(Photo by Srdjan Stevanovic/Getty Images)
בגיל 38, ביברס נאתכו תולה את הנעליים: השבוע, קפטן נבחרת ישראל שהשאיר אחריו קריירה מפוארת, כולל 16 שנה בחו"ל והופעות בפאוק סלוניקי, צסק"א, אולימפיאקוס ופרטיזן בלגרד - שיחק את משחקו האחרון ופרש ממשחק פעיל. עכשיו, הוא מגיע לראיון פרישה בלעדי ב"5 באוויר".
"מבחינה גופנית אני מרגיש טוב", אמר נאתכו. "והמספרים שלי בסדר. אבל הרגשתי בראש, נפשית שזה הרגע והזמן ללכת בצורה יפה ומכובדת. עדיין מעריכים ומכבדים אותי. לא למשוך את זה עד שיימאס לכולם".
על החיבור כלפיו בסרביה, אמר נאתכו: "יש מקומות שזה פשוט חיבור, עם אנשי המועדון ואחרי זה עם הקהל וזה המשך למקום שהייתי בו הכי הרבה זמן בקריירה. להגיע בתקופה שזה פחות הצליח... בסרביה לא דוחפים את פרטיזן להצליח. יש דברים שכולם יודעים ואף אחד לא רוצה להגיד. אני הייתי היחיד שמדבר וזה גרם לקהל להתחבר אליי. מי שלא מכיר את המדינות האלה, הכדורגל הוא אחר. יש בו טריקים אחרים. הוא לא לטובת פרטיזן בשנים האחרונות. אבל הבנתי כמה המועדון גדול וגם כמה הקהל גדול".
"אני מאוד מרוצה ומסופק ומאושר ממה שעשיתי בקריירה. להגיד שלא הייתי יכול לשחק בליגה הספרדית או האיטלקית, הייתי יכול. היו לי הזדמנויות כאלה. במהלך קריירה יש מומנטומים, שיש כל מיני שקלולים. אולי המקום היחיד שלא הלכתי עם הלב עד הסוף היה אולימפיאקוס. בכל מקום אחר זה היה חיבור טוב לשני הצדדים".
על העתיד: "אנחנו לא מתכוונים לחזור לארץ כרגע. אנחנו נשארים בסרביה בשנה הזו ונראה איך דברים יתפתחו. נשב עם המועדון ונראה מה הכוונות שלהם ומה אני חושב שאני יכול לתרום. אני מאוד אוהב את עניין האימון, אבל איך שאני רואה את עולם האימון, אני מנסה להתרחק מזה. ניהול ספורטיבי זה משהו שיותר מעניין אותי".
"יש הרבה דברים שמעניינים אותי. אני בודק כל מיני דברים. לא הכל פשוט. כרגע יש לי ילדים גדולים. צריך לחשוב על המסגרות שלהם. הם ליוו אותי וצריך להפוך את סדר העדיפויות. לפי זה נתנהל. כולם משחקים בפרטיזן. האמצעי שלי שוער. היה לי קשה לקבל את זה, אבל אוהב את זה".
“רציתי להראות שזה אפשרי“. נאתכו (צילום: אלן שיבר)
על הקריירה בנבחרת ישראל
"מגיל קטן, כשהתחלתי לשחק כדורגל, אבא שלי אמר לי שאני צ'רקסי. שאני מייצג מיעוט. לא הרבה ידעו עלינו. הוא אמר לי לא לשכוח שאני לא מייצג רק את עצמי, אלא גם את העדה. זה משהו שעשיתי בגאווה ובידיעה שאני צריך תמיד להיות מוכן ועם יד על הדופק. גם כשהגעתי לנבחרת, לשבור מוסכמות, אלא דברים ששאפתי ורציתי. לפתוח לדלתות ולהראות שזה אפשרי".
"לכל מקום שאתה מגיע, הדבר הראשון זה ישראלי. בתמונות הדגל שם והדרכון שלי ישראלי. אף פעם לא הרגשתי שהתייחסו אליי שונה בגלל שאני כזה או כזה. לא נתקלתי בדברים כאלה. במהלך המלחמה שחקנים שאלו. נתתי להם להבין שהמשפחה שלי בסדר. לא תמיד מה שרואים בתקשורת זה מה שקורה".
