את ויאריאל לחובבי הכדורגל בישראל יצא העונה להכיר קצת מקרוב עם שני המשחקים של מכבי תל אביב מול הצוללת הצהובה בליגה האירופית. אבל הרבה מאוד פעמים כשמדברים על העבר של הקבוצה, נזכרים בתקופה בה שיחק אחד הקשרים הגדולים של העשור הקודם בליגה הספרדית - מרכוס סנה. הספרדי-ברזילאי דיבר בראיון מיוחד לערוץ הספורט על הסיכויים של קבוצתו להגיע שוב לליגת האלופות, על הבחירה שלו בנבחרת ספרד וגם על המשחק האחרון נגד אלופת ישראל.
תחילה התייחס קשר העבר לאובדן של דייגו מראדונה: "זהו אובדן של אליל ענק. זהו כאב גדול. זה מאוד קשה, כי אנחנו, אוהדי כדורגל, עקבנו במשך הרבה שנים אחרי האליל שהיה דייגו ארמנדו מראדונה. בזכותו אני אוהב כדורגל, כי כשהייתי ילד, עקבתי אחרי מה שעשה בנאפולי. אהבתי את הביצועים שלו בנבחרת ארגטינה ובנאפולי".
במה אתה עוסק בימים אלה?
"למי שלא יודע, אני עובד של ויאריאל. אני נציג מטעם המועדון. אני מי שהקבוצה שולחת לאירועים, נסיעות של הקבוצה, הגרלות של הליגה האירופית. הלוואי בשנה הבאה - הגרלה של ליגת האלופות".
איך אתה מסכם את המשחק האחרון של ויאריאל מול מכבי ת"א?
"היינו יותר טובים במחצית הראשונה, בלי הרבה מצבים, יותר החזקנו בכדור. לא הגענו להרבה מצבים. במחצית השנייה מכבי השיגה תיקו מוצדק, לא הגיע לה לנצח, השוויון היה מוצדק. זה לא היה משחק הכי טוב שלנו. גרמו לנו להרגיש לא בנוח, גרמו לנו להבין שלא ננצח במשחק בקלות ואי אפשר לנצח בקלות. זאת הייתה עוד הוכחה שבכדורגל, אם לא תיתן 100 אחוז, לא תנצח. כמעט הפסדנו, למכבי היו 2-3 מצבים מצוינים".
מה היה כל כך מיוחד בוויאריאל שהגיעה לחצי גמר האלופות ב-2006?
"הייתה לנו מטרה: לעשות משהו גדול בוויאריאל, להגדיר עידן. וכך היה, מנואל פלגריני הגיע מצ'ילה והביא איתו רוח חדשה של לחימה חסרת פשרות, ונלחמנו על זכייה בליגת האלופות ובליגה האירופית, כך היה מספר עונות. עידן פלגריני היה בלתי נשכח. לא היה לנו מה להפסיד, רק להרוויח, ומצאנו את עצמנו בחצי גמר האלופות. זה היה משהו היסטורי עבורנו, ייצגנו עיירה של 50 אלף תושבים. מועדון, בלי היסטוריה באירופה, ואפילו לא בליגה, הגיע לחצי הגמר בניסיון הראשון שלו. היינו ראויים לכך".
ההחלטה שלך לייצג את ספרד ולא ברזיל מולדתך - כמה קשה הייתה אותה החלטה?
"עזבתי את ברזיל בלי כוונה להשיג אזרחות נוספת, אבל זה קרה מהר מאוד. הגעתי לספרד ואחרי 3 שנים בוויאריאל פנה אליי לואיס אראגונס, ומכיוון שטרם ערכתי הופעה בנבחרת ברזיל, הוא הציע לי לשחק במונדיאל עם ספרד. אני לא חושב שיש מישהו בעולם שהיה דוחה הצעה כזו. משפחתי וחבריי תמכו בי. שיחקנו במונדיאל 2006 ולא זכינו, אבל אחר כך הגיע היורו וזכינו. בברזיל, העם נהנה מאוד לעקוב אחרי היורו, כמו אחרי המונדיאל. ואני יכול לספר שבברזיל כולם תמכו בספרד, כי במדיה שיחק ברזילאי.
"היו כאלה ששאלו: 'תגידו, למה השחקן הזה לא משחק אצלנו?'. השאלה לא הופנתה אליי, אלא להתאחדות הברזילאית. כששמו לב אליי, כבר היה מאוחר מדי. הייתי מחויב לחלוטין לנבחרת ספרד. משפחתי ואני חיים כיום בספרד, והיא מרכז חיינו. אני מקבל את כל האהבה ממולדתי, ברזיל. משפחתי, אמי, אחיי וחבריי חיים שם. אבל אנחנו חיים בספרד, ילדיי נולדו כאן, אנחנו מאושרים ומודים על ההזדמנות שניתנה לנו".
"אני חושב שהנבחרת שלנו שינתה את ספרד בטורנירים האלה. יותר האמינו בה, יותר התחברו אליה, גרמנו לאנשים להאמין שהכל אפשרי. לספרד תמיד היו שחקנים טובים ונבחרות טובות, אבל הייתה חסרה אמונה. שיגידו: 'אנחנו חזקים' או 'אנחנו לא נופלים מאחרים ומסוגלים לשחק שווה בשווה ולזכות'. לואיס אראגונס היה חשוב כאן, הוא שינה את המנטאליות שלנו. יורו 2008 היה אדיר, עם ה'טיקי טאקה' המפורסם של מרקוס סנה, אינייסטה, צ'אבי, דויד סילבה, טורס, וייה והאחרים. הלוואי שזה יקרה ביורו או במונדיאל הקרובים, אני חושב שהמנטאליות השתנתה וספרד תזכה בתואר בקרוב".
ספר בבקשה על הרגע שנשארת מחוץ לסגל הנבחרת למונדיאל בדרום אפריקה.
"כאב לי מאוד. הייתי מאוד קרוב, נכללתי ברשימה הראשונית של 30 השחקנים, ובסוף נבחרים רק 23. שיחקתי במוקדמות, כבר הכנתי את החליפה כדי לנסוע למונדיאל, וברגע האחרון דל בוסקה החליט לזמן את חאבי מרטינס, שעד אז שיחק רק בנבחרת עד גיל 21. אם להיות כן, דל בוסקה הוא אדם יוצא מן הכלל, אדם טוב. כעסתי עליו מאוד באותו יום שלא זימן אותי. הגעתי למשחק של ספרד בוושינגטון, בזמן ששיחקתי בניו יורק קוסמוס, לפני שהנבחרת נסעה למונדיאל 2014 בברזיל. פגשתי אותו במלון והענקתי חולצה חתומה של ניו יורק קוסמוס לבן שלו. מאז, יישרנו את ההדורים".
לסיום, האם ויאריאל תיאבק על זכייה האליפות?
"צריך לנצל את הרגעים האלה שבארסה וריאל מדריד מתקשות, אבל עדיין הן הפייבוריטיות לזכייה. אחר כך יש את אתלטיקו מדריד, סביליה, אותנו ואת ריאל סוסיאדד".