טיקי טאקה

אלה היו הדקות הראשונות של המחצית השנייה. אנדרס אינייסטה עשה את דרכו בחזרה להגנה, לוקאס פודולסקי נשאר הרחק מאחור והכדור כבר היה בדרך לצד השני של המגרש: דאבל פס מושלם ו-12 שניות לאחר מכן, קפטן ברצלונה לשעבר ראה את יוקוהמה כובשת בדרך לניצחון 0:2. יותר מ-25 אלף אוהדים הגיעו באותו יום לאצטדיון של ויסל קובה בעיקר כדי לראות את צמד הכוכבים, אבל בשריקת הסיום לא ממש דיברו על אינייסטה ובטח שלא על פודולסקי.

מי שגנב את ההצגה היה טאקפוסה (או בקיצור: טאקה) קובו, ילד פלא בן 17 שרק הגיע בהשאלה מטוקיו ליוקוהמה, פתח בהרכב בפעם הראשונה וכבש את שער הבכורה שלו בליגה היפנית. אחרי שהכדור נגע ברשת, נמתח לו חיוך גדול על הפנים כאילו היה הג'וקר, הוא פתח מבערים ורץ להודות למאמנו, אנג'לוס פוסטקוגלו. במקום השלישי בדירוג מדד השמחה באותו יום ניצב ז'ואן מירט, מאמן השוערים הקטאלוני של טוקיו, לה קובו היה שייך.

"ביקשתי ממנו את הנעליים שאיתן כבש את שער הבכורה שלו בליגה היפנית והוא נתן לי אותן", נזכר מירט. והמתנה הזו עוד עשויה להיות שווה הרבה בעוד כמה שנים. ככה זה כשמדובר על אחד הכישרונות הצעירים הגדולים בעולם וכזה שנחשב לסנסציה של ממש ביפן.

רק לאחרונה המועדונים הגדולים בעולם רדפו אחרי קובו, עד שבסופו של דבר ריאל מדריד זכתה בו והעניקה לו מתנת יום הולדת לא רעה. למעשה, בשבועיים שחלפו מאז שחגג 18, קובו ערך בכורה בנבחרת יפן הבוגרת (והפך לצעיר ביותר שלובש את מדיה מאז דאיסוקה איצ'יקאווה בן ה-17 ב-1998), הרשים מול אל סלבדור ב-23 הדקות ששיחק, חתם בשורות הבלאנקוס, זומן לסגל לקופה אמריקה שבו הוא השחקן הצעיר ביותר בכל הטורניר, נשלח להרכב באופן מפתיע מול צ'ילה וכיכב גם מול אלופת דרום אמריקה.

לכבוש הוא לא הצליח, אבל חוץ מזה עשה בערך הכל. מהשחלה לאריק פולגאר, דרך מסירה בעין עקומה מטר מארתורו וידאל, ועד הפיכת גארי מדל וצ'ארלס אראנגיס לאוויר בדריבל שכמעט הסתיים ברשת. אבל האמת היא שקובו בכלל לא היה אמור להיות שחקן של ריאל. מי שכונה "מסי היפני" כבר מגיל צעיר, ליהטט במחלקת הנוער של ברצלונה עד לפני מספר שנים ונחשב לשחקן העתיד שלה – לא פחות.

"הוא אחד השחקנים הכי טובים שעברו בלה מאסיה ב-15-20 שנים האחרונות", אמר ז'ואן וילה, ששיחק בבארסה, אימן בקבוצת המילואים שלה, היה בכיר באקדמיה הקטאלונית ונחשב למנטור של צ'אבי. וזו חתיכת הצהרה כשלוקחים בחשבון שבפרק הזמן הזה שיחקו בלה מאסיה ליאו מסי, סרחיו בוסקטס, ג'רארד פיקה, תיאגו אלקנטרה, ג'ורדי אלבה ופדרו.

חישוב מסלול מחדש
קובו הגיע לבארסה בגיל 10, החל לככב במחלקת הנוער ונראה היה שהקטאלונים לקחו את כל הקופה בהימור עליו, אבל האידיליה הזו נמשכה רק ארבע שנים. רק עד שפיפ"א נכנסה לתמונה. ב-2014 ואחרי חקירה, בארסה הואשמה בעבירה על סעיף 19 בחוקת התאחדות הכדורגל העולמית - העברות של שחקנים קטינים – ונענשה בחומרה. לכותרות הגיעה ההשעיה שספג המועדון משני חלונות העברות, אבל מאחורי הקלעים השתנו חייהם של 12 שחקנים צעירים, בהם הולנדים, צרפתים, קמרוני, ישראלי-אמריקאי (בן לדרמן), קוריאנים (אחד מהם היה לי סאונג וו שכונה "מסי הקוריאני") ויפני – קובו עצמו שהיה אז בן 13. נאסר עליהם לשחק במדי בארסה בטענה שהחתמתם לא הייתה חוקית כשהאירופאים היו יכולים לשוב בגיל 16 והשאר בגיל 18.

