זה שחקן השנה בעולם: סרחיו ראמוס ראוי לתואר
הווינר שגורם לך להאמין עד השניה האחרונה ואהוב הקהל. בעולם כדורגל מקובע ועשוי מפלסטיק, סרחיו ראמוס מעז לתת סיבות אמיתיות להתרגש מהענף. מכתב פתוח לאנשי פיפ"א: שכחו מהוויכוח המעייף בין ליאו מסי לרונאלדו, תנו לבלם ריאל מדריד את התואר
לכבוד אנשי פיפ״א,
תנו לנו סיבה להאמין שהרגש בכדורגל עדיין לא מת. יש לכם עוד שלושה שבועות להתלבט ולחשוב על ההצעה הבאה. הארגון רוצה להשתחרר מתדמית השחיתות, הוא גם התרחק מהפופוליזם של ״כדור הזהב״ המשעמם והצפוי. תפתיעו אותנו פעם אחת, תעשו צדק פעם אחת. שכחו מכריסטיאנו רונאלדו, תתעלמו מליאו מסי. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
- ראשון ב-12:30: קשימה מול ריאל מדריד בגמר גביע העולם למועדונים
היום כבר לא מייצרים ילדים שמתחילים לשחק כדורגל ואומרים ״אני לא רוצה להיות מסי או רונאלדו״ או שמכריזים ״אני הולך להיות בלם״. איזה מקצוע כפוי טובה זה בלם, כמו מורה צעיר בישראל. מחליט להתמודד עם מפלצות בגילאים שבמוח רצה מסיבת טראנס (חופרים, צועקים, משתוללים) ומקבל שכר רעב.
אותו הדבר גם אצל הבלם. לא כולם רואים, קשה לשים לב, אבל כשאתה נותן את משחק חייך, לפעמים טעות אחת תשכיח הכל, ואתה בדרך כלל לא תהיה השחקן שהבקיע את השער שכולם ידברו עליו ורק עליו. גם את מסך הברזל הזה ראמוס הפיל. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
לראמוס יש 66 שערים בקריירה, נתון מדהים לבלם. הוא האיש שבזכותו ריאל מדריד שברה את השיא של עצמה: 35 משחקים רצופים ללא הפסד. הוא כפה 1:1 בקלאסיקו מול ברצלונה וכבש בתוספת הזמן שער ניצחון דרמטי ב-2:3 על לה קורוניה, שעוד יתברר כקריטי במאבק האליפות. הוא אמנם לא קיבל אפילו נקודת דירוג אחת בכדור הזהב, אבל נכון לדצמבר 2016, וכבר כמה חודשים טובים, הוא הווינר הכי גדול שיש היום בכדורגל העולמי. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
רונאלדו היה האיש שקיבל את התהילה, כשהבקיע את הפנדל המכריע בדו-קרב מול אתלטיקו מדריד בגמר ליגת האלופות האחרון. הוא גם זכה בכדור הזהב. אתם יודעים מי קידם אותו למעמד הזה, נכון? אותו אחד שהבקיע מול הקולצ׳ונרוס בגמר הזה, וגם לפני שנתיים בליסבון. כריסטיאנו כובש וכובש, אבל מתי בפעם האחרונה הוא היה שם כדי להציל את ריאל במשחק גדול? בבקשה אל תגידו ״בדרבי האחרון בליגה״ - 3 השערים שלו היו בערך הפעמים היחידות שנגע בכדור.
