למרות שזכה למחמאות רבות על תפקודו בהנהלה הספורטיבית של ברצלונה, ג'ורדי קרויף החליט לעזוב את תפקידו במועדון אחרי שנתיים, ובראיון ל"את'לטיק" הוא הסביר את החלטתו: "ברצלונה התקשרה אליי כשהמועדון היה במצב קשה מאוד. תמיד אענה לשיחה מהם, יש לי רגשות מיוחדים למועדון הזה. אבל לפני זה אימנתי ונהניתי להיות מאמן במשך חמש שנים. הייתי בסין, ואז לקחתי התפקיד בנבחרת אקוודור, ובגלל הקורונה לא שיחקנו וחזרתי לסין. הכל היה בסדר, אבל החלטתי להיענות לברצלונה ועשיתי את זה במשך שנתיים".
אז מה המטרה הבאה? "עכשיו, אני רוצה לחזור לאמן, זה המקום שהייתי לפני ברצלונה. ברצלונה הציעה לי חוזה ארוך יותר בשנה שעברה, אבל העדפתי קצר יותר כי הרגשתי שאחזור לאמן. זו לא הייתה החלטה שקיבלתי מהר, זה היה משהו שחשבתי עליו במשך חודשים וזה מה שאני רוצה לעשות עכשיו. זה לא אומר שאני לא רוצה לעבוד כמנהל ספורטיבי יותר, אני מוכן לשני התפקידים, אבל כרגע אני מעדיף לחזור לאימון. ניתחתי את האפשרויות השונות וזה עניין של לבחור את מה שמרגיש נכון עבורי".
אז איך הוא מסכם את תקופתו בברצלונה? "באנו ברגע קשה, עם בעיות פייר פליי פיננסי ושחקנים שעזבו. לא רק ששרדנו את זה, אלא גם זכינו באליפות. עכשיו, כשמסתכלים על הסגל, יש לנו את אחת הקבוצות הצעירות באירופה. ההווה טוב ואני חושב שגם העתיד יהיה. נהניתי מהשנתיים שלי בברצלונה בעבודה עם מתאו אלמאני וצ'אבי, שאליהם הייתי מאוד קרוב. היו הסכמות ואי הסכמות, אבל כולנו עבדנו טוב כקבוצה ואני אסיר תודה על כך".
"כדורגל הוא שולחן עם הרבה כיסאות", הוסיף. "ישבתי בשלושה מהם. הייתי שחקן וחוויתי את השיאים והשפל. אני יודע איך שחקן יכול להרגיש, אם זה כשהוא פצוע או כשיר, כי הייתי שם. אני יודע איך מרגיש שחקן סגל. הייתי מנהל ספורטי, מה שנותן לי מימד נוסף, כי צריך לחשוב לטווח קצר, בינוני וארוך בתכנון של הקבוצה. הייתי מאמן, עם הלחצים שמגיעים עם זה, כמו מהתקשורת. תמיד הצלחתי להפריד בין הגדרות התפקיד ולכבד את האחרים".
ומה העתיד צופן למועדון? "לברצלונה יש DNA, סגנון משחק, דרך העבודה עם בסיס נוער חשוב. היינו צריכים לשמור על זה, תוך הכרה בכך שהכדורגל משתנה, כאשר כל כך הרבה מהמשחק עוסק במעברים והמאפיינים של הכדורגל משתנים. בעונה שעברה ראיתי כל כך הרבה שחקנים בקבוצה הראשונה של ברצלונה, שחקנים שלא קרובים לשיא שלהם, ובכל זאת הם כבר אלופי אלופי".
"זה היה הדבר הכי נחמד עבורי: גאבי, פדרי, באלדה, פאטי, אריק ופראן טורס. בעיקר ילדים שהגיעו דרך מחלקת הנוער והופיעו הופיעו ברגע שהמועדון היה הכי צריך אותם, כי היה צורך לחפש מבפנים שחקנים, בגלל כל בעיות הפייר פליי הפיננסיות. יש קבוצה אמיתית בברצלונה ובסיס לעתיד מזהיר, והדבר החשוב הוא שבארסה היא קבוצת צמרת, זה לא מועדון ששחקנים רואים בו מקפצה לקבוצה אחרת, שחקנים שמגיעים לקבוצה הראשונה רוצים להישאר בה ולא להמשיך הלאה".
לסיום, התייחס לבחירה של ליאו מסי לחתום באינטר מיאמי: "ברצלונה רצתה להחזיר אותו והייתה התעניינות מסעודיה, אבל צריך לכבד את ההחלטה שלו, בדיוק כפי עם דייויד בקהאם, שקיבל את ההחלטה לעבור לארה"ב לפני שנים רבות. זה סוג אחר של כדורגל, סוג אחר של חיים. בקהאם עשה הרבה בשביל ה-MLS ואני חושב שמסי יעשה את אותו הדבר. הוא ייתן 'בום' לליגה, מסי הוא ווינר וניצח כל החיים. היה עוד מישהו שנסע לארצות הברית: אבא שלי. הוא היה בן 32 והוא מעולם לא התחרט על זה".