בראיון נדיר, עומר אצילי מדבר: מי שזכה בתואר כדורגלן העונה פעמיים עם מכבי חיפה, ועבר הקיץ לשורות אל עין מאיחוד האמירויות - הגיע היום (שישי) לראיון מיוחד ב"יש מצב בשישי". אצילי דיבר בפתיחות על המצב בנבחרת ישראל, החיים באיחוד האמירויות, פרשת 'הכדורגלנים והקטינות' וכמובן על העתיד והסיכוי לחזרה לארץ.
על הנבחרת: "כמו כל ישראלי זה באסה. בטח אחרי מה שאמר המאמן האיסלנדי, רצינו קצת להחזיר להם. אנשים בארץ זקוקים לקצת שמחה וחבל שהודחנו. אני לא חלק מהנבחרת בשביל לדעת באמת מה קורה. לדעתי אנחנו לא נופלים מהאיסלנדים ובסוף במשחק אחד הכל יכול להיות. מבאס שזה המצב. מאוד רציתי שננצח ונעלה לגמר. עם הדור החדש של הצעירים, אני מאמין שנעלה בקרוב לטורניר גדול".
ברמה האישית: "מאוד רציתי להיות בנבחרת, זה לא יצא. אני לא מרגיש פספוס, כי אף פעם לא הייתי חלק משמעותי בנבחרת, לא הייתי שחקן הרכב. רוב ההופעות שלי היו כמחליף ואין לי 30 הופעות. אני מדבר בתור אוהד נבחרת ופחות בתור שחקן. אני חושב שדווקא בתקופה הכי טובה היתה את הפרשה ולפני כן פחות קיבלתי קרדיט".
"המשפחה שלי עברה כל כך הרבה בשנה וחצי הללו שלא רציתי להכנס לזה שוב. כשמצאתי את המקום שלי, את השקט ואת הטוב לא רציתי לחזור אחורה. אני חושב שבדיעבד כל עוד זה עשה טוב למשפחה שלי, אז ההחלטה היתה נכונה. אני לא חושב שהייתי חוזר אחורה ונלחם. אני די שלם עם ההחלטה שלי".
אצילי התייחס לשני שחקנים. על זהבי: "ערן הוא הווינר של הנבחרת. לא חושב שמישהו אחר היה צריך לבעוט. גם מסי ורונאלדו החמיצו פנדלים בגמרים". על הספסול של גלוך אמר: "הוא השחקן הכי טוב שלנו בטח כאשר מנור סולומון פצוע. גם אני רציתי שהוא יפתח, אבל זו ההחלטה של המאמן".
מה יקרה אם ברק בכר יחזור לנבחרת? "לא חשבתי על זה. לא יודע מה יוליד יום, יכול להיות שאם אני ארגיש שאני יכול להיות משמעותי אז אולי אעשה את זה, זה תלוי גם עם הסיפור של שדולת הנשים. לברק בכר יש את הכישורים לאמן את הנבחרת ואני לא יודע אם כרגע בשיא הקריירה הוא רוצה לאמן את הנבחרת".
על ריבוי הפרשות בנבחרת: "לא יודע מה הסיבה לכך. אף מקרה לא קשור לשני. אני חושב שטובת הנבחרת היא מעל הכל והשחקנים הטובים צריכים להיות שם. ההחלטות הגיעו מגבוה יותר".
אצילי התייחס גם לחיים באיחוד האמירויות בצל המלחמה: "השביעי באוקטובר כמובן בא בהפתעה. לא היה נעים ולא ידענו איך יקבלו את זה פה. אבל מהרגע הראשון הקבוצה והקהילה היהודית לא נתנו לנו להרגיש חוסר ביטחון או מאויים. אחרי שבוע שבועיים שהיה טיפה מפחיד, ירד מפלס הלחץ והם אנשים מדהימים פה".
על הליגה האמירתית: "יש פה הרבה זרים איכותיים. הקבוצה שלי בגדול היא אחת מהשלוש הכי טובות בליגה, שמתמודדת על אליפות ועל ליגת האלופות. הרבה פה גבוהה. אין פה הרבה קהל. במשחקי בית יש בקושי 5,000, ובחוץ עוד פחות. הקהל חסר לי מאוד. האנדרלין זה הדבר שהכי חסר לי, אבל זה מה יש".
"אני איש מאושר. ידעתי שגם שאצא, אז נהיה רוב הזמן עם המשפחה. מתגעגע לסמי עופר, לחברים והמשפחה כמובן. אבל ידעתי לאן אני הולך. זו לא פעם ראשונה שלי בחו"ל. אני מאוד שמח".
על העתיד: "יש לי פה חוזה לעוד עונה. שילמו עליי דמי העברה. יש פה חודשיים משמעותיות שאולי ישפיעו על הקיץ. בראש טוב לי פה ואני מאושר. כשארצה לחזור זה יהיה למכבי חיפה. אי אפשר לדעת מה יהיה כמובן. חיפה נכנסה ללב שלי וגם הקהל ויעקב שחר. לא קיבלתי מהם הצעה".
"אין סיכוי שאחזור למכבי תל אביב בכל הצעה. אני לא מחפש עוד מלחמות אוהדים. בנוסף, כל מה שקרה מאז הפרשה הסתיים לא יפה. גולדהאר קיבל את ההחלטה וזהו. אנשים במועדון אמרו לי שאולי היו צריכים להתנהל איתי אחרת, אבל לא היה להם מילה. רק לגולדהאר. היה פרק במכבי ונגמר. היו כל כך הרבה ליכלוכים עליי מכל כך הרבה אנשים, שאמרתי לחברים שלי שאני לא שומר טינה לאף אחד ואני סולח לכולם. כולם תלוי אותי בכיכר העיר אבל זה מאחוריי".