לי קורזיץ, אלכס שטילוב, שחר צוברי, אריק זאבי, אליס שלזינגר, סרגיי ריכטר, יעקב טומרקין. והרשימה עוד ארוכה. נכון, חלקם היו קרובים, חלקם רחוקים יותר, אך השורה התחתונה זהה: לישראל אין מדליה אולימפית בלונדון 2012. נבחרת ההתעמלות האמנותית עדיין יכולה לזכות באופן תיאורטי, אך הסיכוי לכך קטן מאוד. כמו כן גם זוהר זימרו רץ המרתון. אפשר כבר לומר, שהמשלחת שלנו תחזור - לראשונה מאז 1992 - ללא אף מדליה.
אז כן, ישראל עדיין בתחתית דירוג המדליות במשחקים האולימפיים ב-2012. וכלל הנראה גם תסיים שם. עוד לפני שבדק הבית הכולל לבדיקת התוצאות של המשלחת יתחיל, ראשי הוועד האולימפי יוכלו בינתיים להתנחם בעובדה שאנחנו בחברה טובה. גם פלסטין, מלאווי, סן מרינו ועוד שלל אימפריות כאלו ואחרות כמו עומאן, קומורו ופפואה ניו גיני, טרם עלו על הפודיום.
אז מי כן? יש לא מעט מדינות אשר יכולות להעמיד את "הישג" ה-"0" בטור המדליות הישראלי באור שאפילו מחמיא הרבה פחות. לערב הסעודית יש מדליית ארד ברכיבה על סוסים. אפילו לשכנתה הפצפונת, כוויית, יש אחת כזו מענף הקליעה שהושגה על ידי פאהיד אל דיאני.
קפריסין, מדינה שעד היום לא עלתה על הפודיום אפילו פעם אחת בתולדותיה, חגגה אף היא מדליה ראשונה, בצבע כסף מענף השייט. וזה עוד לפני שדיברנו על מדינות כמו הונג קונג (ארד אחד) וקטאר (ארד), או על מדינות סופר קטנות שייצרו ספורטאי גדול אחד - כמו גראנדה שהמיוצגת בידי זוכה הזהב ב-400, קיראני ג'יימס. רוצים עוד? גם טייוואן, תאילנד, מלזיה, מונגוליה, אזרבייג'אן ואסטוניה עלו על הפודיום. ואנחנו לא. יש לאן לשאוף בריו 2016.