אם לא הייתם כובשים מהמצבים האלה בשכונה, לא היו קוראים לכם יותר לכדורגל. ראמוס, לעומת זאת, לא מנצל הזדמנויות קלילות שנתנו לו, הוא דואג שיהיו כאלה ומביא אותן. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
ארבעה כדורי זהב לא יטשטשו את זה, ראמוס הוא השחקן הכי אהוב בברנבאו, והוא בכלל אוהד סביליה. יש לאוהדי ריאל מין אופוריה כזאת כשהוא על הדשא, גם כשנשארה חצי דקה לסיום. במצב הזה, הם מתחילים לשיר את ההמנון החדש שלהם ״ראמוס יבקיע ואנחנו הולכים לחגוג״. הוא חינך אותם היטב. ראמוס אמנם טען ש״ריאל שיחקה כדורגל טוב בצורה הכי עקבית תחת קרלו אנצ׳לוטי״, אבל תחת זינדין זידאן, הוא הפך אחרי 11 שנים בקבוצה למנהיג האמיתי ופותר הבעיות שלה.
אחרי השער מול דפורטיבו, גם ל״זיזו״ לא הייתה ברירה אלא להודות ש״ראמוס הוא הנשמה שלנו״. הוא בעיקר הנשמה של קריירת האימון של הצרפתי: אם לא השער שלו מול אתלטיקו בגמר, פלורנטינו פרס היה מפרסם מודעת דרושים. פתאום, כולם בטוחים שזידאן הוא גדול הטקטיקנים. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
פרשן הכדורגל הספרדי של espn, גרהאם האנטר, כינה את ראמוס ״דני אלבס הספרדי״ - בימיו האחרונים בברצלונה, אמר המגן: ״אם אתה לא לוקח סיכונים, אתה סתם עוד כדורגלן״. הבלם יישם את המסר יותר ממי שהעביר אותו ולפני שהפך לאויב המושבע של הברזילאי בקלאסיקו, כנראה למד ממנו קצת ב-3 השנים ששיחקו יחד בסביליה.
הספרדי הוא שיאן האדומים בריאל מדריד והשלישי בטבלת המורחקים בליגה הספרדית בכל הזמנים. זוכרים את הפנדל מול באיירן מינכן בחצי גמר הצ׳מפיונס ב-2012, שהפך אותו לבדיחה? הוא שלח את הכדור לחלל ואת הבלאנקוס הביתה. לפעמים אתה צריך לכאוב (ובעיקר להכאיב במקרה של ראמוס) בדרך להפוך לכוכב. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
אלה לא רק השערים, זו גם האישיות. ״אני מתעורר בכל בוקר באותה התלהבות שהייתה לי כשהייתי ילד״, הכריז ראמוס, שבגיל 30, גם מי שלא מת על ריאל לא יכול שלא להתלהב ממנו. הייחוד שלו מורגש אפילו בקעקועים. לא כאלה של מזלות ופיות, אלא עם מסר אמיתי: על האצבעות שלו מופיעים המספרים ״35״ ו-״32״ - מספרי החולצות הראשונות שלבש בסביליה, ״19״ - מספר החולצה הראשון שלו בנבחרת ספרד ו-״90״ - הדקה המיתולוגית מול אתלטיקו בליסבון. כל כך מיוחד ויוצא דופן, אפילו יותר מלצבוע את השיער לבלונדיני. תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.
אנחנו צריכים לומר תודה לראמוס. לרגע, הוויכוח העייף והמעייף של מסי או רונאלדו נשאר בצד, בטח בימי כדור הזהב חסר הנשמה. מה שעשה הבלם בשבוע, עם שערים חשובים שהובילו לציוני דרך היסטוריים, זיכה אותו בתהילה ששחקנים לא מגיעים אליה במשך קריירה שלמה.
בעולם כדורגל שהפך לפלסטיק ומקובע, היה כוכב אחד שהעז, למען השם, לתת לנו סיבה אמיתית להתרגש. תזמון הוא עניין כל כך חשוב בחיים. יש כאלה שמבקיעים 500 שערים בקריירה וגורמים לאנשים לשחרר חיוך, ויש כאלה שיסתפקו ב-70 בערך, אבל מאחורי כל אחד מהם יהיה רגע בלתי נשכח, שיגרום להמונים ללכת דווקא אחריהם. זה לא יקרה, אבל בחייאת, תנו את פרס שחקן השנה בעולם לסרחיו ראמוס.