המגיפה הספרדית: בארסה וריאל כסמן לבצורת
בעוד בשאר הליגות הבכירות באירופה ממוצע הכיבושים שובר שיאים, 'לה ליגה', שהייתה ידועה כפורה מכולן, בשפל היסטורי. על הסיבות לבצורת והחלק של ריאל ובארסה בירידה
זוכרים את הימים בהם קרוב ל-100 אלף צופים התקבצו באצטדיון הקאמפ נואו לראות את הקלאסיקו? אותו אירוע כל כך שגרתי, שהיום נראה כמו חלום רחוק, התרחש לאחרונה בדצמבר 2019. ברצלונה וריאל מדריד, שכל פרק במפגשים ביניהן יכול להפוך לספר רב מכר, הסתיים בקול ענות חלושה ולראשונה מאז 2002, שתי הגדולות של הכדורגל הספרדי נפרדו ב-0:0 עקר וחסר השראה. בדברי ימי ההיסטוריה מפגש מאכזב שכזה היה כנראה נשכח ונזרק לעמודים הפנימיים של גוגל, אך בעיניי אותו אירוע מאופס מסמל את המגמה שנמשכת כבר למעלה משנה ורק הולכת ומחריפה: מספר השערים בליגה הספרדית, מולדת הטיקי טאקה, הולך ומצטמק.
ממוצע הגולים בלה ליגה בארבע השנים האחרונות נמצא בירידה מתמדת, כשהמפגשים בין הקבוצות הגדולות משקפים זאת באופן ברור (בדקו את התוצאות בין בארסה, ריאל, אתלטיקו וסביליה אשתקד). עונת הקורונה האחרונה הולידה ממוצע של 2.43 שערים למשחק, הכי מעט בחמש הליגות הבכירות, אפילו פחות מהליגה הצרפתית שנחשבה עד לא מזמן לליגה 'חסכונית' בכיבושים. זה אולי שלב מוקדם בעונה, אבל 20/21 שוברת עד כה את כל השיאים - 114 שערים בלבד נפלו ב-53 משחקים בחמשת המחזורים (הלא מלאים) מפתיחת העונה. כדי לזעזע את האוזן עוד יותר נפרק את זה לממוצע עלוב של 2.15 שערים למשחק - והקצב השני הכי נמוך מאז הוקמה הליגה המקצוענית בספרד ב-1928.
אפשר כמובן למצוא הסברים מקלים תחת משבר הקורונה שהדיר לחלוטין את הקהל מהיציעים מאז חודש מארס, לציין את העובדה שהקבוצות הגדולות לא היו יכולות לצאת למחנה אימונים אידיאלי כי שיחקו לתוך חודשי יולי ואוגוסט (באירופה). אפשר לראות בזה שחיקה של הכדורגלנים שנאלצים לצאת לפגרות נבחרות, להפצע, לחלות ולהגיע לתשישות. נשמע לגיטימי, לא? אלא שהתמונה הכלל אירופית מספרת סיפור אחר: בזמן שבספרד השערים נטושים, בליגות הבכירות הכדורים נושקים לרשת בקצב מסחרר: בסריה A, בירת הקטאנצ'יו, ממוצע השערים עומד על 3.74 למשחק, באנגליה רשמו את הממוצע הגבוה ביותר מאז 1930: 3.72 למשחק ואילו בבונדסליגה, תאוות הגולים, הממוצע עומד על 3.08. בלי עין הרע.
אז מה קורה פה? רבות דובר על העזיבה של כריסטיאנו רונאלדו כמפץ הגדול הראשון. שכן עד היום מחפשת ריאל את "50 השערים" האבודים שלו בעונה. זינאדין זידאן היה צריך לשנות את פני המועדון אחרי לכתו של הפורטוגלי. גם אופי המשחק השתנה, שכן לא מקרי שהבלאנקוס זכו בשנה שעברה באליפות בזכות יכולת מצויינת של ההגנה (24 ספיגות) וסיימו כאלופה עם מספר השערים הנמוך ביותר בעשור (70 שערים). התלכיד הקשוח של זיזו כלל פעמים רבות ארבעה קשרי אמצע (במשחקים גדולים) ויכולת אדירה של טיבו קורטואה בשער. ריאל, כזכור לכולם, הימרה על הסוס הלא נכון - אדן הזאר, כמי שיסייע לה להשלים את החסר מקדימה. הבלגי כמעט ולא שותף בשנה האחרונה בגלל פציעות והבלאנקוס מסתמכים על שחקנים צעירים נטולי הוכחה כמו ויניסיוס ורודריגו בהתקפה. אחרי שלא ביצעה אף רכש, ברור שריאל עלולה לשלם מחיר כבד, ולכן כמות השערים הדלה שלה.
