ארבעה מיליון יורו שילמה ריאל ויאדוליד לוולפסברגר עבור החלוץ שון וייסמן, מה שהופך אותו לשחקן היקר ביותר בתולדות המועדון הצנוע שנוסד ב-1928. 37 שערים בכל המסגרות אשתקד שכנעו את ראשי ויאדוליד שווייסמן הוא האיש שיכול לשדרג את ההתקפה של הסגולים-לבנים, שכבשה בעונה שעברה רק 32 שערים, מקום 18 בליגה. עונה לפני כן ויאדוליד הייתה קבוצת ההתקפה הכי חלשה בליגה. קצת אירוני שהקבוצה ששייכת לרונאלדו, מגדולי החלוצים בהיסטוריה, מתקשה כל כך בכיבוש שערים.
במידה מסוימת וייסמן אמור להקהות את האכזבה מחלוץ אחר מהשכונה שלנו, אנס אונאל הטורקי, שעבר בקיץ לחטאפה. תחילת הקריירה של אונאל הייתה מרשימה. הוא השחקן השני הכי הצעיר אי פעם שהבקיע בליגה הטורקית, והיכולת שלו שכנעה את מנצ'סטר סיטי לרכוש אותו מבורסהספור ב-2013. עונה של 18 שערים במדי טוונטה עוד לפני שמלאו לו 20 משכה אליו תשומת לב, אבל למרות 14 מיליון יורו ששילמה עליו ויאריאל, אונאל היה אכזבה רבתי בשלוש עונותיו בספרד כשבאף אחת מהן הוא לא כובש יותר משישה שערים, ושלוש קבוצות שונות מיהרו להראות לו את הדרך החוצה.
הפרטנר של וייסמן בהתקפת ויאדוליד, סרג'י גווארדיולה, הוא בהפרש גדול השחקן הכי מוכשר של הקבוצה. מוכשר עד כדי כך שברצלונה צירפה אותו אליה ב-2015, רק כדי שכמה שעות מאוחר יותר יתגלו ציוצים פוגעניים שלו כלפי הקטאלונים, מה שקטע את הרומן מוקדם מהצפוי. למרות זאת, הכישרון של גווארדיולה נוצץ בכל נגיעה שלו בכדור, כשאת העונה האחרונה הוא סיים עם שמונה שערים. רחוק מאוד מה-22 שהוא הפציץ במדי קורדובה ב-2017 בליגת המשנה, אבל בלי השערים שלו ויאדוליד לא הייתה שורדת בליגה. מעניין לראות ששלושת הכובשים המובילים של הליגה השנייה באותה עונה מלבד גווארדיולה - חיימה מאטה, ראול דה תומאס ובורחה איגלסיאס - שדרגו את הקריירות שלהם מאז. בכלל, אם המספרים של גווארדיולה היו יותר טובים הוא היה משחק בקבוצה יותר עשירה. שיתוף פעולה מוצלח בינו לבין לווייסמן יקפיץ פלאים את הסיכויים של החלוץ הישראלי לרשום עונה טובה.
גווארדיולה הצטרף לויאדוליד באמצע עונת 18/19, הראשונה של הקבוצה בלה ליגה אחרי ארבע שנים. הוא אמנם סיפק את הקסם, אבל מי שהנהיג את הקבוצה במרכז השדה היה רובן אלקראס. מין שילוב של יוסי אבוקסיס וחאלד חלאיילה. בלעדיו קשה היה לראות את ויאדוליד שורדת בליגה. זה היה מוזר לגלות שזאת הייתה העונה הראשונה שלו בקבוצה. זה נראה כאילו אלקראס היה שם מאז ומתמיד. על המגרש הוא הרבה לתקל (סיים את העונה עם 13 צהובים, חמישי בליגה), לשבת על הווריד של השופטים, אבל גם להיות המנוע של הקבוצה בקישור הדי אנמי ורך שלה. בעונה שעברה הוא שיחק תפקיד פחות מרכזי במערך של המאמן סרחיו, אבל אלקראס הוא תמיד שחקן שמעניין לעקוב אחריו. הסימביוזה הכל כך אופיינית לכדורגל נוכחת גם כאן. אין גווארדיולה בלי אלקראס, כנראה שאין אנדראה פירלו בלי ג'נארו גאטוסו.
שני שחקנים נוספים שהיה להם תפקיד משמעותי בתקיעת היתד של ויאדוליד בלה ליגה היו המגן השמאלי נאצ'ו והקיצוני אוסקר פלאנו, כשגם ההגנה עושה עבודה טובה בדרך כלל. פביאן אוריאנה הוותיק הצטרף אחרי עונה מצוינת של שמונה שערים ושבעה בישולים באייבר והיו גם דיבורים על רכישתו של החלוץ הקרואטי אנטה בודימיר. בכל מקרה, הסגל של ויאדוליד נראה רזה מאוד ועונה רביעית ברציפות בלה ליגה היא לא דבר מובן מאליו עבור הסגולים-לבנים. על הקווים ניצב סרחיו, שהחזיר את הקבוצה לליגה הבכירה ועשה עבודה יציבה מאז, למרות הכלים המוגבלים. וייסמן לא ישחזר את 37 השערים שהוא כבש בעונה שעברה באוסטריה, אבל אם ויאדוליד תישאר בליגה והוא יהפוך לשחקן הרכב משמעותי, זה יהיה עוד צעד רציני בקריירה הכל כך מפתיעה שלו.