הגודל לא קובע: הכירו את שחקן העתיד של ברצלונה
דניאלה מסארו רצה את החולצה שלו, גם גאטוזו לא עמד בקסם ומאריקסן הוא עשה צחוק. ריקי פוץ' בן ה-19 נמוך יותר ממסי, קטן מכל יריב, אבל הוא לא מפחד משום דבר ומאף אחד. הקשר בעל פני התינוק הוא העתיד של ברצלונה ועל מה שעבר ב-2018 אפשר לעשות סרט
ערב החל לרדת על סנטה קלארה. שריקת הסיום נשמעה כבר מזמן, אבל דניאלה מסארו לא התכוון לעזוב בלי מזכרת. האיטלקי המתין בסבלנות מחוץ לחדר ההלבשה, ואז זה קרה: הדלת האדומה נפתחה ומאחוריה התגלה גיבור הערב שהיה אלמוני כמעט לחלוטין עד לפני שעתיים. אבל 45 דקות של קסם על הדשא הן כל מה שהיה צריך חלוץ העבר של מילאן כדי לבקש את החולצה שלו עם המספר 8 ולומר: "אולי ראינו פה את אינייסטה החדש".
אותו שחקן הוא ריקי פוץ' – אז עוד לא בן 19 והכישרון הכי מדובר בברצלונה החל מהקיץ האחרון – והמפגש שלו עם מסארו לווה בשיעור קצר בהיסטוריה. ככה זה כשאתה אחראי על אחד הזיכרונות הכואבים ביותר בתולדות בארסה, הרי צמד של מסארו עזר למילאן לזכות בליגת האלופות עם 0:4 מוחץ על הקטאלונים ב-1994. "ידעתי מי הוא היה, אבא שלי סיפר לי עליו", אמר פוץ' שאפילו לא נולד בזמן המשחק הבלתי נשכח באתונה. התבוסה הזו הייתה תחילת סוף הדרים טים של יוהאן קרויף, אבל כנראה שאיפה שמסתיים חלום, מתחיל אחד אחר. וכשמדברים על הדבר הבא בפס הייצור של לה מאסיה, הקיץ הזה נראה כמעט טוב מדי מכדי להיות אמיתי.
הוא החל עם רקורד של 61 דקות מצטברות בבארסה ב' מהעונה שלפני, נמשך עם בכורה לא רשמית בקבוצה הראשונה שיצאה למסע משחקי הכנה בארה"ב ודקות כמחליף מול טוטנהאם ורומא, והגיע לשיאו מול מילאן. הקטאלונים הפסידו 1:0, אבל התוצאה לא עניינה אף אחד ולא בגלל שמדובר בטרום עונה. כולם דיברו על פוץ' – בבארסה וגם במילאן, וזה לא היה רק מסארו. כשג'נארו גאטוזו התייצב למסיבת העיתונאים, הוא התפייט: "יש לבארסה שחקנים שנראים כמו ילדים והנגיעות שלהם בכדור כל כך יפות. זה כמו שירה. אני קצת מקנא במודל שלהם".
האמת, מבט על פוץ' מעלה כמה סימני שאלה. כמו, נניח, איך הוא הצליח להתגנב לדשא ואיפה המאבטח שנרדם ואיפשר את זה? כי הקשר בעל פני התינוק באמת נראה כמו ילד בין גברים. ואז הוא נוגע בכדור וזה נראה הכי טבעי בעולם. בין אם זו מסירת עומק שחותכת את כל ההגנה של מילאן או הקפצה מעל כריסטיאן אריקסן שמטריפה 70 אלף איש - כי למה לא, בעצם. כבר שנים שלא היה הייפ כזה סביב כישרון תוצרת לה מאסיה, ופוץ' נחשב לפוטנציאל לא רק להפוך לחלק מהסגל של בארסה, אלא אפילו להרכב.
הדור הבא
פוץ' העביר את ילדותו באיזור שבו גדלו צ'אבי וסרחיו בוסקטס, כמו אצלם גם אביו היה שחקן, והחיבור שלו עם בארסה היה טבעי כבר מההתחלה. מגיל ארבע הוא חבר מועדון, כשהיה בן שש הוא ראה את הקטאלונים זוכים בליגת האלופות בפאריס ועוד לפני שהעביר שנה בבארסה, הוא קיבל מליאו מסי חולצה חתומה של נבחרת ארגנטינה. על הדשא פוץ' החל את דרכו במחלקת הנוער בעמדת החלוץ המזויף וכבר אז הוא סבל מנחיתות פיזית בהשוואה ליריביו. למרות זאת, הזריזות, הטכניקה, הכדרור וקריאת המשחק שלו חיפו על זה והפכו אותו לאחד השמות החמים בלה מאסיה.
ואז הגיעה שנת 2018. בחודש פברואר, פוץ' – אז עדיין בקבוצת הנוער – ערך בכורה בקבוצת המילואים ששיחקה בליגת המשנה, באפריל הוא החל להתאמן עם הקבוצה הראשונה וגם הוביל את בארסה לזכייה בליגת האלופות עד גיל 19 עם 0:3 בגמר על צ'לסי שבה שיחק קאלום האדסון אודוי. זו הייתה הזכייה השנייה של הקטאלונים בתואר האירופי והראשונה מאז 2013/14. אז, עם אדאמה טראורה ומוניר אל חדאדי, הקטאלונים חגגו על חשבון ארסנל של סרג' גנאברי, שאלקה של לירוי סאנה ובנפיקה של גונסאלו גדש בדרך לתואר, אבל אף שחקן מאותה קבוצה לא עמד בציפיות.
