הגיעו שתי קבוצות אנגליות, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי של אברם גרנט, אלא שבחצי הגמר שלוש מארבע הקבוצות הגיעו מהפרמייר ליג.

מאז שנת 2001 ועד העונה הופיעו הקבוצות האנגליות 37 פעמים בליגת האלופות. עד הכישלון של מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי העונה, רק 3 פעמים קרה שהן לא צלחו את שלב הבתים: ליברפול ב-2002, מנצ'סטר יונייטד ב-2005 ושוב ליברפול לפני שנתיים. 34 פעמים האנגליות המשיכו הלאה אל 16 הגדולות. חישוב פשוט מגלה שמדובר ב-92 אחוזי הצלחה. אף ליגה אחרת אפילו לא התקרבה לכך.

במשך שלוש עונות רצופות, 2006-7 עד 2008-9, שלוש מתוך ארבע הקבוצות שהגיעו לחצי-הגמר היו אנגליות ובשתיים מהעונות הללו כל ארבע האנגליות הגיעו לרבע-הגמר. אז נכון שבעשור האחרון האנגליות זכו רק פעמיים בגביע, ליברפול ב-2005 ומנצ'סטר יונייטד ב-2008, אבל אי אפשר לשכוח שבשבעת משחקי הגמר האחרונים ראינו שבע קבוצות אנגליות.

אלן האנסן, כוכב ליברפול בעבר וכיום אחד הפרשנים המובילים באנגליה, חושש שהעתיד של הכדורגל האנגלי אינו מזהיר במיוחד. עוד לפני הגרלת רבע הגמר ולפני ששמע את דבריו של מאמן בנפיקה, הוא אמר: "לפני 3 או 4 שנים, באירופה היו מפחדים מהקבוצות האנגליות. אף אחד לא רצה לקבל אותן בהגרלה בשלבי הנוק-אאוט. אבל כאשר ישלפו הפתקים מהקערות בהגרלה הבאה, כולם ירצו לקבל כל יריבה שהיא, חוץ מברצלונה וריאל מדריד. וזה הסימן הברור ביותר לכך שמוקד הכוח בכדורגל האירופי עבר מאנגליה לספרד".