קלאסיקו ענק וקלאסיקו של ענקים. רבע שעה לסיום חשבתי שריאל הייתה טובה יותר וראויה כנראה יותר לניצחון. אבל רבע השעה האחרונה לפחות איזנה את הדברים ובסופו של דבר ברצלונה הייתה קרובה יותר לחטוף את זה. ודווקא בגלל העניין הזה המשחק הזה שייך לדעתי למסי. כי זו אחת הפעמים הבודדות בו אפשר היה לראות אותו במידה רבה נלחם קצת מלחמת מאסף ושומר את בארסה בתמונה בכמה מהלכים גאוניים.
רונאלדו גם כבש פעמיים, ועוד בחוץ, כשהוא קורא די בקלות את הגנת ברצלונה המוחלשת. ייחסו זאת בעיקר לחסרונם של פויול ופיקה, אבל אני רואה את הדברים מעט אחרת. דני אלבס הוא אולי השחקן השני הכי קריטי בברצלונה.
לצ'אבי ואינייסטה יש את פברגאס כגיבוי לא מושלם, אבל גיבוי טוב. לדני אלבס אין גיבוי ברמתו. כשהמגן הברזילאי חסר המגרש פשוט מתרחב עבור ברצלונה ואז שלושת הקשרים שלה נראים קצת יותר חשופים.
אבל כוכבים תמיד יש בקלאסיקו. מי שעשה את המשחק הזה ענק הוא אחד קרלוס דלגאדו פריירו בניהול משחק ענק כשופט. הוא נתן למתפתלים להתפתל. להגניב מבט. לראות שהמשחק ממשיך ואז להצטרף לפעילות.