התקווה בבארסה הייתה שעם הדור של 2017/18 זה יהיה אחרת, אלא שבינתיים הקטאלונים היו במירוץ נגד השעון. פוץ' היה במרחק שבועות מסיום חוזהו, לא הושג סיכום על חוזה חדש וטוטנהאם הייתה על סף החתמתו של הכוכב הצעיר. והקטאלונים הרי כבר היו בסרט הזה שבדרך כלל אין לו סוף טוב. אריק גארסיה (18) ואדריה ברנאבה (17) שעזבו למנצ'סטר סיטי, ג'ורדי אמבולה (19) ורוברט נבארו (16) שהלכו למונאקו, סרחיו גומס (18) שבחר בבורוסיה דורטמונד ופאבלו מורנו (16) שעבר ליובנטוס הם רק חלק מרשימת הנוטשים, ושם חדש היה קרוב מתמיד להצטרף אליה.
בארסה ניסתה לעשות הכל כדי שהפעם זה ייגמר אחרת. היא אפילו הפחיתה את כמות המשחקים של פוץ' בקבוצת המילואים ושלחה אותו לשחק עם הנוער מכיוון שלא חתם על החוזה שהוצע לו, אבל בסופו של דבר הפיתרון היה הרבה יותר פשוט: פרנסיסקו גארסיה פימיינטה – המאמן של קבוצת הנוער זוכת הצ'מפיונס – הוזעק לבארסה ב' המידרדרת בישורת האחרונה של העונה על חשבון ג'רארד לופס שפוטר. הוא לא הצליח להציל אותה מירידה לליגה השלישית, אבל שחקני הנוער ששיתפו איתו פעולה הרגישו שינוי באוויר. פימיינטה – בוגר לה מאסיה בעצמו – נחשב לאחד המאמנים המבטיחים בבארסה ואיתו הדגש בקבוצת המילואים חזר לקידום שחקנים יותר מאשר על הצלחה בעתיד הקרוב, לראשונה מאז אימן אותה פפ גווארדיולה יותר מעשור לפני כן. פוץ' התרצה, חתם על החוזה ובקאמפ-נואו לא לקחו סיכונים. סעיף השחרור החדש עמד על 100 מיליון יורו.
בקיץ, כשפוץ' יצא עם בארסה לארה"ב, הוא היה היחיד מבין שחקני קבוצת המילואים שהצטרף באופן קבוע למסי וחבריו ברונדו - הגירסא המשודרגת ל"אחד באמצע". שחקן או שניים מנסים לחטוף את הכדור לחבריהם שמתמסרים סביבם בנגיעה ובמהירות שיא. וזה לא מובן מאליו. הרונדו הוא חלק בלתי נפרד מאימוני בארסה עוד מימי קרויף והבסיס לטיקי טאקה והסגנון שהגיע לשיא בימי גווארדיולה.
"באימונים בלה מאסיה יש שלושה עקרונות: מיקום, החזקת כדור ולחץ (על היריב)", סיפר ל-ESPN צ'אבי וילאז'ואנה, האחראי על מחלקת הנוער מטעם הנהלת בארסה, "עם קרויף בקושי עבדנו על לחץ, זה היה יותר החזקת כדור וקצת מיקום. העבודה על הלחץ התחילה בתקופה של פפ". ופוץ' הוא הדוגמא המושלמת ליישום של העקרונות האלה. כולם ביחד. הוא אמנם צנום ונמוך – עם 1.69 מ', אפילו מסי, צ'אבי, אנדרס אינייסטה וג'ורדי אלבה גבוהים ממנו – אבל הוא הקשר הקלאסי מבית היוצר של לה מאסיה: מוסר בחסד, כל הזמן בא לקחת את הכדור וקר רוח בהתמודדות עם לחץ.
עד היום, בכל פעם שפוץ' קיבל הזדמנות, הוא לקח אותה בשתי ידיים, וזה לא קל בקבוצה עם כאלה ציפיות שבה כל כישרון צעיר מושווה לצ'אבי, אינייסטה או מסי. אבל אחרי כל כך הרבה שנים של משחקים מול יריבים גדולים ממנו, נדמה שפחד זה משהו שלא נמצא בלקסיקון של פוץ'. גם לא כשארנסטו ואלוורדה שולח אותו לבכורה בקאמפ-נואו ומקבל ממנו בישול בהקפצה חכמה בגביע המלך תוך רבע שעה. "הייתי בא לכאן מגיל 3, אז תארו לעצמכם איך הרגשתי להיות על הדשא", הוא אמר אחרי אותו משחק.
הערב פוץ' יגיע עם בארסה ללבאנטה ולאותו אצטדיון שבו הקטאלונים הציגו לפני 6 שנים 11 שחקנים שכולם בוגרי לה מאסיה בפעם הראשונה והיחידה עד היום. וזו הזדמנות לא רעה להוכיח שהוא הדבר האמיתי.