מהמוצדקות: על המחאה של אוהדי ולנסיה

בימים טרופים אלו למחאה אזרחית יש כח אדיר כדי להשפיע על סדר היום, עד כדי שינוי מציאות ובלימת השלטון, גם אם זמנית, מלבצע מהלכים הנתפסים הרסניים על החברה. להבדיל כמובן, מחאות ספורטיביות לרוב, לא זוכות לעלות לכותרות העיתונים והאתרים ואינן ברות השפעה, אבל בוולנסיה של 2023 העוצמות של המחאה הן בלתי רגילות וכאלו שעוד יכתבו עליהן בדברי הכדורגל הספרדי. באחד מהמועדונים הגדולים והאוהבים בלה ליגה לא נלחמים על דמוקרטיה, אלא על משהו צנוע בהרבה: המטרה היא לסלק את הבעלים המושמץ פיטר לים ורואים בו, בצדק, כאשם הבלעדי במצבו העגום של מועדונם האהוב.

לפני כחודשיים, התאספו למעלה מ-50 ארגוני אוהדי הקבוצה מסביב למסטאייה וסירבו להכנס לאצטדיון שעה שהשופט שרק לפתיחת המשחק מול בילבאו. הם היו שם בעשרות אלפים והניפו שלטים בגנותו של לים ויד ימינו, הסוכן ז'ורז'ה מנדש. לדידם, הבעלים, שהציל למעשה את הקבוצה ב-2014 מפשיטת רגל, הפך אותה לבלתי רלוונטית, לעוד קבוצה מקרטעת וחסרת יומרות בליגה הספרדית. את רמת הניכור והניתוק אפשר להבין דרך ההחלטה של הבוס שלא לבקר באצטדיון בשנים האחרונות ולהימנע מלצפות בפרויקט הכושל שלו. זו לא היתה ההפגנה הראשונה נגד הבעלים הסינגפורי ובטח שלא תהיה האחרונה.

בניגוד למחאות הרבות האחרות של האוהדים ולמטפחות הלבנות שהם נוהגים לנפנף בהם במסאטייה, הפעם יש תחושה של דחיפות אמיתית. כשנותרו עוד 11 מחזורים לסיום העונה, ולנסיה, שנחשבה בתחילת שנות ה-2000 לאחת הקבוצות הטובות באירופה, הגיע לשפל חדש ומטריד במיוחד. העטלפים מדורגים במקום ה-17 בטבלה, עם אותו מספר נקודות כמו אספניול, שנמצאת מתחת לקו האדום. הסכנה ברורה ומוחשית: הקבוצה, שהגיעה פעמיים לגמר ליגת האלופות, עלולה לרדת ליגה - דבר שלא קרה לה מאז 1986.

למעשה קו השבר ביחסי האוהדים את לים הגיע לאחר הניצחון על ברצלונה והזכיה בגמר הגביע ב-2019. הקבוצה לא מינפה זאת בשום צורה, להיפך. אחרי עזיבת המאמן המוערך מרסלינו, היא שקעה לבינונית מקצועית לאחר שמכרה מספר נכסים גדולים שלה: מפראן טורס, דרך דני פארחו, ג'פרי קונדוגביה, רודריגו ועד לאחרונה שיחררה את קרלוס סולר וגונסאלו גדש. ההבטחה הגדולה של הבעלים להקים אצטדיון חדש, התעכבה, ובינתיים הגיעה גם הקורונה והפיירפליי הספרדי הנוקשה. הקבוצה כבר שלוש שנים לא משחקת באירופה ולמעשה חיה ממה שהיא מכניסה מזכויות שידור, ספונסרים וכרטיסים למשחקים. כסף לשחקני רכש? הצחקתם את לים.