יש לציין שלפי החוק, קטין יכול לחתום בקבוצה שלא מאותה מדינה באחד משלושה תנאים: הוריו עברו אליה מסיבות שלא קשורות לכדורגל (למשל עבודה של אחד ההורים), מעבר בתוך מדינות האיחוד האירופי אם מדובר על גילאי 16-18 או אם המרחק בין ביתו של השחקן לגבול עם המדינה שבה נמצאת הקבוצה קטן מ-50 ק"מ וגם המרחק בין המועדון לאותו גבול נמוך מ-50 ק"מ. זה לא היה המקרה אצל אף אחד מאותם כישרונות צעירים. בארסה ניסתה לשנות את רוע הגזרה, הציגה שלט גדול בקאמפ נואו שעליו נכתב "לא ייגעו לנו בלה מאסיה", ערערה וטענה לאפליה – לא של הקבוצה, של הענף.

"בכל ספורט, בכל העולם, אתה יכול לתת מלגה לשחקן צעיר – לתת לו צ'אנס ללמוד ולהתפתח, בכל ספורט חוץ מבכדורגל", אמר נשיא המועדון, ז'וזפ מריה ברתומאו. זה לא ממש עזר ובארסה נאלצה להיפרד מהכישרונות שטיפחה בשנים שקדמו לעונש של פיפ"א. עליהם, כמובן, זה השפיע הרבה יותר והם נאלצו לקחת את רגליהם ולעזוב.

"La Masia no es toca" #LaGraderia pic.twitter.com/yla9XxsxV8

— Fermín Suárez (@FerminSuarez03) April 5, 2014

ב-2015 קובו חזר ליפן מתוך מטרה לחפש דקות משחק, אבל עדיין לא ויתר על החלום האירופי. בטוקיו נתנו לו בדיוק את מה שחיפש – פיתרון זמני – והיו"ר נאוקי אוגאנה סיפר: "בגלל שקובו עדיין רצה לשחק בחו"ל, כדי לאפשר לו את זה, החוזה איתו היה עד היום שבו יהיה בן 18".

לטוקיו היה גם יתרון נוסף: יש לה קבוצה עד גיל 23 שמשחקת בליגה השלישית ביפן, מה שאיפשר מעבר הדרגתי, בבוא העת, מהנוער לבוגרים במקביל למה שקובו היה אמור לעבור בקבוצת המילואים של בארסה אם לא היה נאלץ לעזוב אותה.

שובר שיאים
בטוקיו שמרו על ילד הפלא בצמר גפן מהתקשורת ונתנו לו את המעטפת שהוא היה צריך כדי שיוכל להמשיך להתפתח כמו בבארסה, ואכן כך היה. בבירת יפן ההתקדמות שלו הייתה פשוט מטאורית: בגיל 15 הוא כבר השתייך לקבוצת הנוער (עד גיל 18) של טוקיו, החל לשחק בקבוצה עד גיל 23, הפך לכובש הצעיר אי פעם בליגה מקצוענית כלשהי ביפן (בליגה השלישית), ערך בכורה בקבוצה הראשונה וגם שיחק עם הנבחרת עד גיל 20 במונדיאליטו בדרום קוריאה, בו היה – איך לא – השחקן הכי צעיר. ולמרות זאת, כן היה קושי במעבר מסנסציה יפנית לליגה של הגדולים. קובו התקשה בעונה המקצוענית השלמה הראשונה שלו בבוגרים, היה מאבד לא מעט כדורים בשליש האחרון של המגרש ולא שיחק יותר מדי בטוקיו כשהיה בן 17.

אז הגיעה ההשאלה ליוקוהמה, שער הבכורה בליגה הראשונה והפגרה. בעונת 2019 הגיע המפנה הגדול: קובו נראה שחקן שלם יותר, הצליח לשמור יותר טוב על הכדור, יצר יותר הזדמנויות ואפילו כבש. עם חמישה שערים – מהם ארבעה בארבעת משחקיו האחרונים – לצד ארבע בישולים ב-16 משחקים בכל המסגרות, קובו הפך לשחקן מפתח בריצה של טוקיו לאליפות והיו כאלה שאפילו פינטזו שיישאר. "אמרו לי שהוא קצת רצה להישאר איתנו ולהיות שותף למאבק האליפות", סיפר היו"ר אוגאנה, "הגשנו לו הצעה, אבל כך גם קבוצות גדולות אחרות מאירופה".

למרות האופטימיות, זה היה קרב אבוד מראש. בארסה שהמשיכה לעקוב אחרי הכישרון הצעיר גם כשהיה ביפן, כבר חיכתה לרגע שיוכל לשוב לקטאלוניה, מועדונים גדולים נוספים כמו ריאל, מנצ'סטר סיטי, יונייטד ופ.ס.ז' שמו עליו עין מאז המונדיאליטו והשאלה הייתה לא אם קובו יעזוב, אלא לאן.

קלאסיקו
בארסה הייתה בעמדת זינוק נהדרת להחתים את "מסי היפני", שמצידו מעריץ את מסי המקורי ורצה לחזור להיכן שהעביר ארבע שנים מנעוריו. הוא היה אחד הנפגעים העיקריים מהעונש של פיפ"א, חיכה לחזור, שמר על קשר עם חבריו ובקטאלוניה אפילו סיפרו כי היה מגיע למתחם האימונים של בארסה להתאמן איתם מדי קיץ.

