מריו ז'ארדל נחשב, עד היום, לאחד מהסיפורים המשונים של עולם הכדורגל. החלוץ שכיכב במדי פורטו, גלאטסראיי וספורטינג ליסבון זכה פעמיים בתואר נעל הזהב האירופית (השחקן שכבש הכי הרבה שערים ביבשת), אבל אירוע אחד עצר את ההתקדמות שלו - והפך אותו מכוכב עולה, לפספוס.
זה קרה בקיץ 2002. ז'ארדל סיים את העונה השנייה שלו בתור הכובש המצטיין באירופה, ורבות דובר על האפשרות שלואיס פיליפה סקולארי, מאמן נבחרת ברזיל, יזמן אותו לנבחרת. אלא שסקולארי בחר להשאיר אותו בחוץ, והחל המשבר בקריירה - ובחיים - של החלוץ.
"הייתי אחד מחמשת החלוצים הטובים בעולם", סיפר ז'ארדל ל"גאזטה דלו ספורט. "הבקעתי 55 שערים ב-42 משחקים במדי ספורטינג וזכיתי בנעל הזהב, אבל אף אחד לא הסביר לי למה לא הייתי בנבחרת. שם החיים שלי נגמרו".
"נפלתי לדיכאון, ושתיתי יותר מדי. בקיץ 2003, כבר ניסיתי קוקאין - זה גרם לי להרגיש חי ולא מדוכא. פעם אחת הייתי ער במשך שבוע שלם, אבל לקיתי במנת יתר וכמעט מתתי".
ההידרדרות לא נעצרה שם - במהלך הראיון, הוא סיפר גם על החוויה שלו באנקונה האיטלקית בעונת 2003/04. "יש לי רק זכרונות רעים משם. לא שילמו לי במשך חצי שנה, ושיחקתי בקושי שלושה משחקים. המועדון התנהל גרוע, ובסוף הוא פשט רגל".