"לא הייתי צריך להוכיח שום דבר. עם כל הכבוד למה שהם היו, כשזה נעשה, זה ממניעים של לעשות כותרות ולמשוך קצת תשומת לב. אם מאמנים ואנשי התאחדות ושחקנים שהיו איתי באותו רגע, חשבו שאני ראוי, הדעה שלהם יותר חשובה מכאלה שלא היו איתי ולא מכירים אותי ובטח הסיבות שהם רצו לעשות את הכותרות, הן לא קשורות למציאות. לא חוויתי גזענות. מגיל קטן, כל מקום שהייתי, הייתי שונה. לגדול כמוסלמי-צ'רקסי, זה לא הכלל. אני יודע איך להתמודד עם זה. למזלי לא היה לי בקריירה יותר מדי מצבים שהייתי צריך להתמודד עם גזענות".
על אפשרות החזרה לארץ: "ההחלטה לא לחזור היתה יותר מהראש ופחות מהלב כי הלב תמיד רצה לחזור להפועל ת"א. היום סדר העדיפויות גם השתנה. לא היתה הצעה רשמית מהפועל ת"א".
"הפועל ת"א זה המקום שגדלתי בו מגיל 10. כשעליתי מהנוער, דברים לא הלכו כמו שחשבתי. אנשים פחות האמינו. אלי גוטמן הגיע בזמן שהוא שינה הכל. הייתי קרוב לעזוב את הפועל ת"א, אם זה בהשאלה או אחרת. הוא אמר לי שיש לי 10 משחקים להוכיח וזה נמשך הרבה יותר".
"היו דיבורים עם מכבי ת"א. ברגע שפנו אליי, ישר אמרתי שזה לא יקרה, זה לא יכול לקרות. אני איש של הפועל ת"א ויש דברים שלא צריכים לקרות. הכל ברוח טובה. גם השיר על אבא שלי זה אחד מהדברים. צריך לציין שחלק מהם גם באו לבקר אותי בשבעה. חשבתי שזה לא משהו נכון, לא לי ולא למכבי ת"א. ברגע שזה עלה, אמרתי שאני מעריך מאוד, אבל אני לא חושב שזה צריך לקרות".
על חוסר ההערכה כלפיו: "אני הרבה זמן לא בארץ ואני לא שיחקתי באחת מ-5 הליגות הבכירות. יש את העניין של מי אני בשורשים, ומאיפה הגעתי. זה משפיע בסוף. לא ננסה ליפייף הכל. לי זה לא הפריע".
"אני מרגיש יותר מוערך בסרביה מבישראל. המשחק האחרון שהיה פה זו הדוגמה הכי טובה. באותו יום ביטלו תחבורה ציבורית ובכל זאת הגיעו אלפים של אוהדים שבאו רק בשביל לכבד אותי. כולם היו בדרך להפגנה והיה להם חשוב להגיע. כל אוהד שהיה במשחק, אני יודע שהוא בא בשביל לכבד אותי".
"הקהל של הפועל ת"א שר את השיר שלי אחרי הודעת הפרידה, וזה היה אחד הרגעים שריגשו אותי. תמיד הם שלחו לי הודעות ותמכו".
"הלוואי שאחזור כמנהל מקצועי בהפועל ת"א. זה יסגור לי מעגל. ימים יגידו".
המשחק הכי גדול: "המשחק שניצחנו את מנצ'סטר סיטי, שניצחנו 1:2".
בנבחרת: "כשהיה את הניצחון על בוסניה, 0:3 בסמי עופר. היה אוסטריה, היה סלובניה".
המאמן הכי גדול: "אלי היה בהתחלה עם האמונה ואחריו הגיע גם ברדייב, שהיה המשך של אלי. להיכנס לקריירה בצורה חלקה יותר".
ההישג הכי גדול: "שכל מקום שהייתי, כיבדו אותי ואהבו אותי והעריכו אותי".