90 דקות, הסוף? תשכחו מהכדורגל שהכרתם

הכדורגל, בעיני רבים, הוא דת. כמו כל דת גם הוא מורכב מכמה חוקים מכוננים וכמה מיתוסים, כולל קלישאות שכולנו מכירים. "הקבוצה הזאת חשובה לליגה", "מי שלא כובש סופג", וכן הלאה. הגדולה מכולן, וכזאת שקבע גארי ליניקר בתקופה בה נבחרת גרמניה הייתה כוח רציני בכדורגל העולמי ולא מאכזבת סדרתית כמו השנים האחרונות, הוא ש"כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת".

לחצו כדי להרשם לערוץ הטלגרם החדש של ערוץ הספורט

ברשותכם, בואו נדבר על החלק הראשון של המשפט. משחק כדורגל, על פניו, נמשך 90 דקות לפני זמן פציעות של 5-10 דקות. אבל האם באמת משחקים 90 דקות? המספרים, ובכן, מראים שזה לא נכון. מבין ליגות הכדורגל המובילות באירופה, הליגה ההולנדית מובילה בזמן שבו הקבוצות משחקות בפועל עם 57:40 דקות בעונה האחרונה. במקום השני הליגה הצרפתית עם 55:20, אחריה הליגה האנגלית עם 54:49. איטליה (52:53) ספרד (53:29) וגרמניה עוד מתחת.

זה בעצם אומר שב-60% מהזמן מתוך 90 הדקות של המשחקים בליגה האנגלית אשכרה שיחקו כדורגל, וזה עוד בליגת הכדורגל הטובה בעולם. ליגות טובות אחרות היו במצב גרוע יותר. ארסנל וניוקאסל, שסיימו במקומות 2-3 וישחקו בליגת האלופות, העבירו משחק בו הכדור היה על המגרש ובתנועה ב-51 דקות בלבד. במשחק בין אתלטיקו מדריד לוולנסיה היו 45:15 דקות בלבד מתוך 105 סך הכל. שעה שלמה של כדורגל, אמנם במשחק בין קבוצה הגנתית לקבוצת תחתית, בלי כדורגל. שעה שמתבזבזת על שוערים איטיים, הוצאות חוץ שלא מתעכבות ושחקנים שמדדים לחילופים כשהם ביתרון.

שעה, שבכנות, מבזבזת לכולנו את הזמן. אנחנו חיים בתקופה שבה הריכוז של כולנו יורד מרגע לרגע, ושאפילו בסרטוני טיק-טוק של דקה מכניסים כמה הסחות דעת בניסיון לגרות לנו את העין ואת יכולת הקשב שדועכת מרגע לרגע. פלורנטינו פרס, נשיא ריאל מדריד, אמר בעצמו פעם ש"חייבים להציל את הכדורגל. אנשים צעירים אומרים ש-90 דקות זה יותר מדי, ואנחנו צריכים לעשות משהו". סקר שנערך באנגליה ביוני האחרון מראה ש-68% מבני ה-18-26 מעדיפים לראות מהלכים בודדים של דקה או תקצירים במדיה החברתית מאשר משחקים שלמים, ויש ירידה גדולה בכמות האנשים שרואים ספורט בשידורים ישירים. 88% מבני דור ה-X (ילידי 1965-1980) ו-74% מהמילניאלים (1980-1995) לעומת 66% מבני דור הזד (1995-2010). בודדים מגדירים את עצמם כאנשים ש"תמיד" רואים ענפי ספורט ארוכי טווח.

התחלופה של דורות היא תהליך שלוקח שנים ומאוד הפיך, אבל המגמה הזאת מדליקה כבר עכשיו נורות אדומות אצל קברניטי הכדורגל. "גופי השידור וראשי ארגוני הכדורגל חייבים לשנות את ההרגלים כדי למשוך עוד צופים צעירים", אמר אנדרו אוניל, ראש חברת המחקר שביצעה את הסקר המקיף ההוא באנגליה. ילדים בני 10-17 יעדיפו לשחק או לראות מישהו משחק בפורטנייט או בליג אוף לג'נדס מאשר בכדורגל, וגיבורי התרבות הבאים עשויים להיות יוטיוברים כמו מיסטר ביסט או פיודיפאי ולא ספורטאים כמו קיליאן אמבפה או לוקה דונצ'יץ'.

במונדיאל האחרון ראינו את פיפ"א מנסה לפתור אותה, עם תוספות זמן ארוכות במיוחד שנועדו להחזיר על כל דקה בה בוזבז זמן. ראינו תוספות זמן של 10 ו-12 דקות ואף גרפיקות שמראות את החזקת הכדור של כל קבוצה והזמן בו אף קבוצה לא באמת מחזיקה בו. השינוי הזה לא הגיע לליגות הכדורגל בהמשך העונה, אבל ייכנס לחיים שלנו ב-2023/24. הגרדיאן דיווח לאחרונה על כך ששופטי הליגה האנגלית קיבלו הנחייה להוסיף 8 ו-10 דקות למשחקים במקרה של בזבוזי זמן.