בימים יותר יפים של ליאו מסי, ברצלונה היתה מקור עליה לרגל לאוהדי בר מצווה שרצו לחזות בפלא הטיקי טאקה. בתקופה האחרונה, הקסם של הקאמפ נואו דעך. מסי נותר לבד בצריח והיכולת שלו כרגע איננה משביעה רצון, אם זה בגלל שאינו מעוניין להשאר במועדון שבו גדל, או מפאת גילו המתקדם (33), אבל זה פחות חשוב. גם במצב העניינים הנוכחי, מסי אמור לתת את ההשראה, אבל זקוק לרגליים מסייעות. אנסו פאטי נראה כרגע כדבר הגדול הבא ופיליפה קוטיניו נכנס טוב לעונה. את היכולת של טרינקאו ופדרי הצעירים עדיין מוקדם לנתח, אבל ברור שהתרומה של שחקני ההתקפה לא מדגדגת את שלישיית ה-MSN המיתולוגית. בארסה לא השכילה להביא חלוץ בחלון ההעברות ובדומה לריאל מדריד משתמשת בעונה הזאת כשנת מעבר, לפני בחירות, החוזה החדש (אולי) של מסי והחברים החדשים שיגייסו (אולי) עבורו כשנצא ממשבר הקורונה.
כזכור, שני המשולשים המפורסמים של הליגה - BBC ו-MSN - שהובילו את ריאל וברצלונה להצלחות בליגת האלופות ובליגה המקומית התפרקו מנשקם. למעט רונאלדו שהוזכר, ניימאר כבר מזמן בפ.ס.ז', לואיס סוארס נשלח לאתלטיקו וגארת' בייל חזרה הביתה לטוטנהאם. נשארנו רק עם ליאו מסי וכרים בנזמה, שהובילו בשנה שעברה את טבלת הפיצ'יצ'י בספרד. מעניין לגלות שבין 15 הכובשים המובילים בליגה ב-2019/20, תשעה חצו את גיל ה-30 ואף אחד מהם לא צעיר מגיל 25. נדמה שזה גם מלמד על המחסור העיקרי של הכדורגל הספרדי בשנים הללו: היעדר שחקני התקפה איכותיים וצעירים, כאלה שצריכים לעשות את קפיצת המדרגה. זה קורה גם בגלל בריחת המוחות לליגות אחרות. שימו לב לנתון מעניין: רק שחקן קישור או התקפה אחד בהרכב של נבחרת ספרד הצעירה שזכתה ביורו האחרון, משחק בליגה הספרדית: מיקל אויארסאבל מסוסיאדד. השאר משחקים בליגות אחרות.
ובאין סקוררים בולטים, האמונה שדרך משחק ההגנה מייצרים הצלחות רווחת לא רק בריאל מדריד, שלא לדבר על דייגו סימאונה ואתלטיקו מדריד, אבי השיטה. חוסה בורדאלס, מאמן חטאפה, הואשם לא מעט ב-"אנטי כדורגל" אחרי שהביא את האסולונס לליגה האירופית בעונת שעברה עם פילוסופית משחק קשוחה. גראנדה של דייגו מרטינס מתבססת בעיקר על קו אחורי בלתי מתפשר וניצול אפקטיבי של מצבים נייחים וכך גם העפילה לאירופה לראשונה בתולדותיה. בצמרת הגבוהה אפילו מסביליה, שזכתה בליגה האירופית בזכות משמעת טקטית ברמה הגבוהה ביותר שהנחיל לה ז'ולן לופטגי, לא נצפה לרביעיות וחמישיות. לעומת זאת, ריאל סוסיאדד ו-ויאריאל, שנאמנות באופן שיטתי לכדורגל התקפי, הסתפקו רק בפירורים של הליגה האירופית.
שבוע לפני הקלאסיקו קרה דבר שיכול היה להפתיע רק את מי שאינו מצוי בפרטים הקטנים של הלה ליגה. ריאל מדריד הפסידה לעולה החדשה קאדיס (1:0) בביתה, בעוד ברצלונה פינצ'רה שלוש נקודות אצל חטאפה (1:0). שתי הגדולות של הכדורגל העולמי נמצאות בנסיגה הן ברמת התוצאות (בעיקר באירופה) והן ברמת הכדורגל שהן מצליחות לייצר. ה-18 שרודפות אחריהן בליגה, הפסיקו להתבטל בפניהן ומסתכלות להן בלבן של העיניים. היום לפצח הגנה צפופה מול קבוצה רנדומלית בליגה הספרדית, היא משימה סופר מאתגרת עבור בארסה ומדריד נעדרות הברק והיצירתיות. כל עוד ריאל ובארסה לא יעלו את הרמה שלהן, אי אפשר לצפות מאחרות להרים את כמות השערים בליגה. ומכל הסיבות הללו, לא פלא שגם בקלאסיקו הזה נדבר על חשיבות שחקני ההגנה, המלחמה על מרכז השדה והעזרה של החלוצים לעורף. רק שלא ייגמר שוב 0:0.