אז איך בכל זאת קובו מוצא את עצמו בריאל? כי רצון זה דבר אחד ומעשים זה דבר אחר לגמרי. בסופו של דבר הכל התנקז לשורה התחתונה – התנאים, ולא מדובר רק על כסף. ראשי בארסה שהיו משוכנעים לאורך כל הדרך כי יחתימו את קובו, הציעו לו שכר של 250 אלף יורו לעונה בזמן שהוא רצה מיליון יורו. בנוסף, בהצעה של בארסה לא היה סעיף של הקפצה לקבוצה הראשונה וזה עוד תנאי שהכישרון היפני ציפה לקבל. למעשה, הקטאלונים רצו שיעביר שנתיים בקבוצת המילואים.

קובו פשוט ראה את עצמו כשחקן בארסה והיה משוכנע שגם אם יחל את הקאמבק בקבוצת המילואים, זה יהיה רק משהו זמני. בגלל זה הוא גם ביקש שכר ברמה של הסגל הבכיר. הקטאלונים, כאמור, לא התלהבו להיענות לדרישות, טענו שאף שחקן בלה מאסיה או בבארסה ב' לא מרוויח מיליון יורו, ושמי שרוצה מקום בקבוצה הראשונה, צריך להרוויח אותו בלי קשר לסעיפים כאלה ואחרים.

הצדדים נותרו בעמדותיהם, הפערים לא צומצמו ואז ריאל נכנסה לתמונה. הבלאנקוס שאימצו לעצמם מנהג להחתים שחקנים מוכשרים וצעירים בשנים האחרונות, ראו את הדלת נפתחת ולא התכוונו לתת לה להיסגר. מיליון יורו בחוזה רב שנתי? אין בעיה. הקפצה לקבוצה הראשונה? סגור. הקבוצה של פלורנטינו פרס נתנה לקובו בדיוק מה שהוא רצה וכך מי שנחשב לשחקן העתיד של בארסה, חמק לה מבין הידיים. ועוד ליריבה המושבעת.

לאחר מכן הקטאלונים עשו הכל כדי להראות שריאל היא לא זו שניצחה אותם במאבק על קובו, אלא שהם ויתרו עליו מרצונם. "זו החלטה ספורטיבית שלקחנו אחרי ששקלנו את הנושא", טען הדובר ז'וזפ ויווס אחרי ישיבת הנהלה, אבל השורה התחתונה היא כזו: בחישוב של חמש שנים כאורך החוזה, כל מה שבארסה הייתה צריכה לעשות כדי להיענות לדרישות הכספיות של קובו זה להוסיף כמעט ארבעה מיליון יורו – סכום זעום בשוק ההעברות של היום. היא סירבה ויכול מאוד להיות שתצטער על כך בעתיד.

בינתיים, קובו הוכיח כבר בבכורה שלו בקופה אמריקה שריאל עשתה עסקה עם פוטנציאל מבטיח. יפן הגיעה לברזיל עם סגל צעיר במיוחד (רק חמישה שחקנים מתוך ה-23 מעל גיל 22 ול-17 שחקנים לא הייתה הופעה רשמית בשורות הסמוראים הכחולים לפני הקופה), שכן היא מתייחסת לטורניר כהכנה לקראת המשחקים האולימפיים בטוקיו, שם קובו אמור להיות אחד השחקנים המובילים בנבחרת. ויש לו כל מה שצריך בשביל להצליח: זריזות, דריבל, טכניקה, יכולת מסירה ובעצם כל מה שאפשר לצפות מבוגר לה מאסיה. מגוון היכולות הזה מאפשר לקובו לשחק כקשר התקפי, קיצוני או חלוץ מזויף ואתם בטח כבר מבינים את התמונה הכללית - סגנון המשחק שלו מזכיר את מסי הצעיר.

"הוא ברמה אחרת ואי אפשר להשוות אותי אליו, אני פשוט אני", אמר קובו שיודע מה מצפה לו. את הקאמבק לספרד יחל הכישרון היפני בריאל מדריד קסטייה – קבוצת המילואים של הבלאנקוס – תחת מאמנה החדש, ראול. וזה לא יהיה תסריט מופרך כל כך שבמהלך העונה קובו יקבל דקות בסגל הבכיר כמו שקרה עם ויניסיוס בעונה שעברה.

אבל זה עוד מוקדם. מה שבטוח זה שבריאל יכולים להיות רגועים במחשבה על העתיד. עם מרטין אודגור, ויניסיוס, רודריגו, תיאו הרננדס, חסוס ואייחו, אלבארו אודריאוסולה, אנדריי לונין, מרקו אסנסיו, דני סבאיוס וכמובן קובו שכולם מתחת לגיל 24, הבלאנקוס יותר ממוכנים לעתיד הרחוק. ובארסה? לה אין את "מסי היפני", אלא רק את המקור. אבל כשהוא כבר בן 32, גם בקטאלוניה יודעים ששעון החול מתחיל להתהפך.

Follow @Liraninho