הילד עם החיוך: סיפורו של רונאלדיניו

דלת הבית נפתחה. ז'ואאו נכנס אחרי עוד יום עבודה בחניון. הוא נראה עייף, ומכנסיו היו מלאים אבק.
"אבא!" רונאלדיניו בן השש רץ אליו וחיבק אותו.
"התגעגעתי אליך, קטנצ'יק. איך היה היום שלך?" שאל אביו וחיבק אותו בחזרה.
"היום שיחקתי עם החברים שלי," התפאר רונאלדיניו, "היית צריך לראות אותי, איזה תרגילים עשיתי להם!"
"נו, וכמה גולים הבקעת?" שאל אביו.
"אה... לא כבשתי," חייך, "עשיתי יותר מדי תרגילים, ובסוף חטפו לי את הכדור."
אביו ליטף את ראשו ואמר, "אתה רוצה להיות שחקן טוב כמו אחיך רוברטו?"
"בטח," אמר רונאלדיניו. רוברטו היה מבוגר ממנו בתשע שנים, שחקן צעיר ומבטיח.
"בשביל זה אתה צריך לשחק פשוט," אמר אביו, "אתה יודע? הכי קשה זה דווקא לשחק פשוט.!"
רונאלדיניו גירד בראשו. "למה אתה מתכוון בפשוט?"
"כשאתה משחק פשוט, אתה שולט במשחק. אתה יודע בדיוק מה לעשות, מתי ואיך. בלי שטויות מיותרות."
"טוב, אבא, אתה יודע מה יעזור לי לשחק פשוט?" שאל רונאלדיניו וחייך את חיוכו הערמומי, "אם תקנה לי נעלי כדורגל."
"בדיוק להפך, בני," ענה ז'ואאו, "עדיף שתשחק יחף. ככה תהיה לך שליטה טובה יותר בכדור." הוא התבייש לספר לבנו שלא היה לו מספיק כסף לקנות נעליים.

דלת הבית נפתחה. ז'ואאו נכנס אחרי עוד יום עבודה בחניון. הוא נראה עייף, ומכנסיו היו מלאים אבק.
"אבא!" רונאלדיניו בן השש רץ אליו וחיבק אותו.
"התגעגעתי אליך, קטנצ'יק. איך היה היום שלך?" שאל אביו וחיבק אותו בחזרה.
"היום שיחקתי עם החברים שלי," התפאר רונאלדיניו, "היית צריך לראות אותי, איזה תרגילים עשיתי להם!"
"נו, וכמה גולים הבקעת?" שאל אביו.
"אה... לא כבשתי," חייך, "עשיתי יותר מדי תרגילים, ובסוף חטפו לי את הכדור."
אביו ליטף את ראשו ואמר, "אתה רוצה להיות שחקן טוב כמו אחיך רוברטו?"
"בטח," אמר רונאלדיניו. רוברטו היה מבוגר ממנו בתשע שנים, שחקן צעיר ומבטיח.
"בשביל זה אתה צריך לשחק פשוט," אמר אביו, "אתה יודע? הכי קשה זה דווקא לשחק פשוט.!"
רונאלדיניו גירד בראשו. "למה אתה מתכוון בפשוט?"
"כשאתה משחק פשוט, אתה שולט במשחק. אתה יודע בדיוק מה לעשות, מתי ואיך. בלי שטויות מיותרות."
"טוב, אבא, אתה יודע מה יעזור לי לשחק פשוט?" שאל רונאלדיניו וחייך את חיוכו הערמומי, "אם תקנה לי נעלי כדורגל."
"בדיוק להפך, בני," ענה ז'ואאו, "עדיף שתשחק יחף. ככה תהיה לך שליטה טובה יותר בכדור." הוא התבייש לספר לבנו שלא היה לו מספיק כסף לקנות נעליים.

היום הגדול הגיע. זה היה היום שבו הצטרף רונאלדיניו לגרמיו, אחת הקבוצות הגדולות בברזיל, מהעיר פורטו אלגרה שבה גדל. עבורו זו הייתה הגשמת חלום: לשחק באותה קבוצה שבה שיחק אחיו. רוברטו היה האליל שלו, והוא חיכה לרגע שבו ילבש גם הוא את המדים הכחולים־שחורים של גרמיו. באותם ימים כבר נחשב רוברטו לאחד הצעירים המדוברים בכדורגל הברזילאי.
באימונים, אף אחד לא הצליח לקחת מרונאלדיניו את הכדור. הוא חייך כל הזמן, אפילו כשהתאמן קשה, והיה נראה שהכדור פשוט אוהב להישאר אצלו.
התרגיל המפורסם ביותר שלו היה ה"אלסטיקו": הכדור כאילו נדבק לרגלו, כמו קפיץ. כששחקן יריב התקרב אליו, הוא הזיז את הכדור ימינה, ואז, בשבריר שנייה, משך אותו בחזרה שמאלה. התנועה המהירה בלבלה את היריב ולרוב הפילה אותו על ישבנו. כל שנותר לו לעשות הוא להסתכל על רונאלדיניו שכבר עבר אותו. 

רונאלדיניו בן השמונה חזר הביתה בהתרגשות, לבוש במדי גרמיו והכדור לרגליו. הוא כבר איחר למסיבת יום ההולדת של אחיו. כשהגיע לווילה הוא ראה שם המון אנשים, אבל משהו לא היה בסדר; הוא ציפה לשמוע מוזיקה, צחוקים, לאכול עוגה, אבל... הכול היה שקט.
אנשים עמדו בקבוצות ודיברו בלחש. פניהם היו רציניות. מהמטבח שמע רונאלדיניו קול בכי. זאת הייתה אימו.
פתאום הרגיש יד על כתפו. זה היה אחיו.
"רוני, אני צריך לספר לך משהו," אמר רוברטו בקול רועד.
רונאלדיניו הלך אחריו בבהלה.
"בזמן שאבא היה בבריכה, הוא קיבל התקף לב. כשהגענו כבר לא יכולנו להציל אותו. אבא כבר לא איתנו, רוני."
עיניו הגדולות של רונאלדיניו נפערו. "מה זאת אומרת? אני לא מבין... מתי הוא חוזר?" שאל.
"אבא לא חוזר," אמר רוברטו וחיבק את אחיו בחוזקה. "אני כאן בשבילך, אחי. נצטרך להיות חזקים יחד," הוסיף, ודמעות זלגו על פניו.
כאב חזק לפת את ליבו של רונאלדיניו; כאב שמעולם לא חווה לפני כן."

הקטע נלקח מתוך ספר הילדים "בעיטת פתיחה 2 - מחצית שנייה" מסדרת ספרי "בעיטת פתיחה" של יוחאי שטנצלר, ספר מעורר השראה על כדורגלנים יוצאי דופן כמו אמבפה, ויניסיוס, רונאלדיניו, קרויף, הלאנד ועוד, על רגעי השיא שלהם והדרך שעברו כילדים, והקשיים איתם התמודדו בדרך לפסגה.
הספר הראשון בסדרה זכה במקום השני בבחירת התלמידים במצעד הספרים לבתי הספר היסודיים. לרכישת הספר