"הזמן המדויק שמתבזבז על חגיגות שערים וחילופים יימדד בידי צוותים בכל משחק ומשחק בליגה האנגלית, כדי להמשיך את הזרימה של המשחק ולשמור על קצב במשך תשעים דקות. שחקנים יצאו בתדירות גבוהה יותר לקבל טיפול מחוץ לדשא והמשחק ימשיך בלעדיהם", נכתב בדיווח של אחד מכלי התקשורת האמינים בעולם. עם זאת, המונדיאל הראה לנו שלהוסיף דקות ארוכות לא בהכרח עובד.

הזמן הממוצע בו שיחקו במונדיאל, עם כל תוספות הזמן הארוכות, הוא 58 דקות. לא רחוק מהליגה ההולנדית ולא שונה משמעותית מהליגה האנגלית. מעבר לזה, מאזור הדקה ה-70 או ה-80 שחקנים היו הרבה יותר עייפים על הדשא, וזה השפיע ברמה מסוימת גם על רמת המשחקים עצמם (מלבד הגמר, מהמשחקים הגדולים בהיסטורייה של המשחק). משחקים הרגישו כמו תחרות גרירת רגליים מהדקה ה-75 או ה-80, ובמקרה של הפרמייר ליג הנזק יהיה משמעותי. ככל שהעונה מתארכת זה הבדל משמעותי, בזמן שכמות המשחקים הגבוהה היא שאלה אחרת שראויה לדיון נפרד.

לכן הגיע הזמן לחשוב על כמה פתרונות אחרים. האהוב עליי, מביניהם, הוא הרחקה של מבזבזי זמן. אנחנו רואים היום המון כרטיסים צהובים על בזבוזי זמן ומעט מאוד אדומים, במה שבעצם יוצר עונש מבלי ליצור עונש משמעותי. אם שחקנים שמבזבזים זמן פשוט יועפו מהדשא וקבוצות יסיימו משחקים במצב של 10 על 8 או אפילו 11 על 7, הם פשוט יפסיקו לבזבז זמן. העונש גדול מדי ויתרון מספרי של שניים או שלושה בני אדם יוציא את העוקץ.

צהוב שני על בזבוז זמן זה משהו קיצוני או נדיר מאוד, ולא כל דבר כמו עיכוב של שניות בודדות או חגיגת שער מצדיק בהכרח שליפת כרטיס, אבל זהו אולי הפתרון העדיף ביותר שמאפשר לנו לשמור על המסגרת של תשעים דקות למשחק כדורגל. בינתיים, בשקט יחסי, עובדים גם על פתרונות אחרים.

עלתה האפשרות של משחקים שיורכבו משתי מחציות של 60 דקות עם עצירות בכל פעם בה הכדור לא במשחק, רעיון בו תמך בין היתר שופט העבר מארק קלטנברג. ברגע שיש חילוף, הוצאת חוץ או שער, השעון נעצר וממשיך רק כשהמשחק עצמו ממשיך. עדיין תהיה אפשרות לבזבז זמן, כאשר למשל מסירות בין בלמים בזמן ששאר ההתקפה מתארגנת נחשבות כ"זמן משחק" גם אם לא זמן משחק אקטיבי, אבל בזבוזי הזמן יעלמו לחלוטין.

פיפ"א אף ערכה ניסוי בטורניר כזה בין נבחרות צעירות בפורטוגל, כחלק ממחקר שתוצאותיו טרם פורסמו. מדובר ברמה מסוימת בחילול הקודש, והעקרון של 90 הדקות, בלי קשר לשאלת היעילות של השעון הזה. קלאטנברג, למשל, אמר ש"בכדורסל זה עובד", אך ב-NBA אנחנו רואים משחקים של שעתיים ועשרים דקות, מתוכן 48 דקות על הפרקט ו-92 דקות, שעה וחצי, מועברות בעצירות בהשפעת פסקי הזמן.

פסקי הזמן לא קיימים בכדורגל, אבל מצב שבו יש 60 דקות נטו, ואז השעון עוצר יכול להפוך את המשחק כמשחק שלם למשהו ארוך יותר מהשעתיים שהוא לוקח עכשיו, כולל תוספות הזמן והפסקת המחצית. בכל אופן, יכול להיות שאנחנו בדרך לשינויים קיצוניים מאוד בענף שכולנו אוהבים. רוב הסיכויים הם שבסוף הוא יהפוך לקצת יותר מעניין, אבל זה יקח זמן. תוספות זמן של 10 דקות למחצית, כנראה, לא ייהיו מה שיפתור את זה.