החודשים האחרונים של 2023 היו כואבים במיוחד עבור כל אזרח ישראלי, כשגם החודשים הבאים מכילים בתוכם הרבה מאוד אי ודאות וכאב שלא נגמר. הטבח המזעזע של חמאס בשבעה באוקטובר טלטל את מדינת ישראל כולה, אבל בתוך כל החושך קול אחד מדרום אמריקה סחף אחריו וריגש את כולנו - קולו של הרנן פלר, שדר הכדורגל הארגנטינאי.
פלר, שדודתו אופליה רויטמן הוחזקה בשבי החמאס ושוחררה בהפסקת האש, הקדיש ועדיין מקדיש את תחילתו של כל שידור בקריאה ברורה להשבת החטופים הישראלים, והקול שלו כבר הפך למוכר עבור האוזניים הישראליות. כעת, לסיכום השנה הוא הגיע לראיון מיוחד בערוץ הספורט. צפו בנגן הווידאו למעלה >>
"התעוררתי באותה שבת בבוקר וראיתי בקבוצה שיש לנו עם ההורים והאחים שלי בישראל שמשהו קורה בישראל", סיפר על היום הנוראי בו הכל התחיל, "בן הדוד שלי הודיע לי שדודה שלי לא מגיבה להודעות, אבל הוא האמין שיכול להיות שזה בגלל שאין חשמל ואינטרנט. הטלפון שלי צלצל, וראיתי שכתוב שזה אחי, אמי. אפילו לא אמרתי לו שלום, אמרתי לו: 'רק אל תגיד לי שלקחו אותה'".
משקיבל את הבשורה, פלר החל לפעול ולנסות לעזור בדרכו: "אמרתי לעצמי 'טוב יש לי מיקרופון ואני אשתמש בו כראוי'. החל מהמשחק הראשון ששידרתי ביקשתי את חזרתה של אופליה ושל החטופים. אנשים שעובדים איתי תמיד היו לצידי ותמכו. אני מאמין שיש הרבה אנשים שלא היו בקיאים בנושא או לא התעניינו בו. זה יכול לקרות לכל אחד, אני לא יודע הכל על הכל אבל כשאני לא יודע משהו אני מנסה להבין, שאול, לשמוע, לקרוא. אני מאמין שהרבה אנשים לא בקיאים ולא מתעניינים בנושא וחלקם התחילו להבין קצת, נהיה להם אכפת והם שמו לב שמה שקרה זה לא נורמלי".
"אני מרגיש הרבה הערכה וחום מכולם", המשיך וסיפר, "זה נותן לי הרבה כוח אבל הייתי מעדיף להשאר אנונימי ושמה שקרה בשבעה באוקטובר לא היה קורה".
בהמשך, סיפר על הפחד שלו והתמודדות עם החשיפה: "פחדתי כשהתחילו לצבוע קירות בתים בעולם, גם בארגנטינה, הרגשתי קצת פחד שיכולים לסמן את הבית שלי בגלל החשיפה שלי, אבל זה לא עצר אותי. דיברתי עם אשתי יום אחד כשהיא כעסה על החשיפה שלי, בגלל שרבתי ברשתות החברתיות. אמרתי לה שאנחנו ראינו המון סרטים ביחד על השואה, והיא הרהרה איך יכול להיות שהם יודעים שעומדים להרוג אותם ועדיין לא עשו כלום. אמרתי לה שאם עומדים להרוג אותי, כי עומדים להרוג אותי, שיהרגו אותי כי עשיתי משהו והגנתי על ישראל ולא כי ישבתי בשילוב ידיים בבית כשאני מחכה שיהרגו אותי".
"הכדורגל העולמי והכוכבים בו לא מגנים מספיק את מה שקרה, הם לא רוצים להחשף", תקף, "אבל כשקורים דברים ברואנדה, צ'ילה או אפריקה, תמיד יש איזה חולצה ואיזה דגל. כשזה יהודים, לא. אני חושב שהעולם אנטישמי ואנחנו צריכים להיאבק נגד זה. להגיד ולדבר, כל אחד מהמקום שלו ומאיפה שהוא יכול. אף קול לא יותר חשוב מאחר. הרבה אנשים שאלו אותי כשדודה שלי יצאה מהשבי האם אני אמשיך, כמובן שלעולם לא חשבתי שלא אמשיך לעשות את זה, אעשה את זה עד הסוף. עד שהאחרון יחזור. היום גם לי יש אחריות, על כל מה שקורה לי וכל מה שעוררתי באנשים ולכן אקח על עצמי את האחריות הזו. אני לא רוצה להגיד ברצון ובעונג כי זה משהו מכוער אבל כן עם הרבה עניין להמשיך לעשות את זה ושלכל החטופים יהיה את הסוף של דודתי אופליה".