Sebastian Frej/Getty Images
קשה לקחת ברצינות משחקי בכורה. ברוב המקרים מדובר במשחק בודד, כזה שיכול להוביל אותנו למסקנות מרחיקות לכת לטובה או לרעה. הדבר החשוב ביותר, כנראה, הוא המגמה שעולה מהמשחק.
תבניות התקפה, כושר גופני ודברים שונים שעשויים לחזור על עצמם לאורך העונה יותר משמעותיים, בטח בסוף אוגוסט, מאשר שערים ובישולים. בעקבות זאת, אפשר להיות אופטימיים במיוחד לאחר 35 הדקות של ענאן חלאיילי אמש (ראשון) וההפסד 2:0 של קריסטל פאלאס לאברטון.
חלאיילי עלה אחרי שהובקעו שני השערים במשחק, בערב רע של דניאל מוניוס שעשוי לעזוב, ושיחק על כל הקו. היו לו נגיעות בכדור הן ברחבה שלו והן ברחבה של היריב ומסירות גדולות, גם אם לא כבש או בישל.
בעיקר, זה נראה כאילו הוא מוכן מבחינה פיזית. חלאילי ניצח ב-5 מ-6 מאבקים קרקעיים, כמעט כולם באותו אזור על סף הרחבה. הוא שיחק בתפקיד מעט יותר הגנתי מאשר בסן ז'ילואז', כשהתפקיד שלו היה למנוע משחקני ההתקפה להכנס פנימה ברחבה.
בהתחשב בכך שהפרמייר ליג (והכדורגל העולמי היום) מתבססים ברובם על היכולת הזאת של שחקני כנף להכנס פנימה, המשימה המרכזית של המגנים היא למנוע מהם את הנתיבים האלה. כשחלאילי ניצח ב-5 מ-6 מאבקים מול שחקנים מבוגרים ומוכחים ממנו, הוא הראה את הפוטנציאל הזה.
היכולות הפיזיות היו "כרטיס הביקור" של חלאילי עוד מימיו במכבי חיפה. בשנה שעברה הוא רשם 19.2 ספרינטים למשחק בבלגיה והגיע למהירות שיא של 35.3 קמ"ש בליגה המקומית, לצד 18.7 ספרינטים למשחק בליגת האלופות. הן בצ'מפיונס והן בבלגיה הוא הראה דומיננטיות משמעותית באוויר, מה שעשוי להיות משמעותי יותר ככל שהעונה תתקדם ולא הורגש מול הטופיז.
מדובר בכמות ספרינטים גבוהה מאוד, ובאחד היתרונות הגדולים של חלאיילי - כוח מתפרץ. זה לא רק שהוא מהיר, אלא זה שהוא מגיע למהירות הזאת תוך מספר צעדים נמוך. תוסיפו לזה את החוזק ואת מוסר העבודה של חלאיילי, מי שחזר הביתה מותש מכל אימון בבלגיה והפך לאחד השחקנים המרשימים בליגה הבלגית, וקיבלתם שחקן הגנה מבטיח מאוד.
מפת החום של חלאילי
השינוי הבולט ביותר אצל חלאיילי, בו נגענו גם בשנה שעברה, נוגע לניצול האנרגיה. היה לו דריבל מוצלח אחד בלבד מול אברטון, וזאת אולי נקודת החולשה הגדולה ביותר שלו בשלב ראשוני (מאוד) בליגה הטובה בעולם, אך עצם הבחירה לצאת עם הכדור קרוב יותר לשער של היריבה מעידה על קבלת החלטות טובה ומימוש של הפוטנציאל הפיזי.
חלאיילי היה רעב יותר וכיסה יותר שטח ממוניוס, גם אחרי שהקולומביאני פתח ושיחק 20 דקות יותר ממנו. פאלאס מתרגלת לעידן חדש בלי אוליבר גלאסנר, וממש לא בטוח שנראה אותה מצליחה לשלב בצורה טובה בין הליגה לאירופה, אבל היא צריכה שחקנים שילחמו על כל דקה. חלאילי, הן פיזית והן נפשית, נראה מוכן לאתגר. הוא עשה עבודה מצוינת מול אילמאן אנדאייה, קיצוני בגובה 1.80 מ' שהצטיין בשורות אברטון אשתקד וקושר למנצ'סטר יונייטד. אתגר לא פשוט.
תוסיפו לזה את הביטחון העצמי, זה שהוביל ליצירת מצבים, וקיבלתם שחקן הגנה רעב שיכול להגיע להרכב מוקדם יותר ממה שהערכנו. כבר עכשיו הוא השתמש בקו החוץ בצורה טובה בשביל לנסות ולתרום משם לניהול המשחק, במה שמקל את השמירה עליו (מתוך חשש לכך שפאלאס תזכה לכדור חוץ תוך שניות). אולי דווקא מול מנצ'סטר סיטי החזקה, קבוצה שתשלוט בכדור ותשאיר לפאלאס פתח בהתקפות מעבר, נקבל את חלאיילי על כל הקו.
התיאום עדיין לא בשיאו, כפי שהודה סאז' אחרי המשחק, וכל דקה משמעותית. סביר שנראה את חלאיילי תורם יותר ומאבד פחות ככל שהמשחקים ימשיכו, אבל השילוב בין המאבקים המוצלחים, השטח שכיסה וההאצה מהמקום הראו לנו שהוא, כבר תוך 35 דקות, מוכן לפיזיות של הפרמייר ליג. מתי בפעם האחרונה שמעתם דבר כזה על שחקן ישראלי?