ג'נארו גאטוזו היה המאמן האחרון שהבין שנכנס לתפקיד שאי אפשר באמת להצליח בו. אחרי סדרה של הפסדים והדחה מהגביע, ועל רקע מחאת הענק ברחובות, הוא פוטר מהמועדון בפברואר. לא לפני שהסתכסך עם ההנהלה ועושי דברו של לים, כאשר ביקש לחזק בינואר את הקבוצה בשני שחקנים. הוא כמובן קיבל תשובה שלילית. "גאטוזו כמו מאמנים אחרים לפניו, חאבי גרסיה וחוסה בורדאלס, היו רוצים לעבוד עם בעלים גמיש שיכול לתת להם משאבים להצליח. כל השלושה עזבו או הועזבו בעקבות התסכול שלהם מהבעלים ולא קיבלו את מה שרצו מבחינת חיזוק", אמר לערוץ הספורט רויריד ברלו, עורך בפוטבול אספניה.

המציאות הכלכלית העגומה של ולנסיה הפכה אותה לקבוצה צעירה ביותר העונה בליגה הספרדית. פרט לאדינסון קבאני הקשיש (36) וגבריאל פאוליסטה (35) מרבית השחקנים בסגל נמצאים בחלק הראשון של שנות העשרים לחייהם, מה שמלמד על בניה לא מאוזנת של הקבוצה, וכעת היא נקלעה למאבקי השרדות עם שחקנים שממש לא בנויים לכך. למעשה, גם אם הקבוצה תשרוד בליגה, לא יהיו לה יותר מדי נכסים בעלי ערך לייצא לקבוצות אחרות, אולי פרט ליונס מוסה האמריקאי והשוער גיורגי מאמרדשווילי. חלק מהשחקנים, כמו ג'סטין קלייברט, סמואל לינו וניקו גונסאלס בכלל מושאלים מקבוצות אחרות. כלומר, גם בשנים הבאות יהיה קשה מאוד לראות את הקבוצה משנה את פניה ויוצאת מהאפרוריות שלה, ללא רכש מאסיבי. ירידת ליגה תהיה כמובן בור ללא תהום.

כחלק מהניסיון להשתיק את המחאה, ההנהלה החליטה למנות את רובן בראחה למאמן ה-16 של הקבוצה (!) ב-9 שנות שלטון לים. קשר העבר האגדי היה אייקון במועדון המצליח של תחילת ואמצע שנות האלפיים וכעת, בגיל 47, קיבל על עצמו את המשימה הכי מורכבת בקריירת האימון הצנועה שלו. הקבוצה תחתיו הצליחה להשיג 7 נקודות בשלושת המשחקים הראשונים במסטאיה, אבל בחוץ לא ניצחה מאז אוקטובר והיא, כאמור, עדיין בסכנת נשירה. השיפור במשחק של הקבוצה לא ניכר בצורה דרסטית. "בראחה הוא סמל בוולנסיה ואישיות חזקה. האוהדים לא יבקרו אותו ויתנו לו גב. הוא מקבל תמיכה מהאוהדים כי אכפת לו מהמועדון והוא כוח מאחד. המשימה שלו להשאיר את הקבוצה היא בהחלט אפשרית, גם עם המשאבים הצנועים שיש לו", סיפר בארלו.

בתקשורת הספרדית מפרסמים כי מספר שחקני עבר של הקבוצה ממריו קמפס, דרך פיוחו לופס ועד דויד וייה, הביעו את דאגתם הכנה למצב הקבוצה ונראה שיש קונצנזוס סביב הבעיה המרכזית שהובילה את הקבוצה למאבקי התחתית. ולנסיה נמצאת במשבר עמוק שקשה לראות אותה יוצאת ממנו כל זמן שההנהלה לא תתחלף. כרגע היא מרוכזת במאבק השרדותי וספורטיבי, אבל התמונה היא הרבה יותר גדולה ממה שמתרחש על הדשא. "התחושה היא שהאוהדים לא יפסיקו במחאות עד שלים לא יחליט על שינוי כיוון והקבוצה תשיג תוצאות אחרות. מצד שני, קשה לראות כרגע את הבעלים מוכר את המועדון למרות הלחץ של הקהל", טוען ברלו. אולי רק ירידה קטסטרופלית לליגה השניה, תשנה משהו שם למעלה.