בופון לטוטי: "גדלנו, שמחנו ובכינו יחד"
איטליה נפרדת מהקיסר. דה רוסי: "הוא איחד את כולם". הקפטן ריגש במכתב פרידה: "תודה רומא, ליבי יישאר פה. זה היה כבוד גדול. לא קל לכבות את האור"
לכל דבר טוב יש סוף והערב (ראשון) גם הקריירה המפוארת של פרנצ'סקו טוטי כשחקן רומא הגיעה לסיומה. הקפטן - שיאן ההופעות של הג'יאלורוסי (736) ומלך השערים (307) - נפרד מקבוצת נעוריו עם ניצחון מרגש 2:3 על גנואה. האוהדים באולימפיקו ראו את רומא משיגה את הכרטיס המיוחל לשלב הבתים של ליגת האלופות, אבל עם כל הכבוד לכך, הם הגיעו כדי לעשות כבוד לסמל הגדול בפעם האחרונה.
טוטי עלה מהספסל בדקה ה-54 והיה שותף לניצחון הדרמטי, שהושג רק בדקה ה-90 משער של דייגו פרוטי. אחרי החגיגות ושריקת הסיום, טוטי עבר במסדרון אנושי שהורכב משחקני רומא, הודה לקהל וגם קיבל חולצה ממוסגרת עם המספר 10 מהנשיא, ג'ים פאלוטה.
כשעשה סיבוב פרידה אחרון באולימפיקו כשחקן רומא, טוטי נעצר לפני הקהל ונשבר. הקיסר - כמו גם חבריו לקבוצה ולא מעט אוהדים - פשוט לא הצליח לעצור את הדמעות. בסופו של דבר טוטי גם חתם על כדור וכתב: "אני אתגעגע אליך/אליכם" ונשאלת השאלה האם הוא התכוון לאוהדים או בעצם לכדור עצמו.
ומה היה לטוטי לומר בערב המגרש הזה? "הגענו לרגע שקיוויתי שלא יגיע לעולם", הוא אמר, "אי אפשר לשכוח 25 שנים והייתי נשאר עוד 25 שנים. החולצה הזו ייחודית. כתבתי מכתב שאני לא יודע אם אוכל לקרוא אותו, אבל אנסה". הקפטן המשיך: "תודה רומא, תודה להורים שלי, לאחי, לחברים שלי, לאשתי ולילדיי. רציתי להתחיל מהסוף כי לא ידעתי אם אוכל לקרוא יותר מכמה שורות. זה בלתי אפשרי לסכם 28 שנים של היסטוריה בכמה משפטים".
טוטי הנרגש הוסיף: "לאורך השנים ניסיתי לבטא את עצמי בעזרת הרגליים שלי, ככה זה קל לי יותר. כשאני נזכר ב-2001 (הזכייה באליפות), כשלא יכולתי לחכות ל-3 השריקות של השופט לסיום, יש לי צמרמורת. אתם מכירים את זה כשאתם ילדים ואתם חולמים על משהו, ואז אמא שלכם מעירה אתכם ללכת לבית הספר ואתם רק רוצים לחזור לישון כדי להמשיך את החלום? אז הפעם זה לא חלום, אלא מציאות".
טוטי המשיך וקרא ממכתבו: "אני רוצה להקדיש את זה לכולכם - לילדים שעודדו אותי, לאבות שצעקו 'טוטי, טוטי' ושעכשיו יש להם על מה לספר. אני מצטער שלא התראיינתי בתקופה האחרונה, אבל לכבות את האור זה לא קל. עכשיו אני חושש כי זה כבר לא אותו דבר כמו בעבר. זה הזמן להודות לכל חבריי לקבוצה, למאמנים ולנשיאים ששיתפתי איתם פעולה לאורך השנים, וגם לאוהדים. זו פריבילגיה להיות רומאי, וזה היה כבוד גדול להיות הקפטן של הקבוצה הזו. תמיד תהיו חלק מהחיים שלי, הלב שלי תמיד יהיה איתכם".
החברים מצדיעים לטוטי
כל כך הרבה שנים במדי הג'אלורוסי ונבחרת איטליה, יחד עם אופיו המיוחד של הקיסר, יצרו בין טוטי לבין מספר אגדות אחרות בארץ המגף מערכות יחסים מאוד חזקות ומלאות הערכה, ובעקבות עזיבתו את רומא, רבים מהם ניצלו את הבמה כדי להיפרד מאחד השחקנים הגדולים בתולדות הסרייה A:
ג'אנלואיג'י בופון: "גדלנו יחד. שמחנו ובכינו יחד. דרך צלחה פרנצ'סקו, בכל דרך שתבחר, באתגר הבא שלך". אלסנדרו דל פיירו: "אני רוצה להגיד דבר אחד. ברגעים כאלה אי אפשר לתאר מה עובר בראש של שחקן, לשחזר שגרה שעברת מיליון פעמים. כל המחשבות מתערבבות. כמובן שיש עצב, ניתוק. אבל זה תלוי בו מה מהרגשות מכריע. הוא עדין, מעניין יהיה לראות איך הוא יתמודד עם זה, אבל הוא מאוד קר רוח".
גם פאולו דיבאלה פרגן: "היה יכול להיות נחמד לשתף איתך פעולה, אבל היה כבוד להיות יריב שלך. אשמור את החולצה שלך למזכרת. אני מאחל לך רק טוב, לא משנה מה תחליט". המאמן האגדי זדנק זמאן, שכיום מאמן את פסקארה ועבד עם טוטי בשתי קדנציות ברומא, שיבח: "חבל לי בשבילו, אבל זו לא הייתה החלטה שלו. היום במקום מסיבה הייתה טרגדיה. אני חושב שהוא עדיין רוצה לשחק, אבל באיטליה הוא ילבש שום חולצה אחרת מלבד זו של רומא. צריך להבין אם מועדון ייתן לו את ההזדמנות לבטא את עצמו. רומא הייתה טוטי במשך 25 שנים, והוא עשה את כל ההבדל".
וכמובן, מי שגדל תחתיו ושיחק איתו ברומא במשך 16 שנים, דניאלה דה רוסי, נפרד עם המון אמוציות: "יש אנשים שהם לא נורמליים. יש קריירות שהן לא נורמליות. יש רק דגלים ובאנרים לפרנצ'סקו. ראיתי אחד שאמר שהמאבק האמיתי בכדורגל הוא לשחק באותו מועדון 25 שנים. אני יודע כמה זה קשה להיות בעיר ובמועדון שמפלגים את כולם, אבל טוטי הצליח לאחד את כולם. אף אחד לא יכול להתווכח איתו. מעל הכל, טוטי עבורי הוא חבר שמעתה לא אראה בכל יום".
סרחיו ראמוס החמיא לטוטי: "הוא נולד רוצח, הוא היה יכול לשחק בכל קבוצה גדולה. כשירכיבו את רשימת השחקנים הגדולים בכל הזמנים, אין ספק שהוא יהיה בה. אני באמת מאמין שהוא ייזכר כאחד הגדולים".